2:28 דקות לסיום, אמש (חמישי) ביד אליהו, כשזהות המנצחת כבר הייתה די ברורה - התרחש רגע מכונן: אמארה סטודמאייר עלה לזריקת פייד אוויי וקבע 65:76. זה לא בדיוק הרגע שייזכר מהמשחק, אבל בכל זאת הוא היה נדיר; מדובר בסל *היחיד* של מכבי תל אביב במחצית השנייה ללא מעורבות ישירה של דני אבדיה ו/או טיילר דורסי (בקליעה או באסיסט). 40 נקודות צברו הצהובים, ו-38 מהן הגיעו משני הגארדים.
את ההודעה הסופית על הרחקתו של סקוטי ווילבקין קיבלו מכבי והפועל תל אביב רק 54 דקות לפני הפתיחה, ויאניס ספרופולוס החליט (כאילו שהייתה לו ברירה) לחלק את השלל בין שניים - אבדיה מונה לסקוטי, ודורסי הפך לווילבקין.
* 48 נקודות משותפות היו להם.
* 19 ריבאונדים.
* 10 אסיסטים.
* 7 חטיפות.
* וגם 8 איבודים.
השניים סיכמו את הערב במדד 65 (יותר מה-61 של הפועל תל אביב כולה), והיו מעורבים ב-78% מהנקודות שקלעה קבוצתם.
היום הלך ונבנה בידיעה שמשהו מהותי השתנה, גם אם זה רק לרגע. "בכדורסל אין הפועל", נוהגים אוהדי מכבי תל אביב לשיר בכל פעם שהם מהללים את שמעון מזרחי, אבל רבים מהם נאלצו להודות כמה הם חוששים מהדחה היסטורית בידי היריבה העירונית; לא מעט גם חשו, לראשונה זה כ-30 שנים, שהאלופה הגאה מגיעה לדרבי מעמדת האנדרדוג.
מלבד מסדר הנעדרים ההולך ותופח מיום ליום, והנוקאאוט הטקטי שהנחיתו האדומים על יריבתם בשני המשחקים הראשונים, היה דבר אחד שהטריף את הצהובים יותר מכל: העובדה שהם נראו כבויים, עייפים, מבולבלים, אדישים וחסרי רצון לשחק כדורסל. ואת הפקטור המסוכן הזה החליטו במועדון לחסל. הם נקטו בפעולות שאפשר להגדירן במילה אחת: מכביזם.
מכבי תל אביב ביצעה לקראת המשחק מניפולציות מתוחכמות וערמומיות, שמתחו את חבל הלגיטימציה בניסיון להרוויח נקודה פה ושם. כאמור, מכביזם - מהסוג הישן, שכל אוהד מכבי יספר עליו במשך שנים בגאווה, וכל מי שאינו אוהד מכבי יבוז לו ויתמלא כלפיו כעס ותסכול.
רגע לפני הצגת השחקנים, הוקרן על המסכים קליפ קצר שהוקדש כל כולו לווילבקין המורחק. היו לו שתי כתובות: האחת, להביע תמיכה בשחקן עצמו, ולגייס אותו באופן טוטאלי לקראת ההמשך; והשנייה, להטריף את יתר השחקנים שעל המגרש, ולגרות אצלם את תחושת העולם-כולו-נגדנו. וזה היה רק האקט הראשון. דקות ספורות אחר כך התברר גם כי רשימת מורשי הכניסה ליד אליהו, שאמורה לכלול בעיקרון את עובדי המועדון, הומרה בחלקה עבור אוהדים משער 11 (והיו גם כמה שנכנסו בעורמה ובלא אישור).
כשר? מסריח? כל התשובות נכונות? למקבלי ההחלטות זה לא שינה. הם התעניינו רק בכאן ובעכשיו. אומרים שלמשחקים כאלה אין מחר - ובדיוק כך הם פעלו, ולעזאזל מנהלת הליגה ומשרד הבריאות, עם הכללים וההנחיות לשמירה על בועת הכדורסל בריאה ומנותקת; לטיפול בכל אלה יתפנה המועדון בדיעבד, אחרי שכבר קבע את העובדות בשטח והשיג את הרווח המשני שחיפש.
גם לספרופולוס היה חשוב להעביר מסר שמדובר בערב מיוחד, והוא הביא את האמירה שלו בדרך מקורית: מיד בפתיחת המשחק פשט המאמן היווני את החליפה, כפי שמעולם לא עשה - לא במשחקי יורוליג גורליים לעיני היכל מלא, ולא במפגשי ליגה אפרוריים באולמות בית ספר.
