"טוב ילדים, מספיק. אני לא מרשה לשחק פה יותר"

מכירים את האתר חבר'ה? (hevre.co.il למי שעדיין לא הגיע עליו. יאללה, קבלו פרסומת חינם על חשבון וואלה! ספורט). אז השבוע, כשנכנסתי באתר אל ביה"ס התיכון שבו למדתי, ראיתי הודעה על פגישת מחזור שצפויה להיות בעוד כחודש. ניסיתי לדמיין לעצמי: איך תיראה פגישת מחזור כזו? האימון של נבחרת ישראל בכדורסל היום בהדר יוסף, רגע לפני המשחק מול יוון, היה נראה לי מהצד ממש כמו שאמורה להראות אותה פגישת מחזור.

השחקנים, כולם חברים של כולם, כולם מכירים היטב אחת את השני, לא היה נראה שממש הגיעו עם רצח בעיניים לקראת שני המשחקים החשובים והגורליים שנותרו לה, אלא יותר למין מפגש חברתי שסוף סוף יוצא להם להיות ביחד. סוף סוף הם יכולים לדבר עברית, רק עברית, וכולם על הפרקט יבינו מה הם מדברים. בנבחרת, המלחמות בליגה כמובן שנשכחות ומאיר טפירו, גור שלף ויניב גרין מסתחבקים וצוחקים, אולי אף מחליפים חוויות בינהם ממשחקי הקבוצות, אבל ההתרכזות בנבחרת נראית מהצד קצת רחוקה. מי שבאמת היו נרגשים וכאלו שעוד צריכים להוכיח משהו הם הפנים החדשות בסגל הנבחרת.

מומו לוצקין, מנהל הנבחרת, אסף את כל החבר'ה במרכז המגרש לשיחה לקראת האימון. מומו ניסה קצת להחדיר מוטיבציה אל תוך דמם של השחקנים אבל האמונה שאפשר לנצח ביוון ולהעפיל לאליפות אירופה, היתה נראית עדיין רחוקה מאד. מי שהגיע במפתיע קצת לעודד ולתמוך בחברים היה נדב הנפלד. לרגע אתה אומר לעצמך: יא אללה, הבן אדם פשוט נראה טוב, יאללה לך תחליף לבגדי אימון, תעזוב אותך מפרישה מה פרישה. רק אתה יכול באמת לעשות משהו. גם על פניו של הנפלד היה נראה הרעב לכדור ולפרקט, זה משהו שאי אפשר היה להסתיר.

הנבחרת התחילה את האימון בריצות קלות ומתיחות אבל מי שפתאום ריכז סביבו את מלוא תשומת הלב של העיתונאים ואולי היחיד שעורר עניין מסויים, היה צביקה שרף, שקפץ לביקור אחרון רגע לפני שהוא עולה על המטוס בדרך לאימון במקדוניוס היוונית. יורם חרוש, עוזר המאמן, תפס עם שרף שיחה ארוכה בצד, אולי לקבל ממנו קצת פרטים על יוון, כאילו שזה יעזור במשהו.

שחקני הנבחרת התחלקו לחמישייה הפותחת ולחמישייה המשנית והמאמן מולי קצורין ניסה לתרגל בעיקר משחק מסירות ושמירות צמודות. מצחיק היה לראות שדווקא החמישייה המשנית שכללה את שארפ, טפירו, קוז'יקרו, שיינפלד ומשה מזרחי, היו נראים שלוקחים את העניין יותר ברצינות מהחמישייה הקבועה של ליובין, בורשטיין, ספר, גרין ושלף. אולי בשביל להוכיח לקצורין שהם ראויים לשחק לא פחות.

הילד הקטן של דרק שארפ שיחק עם כדורסל על הקוים מחוץ למגרש ומרוב שעמום ניסה אולי לעניין את העיתונאים שישבו בצד לשחק איתו קצת בכדור. או. אולי באמת יהיה סוף סוף קצת מעניין לפני שאני נרדם, חשבתי. שארפ ג'וניור, ועוד חבר שמצא שם, באמת הצליחו קצת להצחיק אותנו ולרכז סביבם התלהבות אבל אחרי פעמיים שהכדור שלהם נכנס אל תוך תחומי המגרש ושארפ הקטנצ'יק רץ אחריו מתחת לרגליים של השחקנים וכמעט נרמס, ביקש מהם מומו: "טוב ילדים, מספיק. אני לא מרשה לשחק פה יותר. לכו לשחק במקום אחר". איזה בעסה, אפילו ההתלהבות היחידה שהיתה הלכה לה.