גור שלף תפס בשבועיים האחרונים את כל הכותרות, כמו גם את הכבוד מהאוהדים הצהובים בעקבות התקרית עם אוהד הפועל. רבים מהספורטאים אף הצדיקו את מעשיו והאוהדים נתנו לו את הכבוד, אך לדעתי לגור שלף לא מגיע להיות הקפטן של מכבי ת"א, לא בשל המכה שהיתה או לא היתה, אלא בגלל שהוא פשוט נכשל בתפקיד מאז קיבל אותו לידיו.
שלף קיבל את המפתחות להנהגת הקבוצה העונה ונכשל בצורה הבוטה ביותר. מאז הגיע למכבי תל אביב מגליל עליון לפני ארבע עונות, הוא לא הצדיק אפילו פעם אחת את מעמדו ביד אליהו.
העונה הוא נבחר לקפטן בלית ברירה. הוא השחקן הותיק ביותר בסגל הצהוב וכשנדב הנפלד פרש, האופציה היחידה שעמדה בפני בלאט למינוי התפקיד שמהווה למעשה את המראה של הקבוצה, היתה שלף. מאז עלו הרבה שאלות בנוגע למינויו של גור לקפטן הצהוב, כשבשבוע שעבר העיסוק בנושא עלה למימדי שיא.
מבחינת אופי ומנהיגות, אין ספק שדרק שארפ עולה עליו. מספיק היה לראות את הגארד הקטן שרק משתפר משנה לשנה, תופס את הראש כלא מאמין ומתחיל לבכות בסיום משחק ההפסד הביתי לפנאתינייקוס. עופר שלח, פרשן ערוץ 10, אמר אז ובצדק, "אם הפנים של כל שחקני מכבי היו נראים ככה בסיום המשחק, היא בכלל לא היתה מגיעה למצב הזה." אבל שארפ הוא לא ישראלי מלידה ונראה כי זו היתה הסיבה בגללה הועדף שלף על פניו.
לשלף ממוצעים נמוכים ביורוליג. הוא קולע 5.8 נקודות למשחק, לוקח 2.3 ריבאונדים ובקושי מקבל דקות ביחס למעמדו. גם נדב הנפלד לא היה קלע גדול כל כך, אבל תרומתו למשחק לא נמדה במספרים הללו. הנפלד נתן הגנה והיה שם כשהיה צריך מהלך חכם בדקות המכריעות. שלף מאבד ריכוז וביטחון ב'מאני טיים' ולוקח הרבה החלטות לא נכונות.
אחרי שקיבל הוראה לבצע עבירה מול בלגיה ונכשל במשימה, אחרי שהחטיא זריקת עונשין מכריעה בהפסד הביתי למלאגה ואחרי הזריקה השטותית שלקח בשניות הסיום מול פנאתינייקוס, אפשר לומר שהשחקן פשוט לא פוגע כשזה מגיע לזמן האמיתי. בדקות המכריעות השחקנים מחפשים מישהו שיוביל אותם, מישהו שילהיב אותם, מישהו שיילחם בשבילם ולא יפחד מהיריב. תסתכלו על שלף ותגידו לי אם אתם רואים אצלו את התכונות האלו.
גור גדל בבית אדום. אין טעם להתכחש לכך. אינני רומז שגור לא מזוהה עם מכבי במאת האחוזים, אך אני רואה בכך טעם לפגם שהבחור יושב דרך קבע בשער המכובדים במשחקי הכדורגל של הפועל ת"א. להיות צהוב זה להיות צהוב ולהיות קפטן צהוב, זה להיות קפטן צהוב.
הרשימה לא נגמרת בכך. לשלף חסרה רוח לחימה. הוא מעולם לא ירק דם על המגרש, מעולם לא לקח על עצמו משחק והראה שאכפת לו. האוהדים לא מצפים שיהיה מוטי ארואסטי חדש, אלא שפשוט יתאמץ יותר ויראה למה הוא מסוגל, משום שמבחינת פוטנציאל יש לו מה למכור. השנה הוא קיבל הזדמנות להראות מנהיגות ולשדרג את עצמו מבחינה מקצועית והוא לא עושה זאת.
גור של השנה משקף למעשה את מכבי תל אביב של העונה הנוכחית. חסרת נשמה, מנוכרת מהאוהדים ואדישה למצבה. רבים מצופי הטלביזיה הקבועים ואני לא מדבר על האוהדים השרופים של שער 11, כבר איבדו עניין ביורוליג עוד לפני שהתחילה. הם אמרו: "אם גור הוא הקפטן, אתה כבר יכול לצפות מה יהיה העונה" ואכן, כבר אחרי המשחק הראשון בויטוריה, אפשר היה לראות את סממני התחושה הזאת. זה פשוט היה באוויר.
יכול להיות שהשינוי היחיד שבלאט צריך לעשות, הוא לתת את סרט הקפטן לשחקן אחר וכך אולי תשתנה כל האווירה במועדון הצהוב. עכשיו כשדורון שפר הגיע, ישנו מועמד חדש למנהיגות. ועל שארפ כבר דיברנו?
שלף זה פשוט לא זה
איזי עין דור
15.1.2003 / 19:22