יש בחיי אומה רגעים ספורטיביים שנחרתים בזיכרון הקולקטיבי. אסתר רוט שחמורוב מעפילה לראשונה לגמר אולימפי. יעל ארד ואורן סמדג'ה זוכים לראשונה במדליות כסף וארד באולימפיאדת ברצלונה. גל פרידמן מביא לישראל מדליית זהב אולימפית ראשונה בתולדותיה ו"התקווה" מנוגנת באתונה. כמובן שניתן לאורך השנים לציין הישגים רבים נוספים כמו נבחרת הכדורגל שלנו במונדיאל במקסיקו 1970 והשער של שפיגלר, כמו גם זכייתה הראשונה של מכבי תל אביב בגביע אירופה בכדורסל ב-1977.
לפחות מבחינתי כפרשן אופניים הרגע שבו גיא ניב חצה את קו הסיום בשדרות השאנז אליזה היה רגע היסטורי לענף האופניים בישראל והספורט הישראלי. אנשים אולי ירימו גבה, אבל מדובר באחד האירועים היוקרתיים בעולם הספורט, ובמירוץ האופניים הקשה בעולם הרכיבה: 3,400 ק"מ המתפרסים על פני 21 קטעים בכל תנאי מזג אוויר עם רוכבי על. גיא ניב, עשית היסטוריה, והבאת המון כבוד וגאווה לעצמך ולמדינה. שאפו.
מלבד ההיסטוריה של מדינת ישראל אפשר לסכם את הטור דה פראנס 2020 בכמה נקודות עיקריות:
היסטוריה לסלובניה: מדינה קטנה עם מספר תושבים קטן מישראל מייצרת שני רוכבי על (טאדיי פוגצ'אר ופרימוש רוגליץ') שמתחרים ביניהם על ההגמוניה. בסופו של דבר הם מחלקים ביניהם גם את הפודיום במקומות 1 ו-2. מדהים. בטקס הענקת הפרסים התעטף פוגאצ'אר בדגל סלובניה וכפי הנראה נשפכה שם הבירה כמים.
העולם שייך לצעירים: יום הולדתו ה-22 של פוגצ'אר מנצח הטור חל היום. ואיזה יום הולדת זה. לנצח בצורה כל כך מרשימה את הקטע נגד השעון כשהוא מקדים את אלוף העולם לשעבר טום דמולן בדקה ולבצע מהפך שכזה והוא עדיין ילד בן 22. ברשימת רוכבי הטור שהרשימו ניתן לראות את מארק הרשי השוויצרי שהיה כמה פעמים על הפודיום, ניצח קטע אחד וקיבל לאות הערכה על מאמציו את פרס הרוכב האגרסיבי. גילו ? לא טעיתם, 22. גם דור חדש של רוכבים צעירים וחזקים כמו ווט ואן ארט הבלגי שניצח שני קטעים והיה מאוד דומיננטי ברכבת ההולנדית של קבוצת יומבו ויסמה שעשתה את הכול כדי שרוגליץ' ינצח. ויש עוד את אנריק מאס בן ה-25 הספרדי שמדורג 5 בכללי, ואת מיגל אנחל לופז הקולומביאני בן ה-26 שמדורג אחרי במקום ה-6. בקיצור, במאבק בין המרץ והנעורים לבין הניסיון והגיל הייתה ידם של הצעירים על העליונה. דור הוותיקים מפנה את מקומו לדור חדש.
פוגצ'אר סופרסטאר: הופעה בלתי נשכחת של הפנומן הסלובני. הוא הרוכב השני בהיסטוריה של הטור שזוכה בו בגיל כל כך צעיר. ועוד באיזו צורה. והוא לוקח הביתה שלוש חולצות: את הצהובה, המנוקדת ואת הלבנה. השאלה הגדולה היא איך ממשיכים מכאן. האם הוא לא הגיע לשיאו מוקדם מדי. לטעמי זה מאוד תלוי בדרך שבה הוא יתנהל מעתה. ואם קבוצת האמירויות תעמיד לרשותו קבוצה של פועלי על הרי שצפוי לנו כאן מנצח סדרתי של הטור לשנים רבות.
המאכזבים: אינני יודע איך יוצאים בדיוק מהבור שכרה לעצמו פרימוש רוגליץ'. הוא היה בסוף הקטע ה-19 בעמדת זכייה בטור עם 57 שניות על פני פודקאר. יכול להיות שהלחץ הכריע. בכל אופן רוגליץ' הוא המאוכזב העיקרי בטור 2020 כאשר הוא ייזכר כמפסידן של המירוץ. היה לו את הניצחון בידיים ובמו ידיו הרס לעצמו. מאוכזבים נוספים הם הרוכבים הצרפתים שלא עשו כלום בטור הזה. רומיין ברדט שכבר עמד על הפודיום, התרסק ועזב את הטור עם דימום בראש וזעזוע מוח. טיבו פינו מקום 29 בכללי וז'וליאן אלאפיליפ ירצו לשכוח את הטור הזה. למרות ששני רוכבים צרפתים (אלאפיליפ בקטע ה-2 ופיטר נאנס בקטע ה-8) ניצחו, הרי שהצרפתים שתכננו מסלול מיוחד קשה לרוכבים מטפסים יכולים לראות את עצמם כמאוכזבים. גם רוכבים וותיקים כמו ניירו קווינטנה הקולומביאני שהגיע כפייבוריט מסיים "רק" במקום ה-17 בפיגור של למעלה משעה. ברשימת המאוכזבים אפשר למצוא גם את פיטר סגאן שניסה לעשות היסטוריה ולזכות בפעם השמינית בחולצה הירוקה של המאיצים ונאלץ להיכנע לסם בנט האירי, ואת האלוף היוצא אגאן ברנאל הקולומביאני שבקטע ה-15 הובס והלך הביתה מוכה, חבול ופצוע.
שמחות: מי שלא ראה את סם בנט הרוכב האירי צורח מאושר אחרי שניצח את הקטע המסיים בשדרות השאנז אליזה לא ראה שמחה מימיו. הוא היה בלחץ עצום. הניצחון הזה היווה נקודת ציון בדרך של קריירת הרוכב הזה. ריצ'י פורט הרוכב האוסטרלי מסיים סוף סוף על הפודיום במקום השלישי ובגיל 35 אין ספק שמדובר ברגע הגדול בקריירה שלו.
היה די עצוב לראות את הפלוטון דוהר בשדרות השאנז אליזה כשהמדרכות ריקות מאדם בשל מגפת הקורונה ורק שוטרים מאבטחים את האירוע, אבל לנו כישראלים הייתה סיבה טובה לחייך. גיא ניב עשה את זה ועשה את זה בגדול. ישראלי בפריז.
אייבי גילת הוא פרשן האופניים של וואלה! ספורט