הנקודה הובנה. מכבי תל אביב הייתה ונותרה קבוצה עמוסת בעיות ופציעות, שחקנים שרחוקים מכושרם הטוב (אותלו האנטר, אהלן, בוקר טוב) ונטולת רכז טבעי, וגם הכדורסל שהפגינה היה רחוק מלהיות אטרקטיבי, אבל היא לפחות נשבעה להוציא את עצמה מהאדישות והתנפלה על האדומים מהרגע הראשון, והעבירה את השליטה בגורלה לידיה.
דורסי נולד לסיטואציה הזאת, וניצל עד תום את היעדרו של ווילבקין. ב-2017 הוא הצעיד את אוניברסיטת אורגון לפיינל פור עם רצף תצוגות של 24, 27, 20, 27 ו-21 נקודות בתוך שבועיים במשחקים המכריעים בטורניר המכללות; הפעם הוא רצה עוד פיינל פור, וידע שזה בידיו. אחרי שנתקע על 1 מ-11 לשלוש בשני הדרבים הראשונים בסדרה, הוא ירה ארבע שלשות, קלע 26 נקודות ותיבל בתשעה ריבאונדים ושבעה אסיסטים.
במובן יותר ממסוים, מכבי של אתמול התנקזה לדמותו של אבדיה: סופרסטאר בהתהוות בן 19, שהגיע אחרי תצוגת נפל בדרייב אין, והבין שהכל (או כמעט הכל) ייפול על כתפיו המתרחבות. ואבדיה היה במשחק הזה בדיוק מה שסופרסטאר בהתהוות אמור לעשות בגיל 19; להפגין מהלכים מרהיבים, לקחת את האחריות על עצמו, לקלוע סלי קלאץ', לשחק ללא פחד ומעצורים, וכן, לפעמים להיות גם מוגזם, קצת ילדותי ולא מלוטש, לאבד ולעשות קצת שטויות.
כמה אבדיה היה הפנים של המשחק, יעיד הנתון הבא: ברבע הראשון וברבע הרביעי הוא קלע 19 נקודות ואיבד כדור אחד, והצהובים ניצחו ב-19 הפרש (27:46); ברבע השני וברבע השלישי הוא חיבר רק שלוש נקודות, לעומת חמישה איבודים, והאדומים ניצחו 37:41.
688 מילים מאחורינו, והגיעה העת להתמקד בצד המפסיד של הערב. כי הפועל תל אביב אינה ניצבת בהצגה של מישהו אחר. לפחות לא הפועל תל אביב הזו. וגם כשספגה 26 נקודות ברבע הראשון, וראתה איך הפער הולך וצומח, ואיך המשחק בורח, היא חזרה ליסודות הטקטיים שלה, נגסה בפיגור, התישה ואימללה את יריבתה, ומצאה עצמה בדיוק במקום שאליו כיוונה.
יאניס קסטריטיס נערך לקו הרכזים הלא קיים של יריבתו, והלחץ על מובילי הכדור עבד בצורה מושלמת (בראשות ים מדר) החל מאמצע הרבע השני, לאחר שהצהובים ברחו כבר ל-25:37. בעשר הדקות הבאות הם איבדו עשרה כדורים וקלעו עשר נקודות; הפועל טסה ל-26 נקודות משלה, והזיכרונות הטריים מיום שלישי החלו לצוף.
בדקה ה-25 חזרו הקבוצות מפסק זמן, תומר גינת העלה ל-47:51 אדום, ודווקא אז קבוצתו נגמרה. מכבי עמדה עד אותו רגע על 21 איבודי כדור, ואת המשחק כולו סיימה עם 23. ככל שחלף הזמן ונקפו הדקות, התנדפו אדי הדלק האחרונים של הפועל תל אביב, והיא פשוט קרסה תחת העומס.
בהיעדר אוויר, ובעוד מכבי תל אביב מצופפת את אזור הצבע עם שלושה שחקני פנים - ומשתמשת באנג'לו קלויארו כסמול פורוורד ל-39:55 דקות - סק הנרי ירה עוד שלשה ועוד שלשה (ועוד שלשה), ואיים לנפץ את הלוח והטבעת, אבל לא מצא את הכתובת. הוא סיים את הערב עם 2 מ-13, והאדומים יוצאים לפגרה גאים וכל כך כואבים.
זו הייתה אולי העונה הקשה והמורכבת ביותר שעברה הפועל תל אביב מאז חזרתה לליגת העל, ודווקא אותה היא סיימה בסיפוק מקסימלי.