בערב בו האלופה לידס יונייטד פיטרה אותו, 44 ימים בלבד לאחר מינויו ובעקבות הצבעת אי אמון בו מצד השחקנים, בריאן קלאף התייצב לריאיון באולפן הטלוויזיה ביורקשייר. לצדו ישב קודמו בתפקיד, מאמן הנבחרת דון ריבי. אחרי מהלומות מילוליות הדדיות, ברגע טלוויזיוני יוצא דופן מצד שני המאמנים שתיעבו זה את זה, פנה המנחה אוסטין מיטשל לקלאף ותהה: "נפרדת מדרבי קאונטי בחילוקי דעות, השארת את ברייטון בערפל ועכשיו לידס. מי ייגע בך עם מקל אחרי זה?".
12 שבועות אחר כך, בינואר 1975, הגיעה התשובה המפתיעה: נוטינגהאם פורסט.
קלאף הכריזמטי והשנוי במחלוקת, שהוביל את דרבי קאונטי לאליפות הראשונה בתולדותיה וכאמור החל את עונת 1974/75 כמאמן האלופה לידס, נחת לפתע בקבוצה שהייתה בדרך לשום מקום. ודווקא משם, מהמקום ה-13 בליגה השנייה ומנקודת פתיחה הרחוקה כל כך מאור הזרקורים שכה החמיא לו, הוא הוכיח שוב מדוע כינו אותו "מחולל הנסים".
איך זה נראה? תארו לכם שלסטר סיטי, אותה אלופה סנסציונית מ-2016, הייתה זוכה בתואר שלה מיד אחרי שעלתה בקושי מהמקום השלישי (ולא אחרי שתי עונות בפרמיירליג וכאלופת ליגת המשנה) ואז גם הופכת עונה לאחר מכן לאלופת אירופה. ולא פעם אחת, אלא פעמיים ברציפות. נשמע מופרך, לא? אבל נוטינגהאם של קלאף עשתה בדיוק את זה. היום, לפני 40 שנה.
את קריירת האימון שלו החל קלאף בגיל 30, כמאמן הכי צעיר בליגות האנגליות. שלוש שנים אחרי פרישתו בגלל פציעת ברך (כבש בצרורות במדי מידלסברו וסנדרלנד, אבל רשם הופעות בודדות בליגה הראשונה ועוד שתיים בנבחרת אנגליה) הוא מונה למאמן הארטלפולס יונייטד וצירף לצדו את פיטר טיילור, איתו שיחק בבורו. אחרי שנתיים, כשאליהם חובר גם הקשר הצעיר ג'ון מקגוברן, החברים התקדמו לדרבי קאונטי ובעונה השנייה העפילו לליגה הבכירה ב-1969.
קלאף בנה לעצמו שם של מאמן ססגוני, חסר פשרות וישיר בצורה יוצאת דופן. הוא לעג לטקטיקה והתמקד בניהול שחקנים וסיטואציות. ב-1971/72, בעונה השלישית שלו בליגה הבכירה, קלאף הצעיד את דרבי לאליפות ראשונה ב-88 שנות קיומו של המועדון. דרבי עשתה את שלה במחזור הסיום, המתחרות לידס וליברפול מעדו לאחר מכן, והיסטוריה נרשמה בכדורגל האנגלי. קלאף עודכן בכלל בעת חופשה משפחתית בסיציליה. התואר הזה לא ריגש אותו. גם לא הבאים אחריו.
בעונה לאחר מכן, לקראת חצי גמר גביע אירופה מול יובנטוס, עיתונאים סקרנים מאיטליה הגיעו למשחק של דרבי קאונטי בהייבורי מול ארסנל בשביל 10 דקות עם קלאף. האנגלי חם המזג ממידלסברו הקסים אותם בשנינותו ובהלצותיו במשך שעתיים. הגברת הזקנה אמנם הדיחה אותו מהמפעל האירופי, אבל הרושם נותר בעינו, גם בזכות מסיבת העיתונאים לפני המשחק שבה אמר בין היתר: "מישהו השווה אותי להלניו הררה והודיתי לו כי זה כבוד גדול, אבל עם זאת צריך לציין שאני, לעומתו, מעולם לא פוטרתי".
בלידס, כאמור, קלאף כבר פוטר. אלא שמהקללה הזו יצאה הברכה הכי גדולה לקריירה שלו.
"ביום בו קלאף נכנס בשערי נוטינגהאם, הכול השתנה", העיד מרטין אוניל, אז קשרה הצעיר של הקבוצה. "עלינו על רכבת שאי אפשר היה לרדת ממנה". והרכבת הזו דהרה על מסלול ההצלחה.
קלאף דגל בפשטות ולא ניסה להתחכם. ההחתמה הראשונה שלו בנוטינגהאם פורסט לא הייתה של שחקן, אלא של טבח. לאחר מכן צירף כמנהגו את הקפטן מקגוברן, בתום "משא ומתן של 10 שניות בדואר". הפילוסופיה, לדברי שחקניו, הייתה כזו: "תעבדו קשה. אם תעבדו קשה, יהיה לכם סיכוי לנצח. אם תנצחו, יהיה לכם סיכוי ליהנות". המגן ויו אנדרסון סיפר: "מעולם לא הייתה לו תוכנית משחק. הוא היה אומר: 'השגת את הכדור? אתה מוסר אותו לשמן בצד שמאל (ג'ון רוברטסון). הוא יודע לשחק, אתה לא. אז תעביר את הכדור אליו". קני ברנס, שהגיע בהמשך, נתן דוגמה משלו: "יום אחד שאלתי - 'בוס, מה עושים עם הכדורים החופשיים?'. הוא ענה: 'בועטים'. ומה עושים עם הכדורים החופשיים הבלתי ישירים? הוא השיב: 'מוסרים ואז בועטים'". פשוט.
את חצי העונה סיים קלאף במקום ה-16. בעונה המלאה הראשונה שלו, פורסט התקדמה למקום השמיני. ואז, בקיץ 1976, הגיע האיחוד עם העוזר הנאמן טיילור, אחרי 18 חודשים בנפרד. "לבד הם אולי היו טובים, אבל יחד הם היו בלתי מנוצחים", הסביר הקפטן מקגוברן. "הם היו השוטר הטוב והשוטר הרע, רק שלא יכולת לדעת אף פעם מי זה מי".
החיבור המוצלח בין קלאף לטיילור שוב עבד והניב לטריקי טריז תואר ראשון מאז 1959 (הגביע האנגלו-סקוטי), בעונת 1976/77 שהסתיימה בהעפלה על הקשקש לליגה הבכירה מהמקום השלישי. כמו בימי דרבי קאונטי, גם הפעם הצמד נזקק לסיוע ממגרש אחר (וולבס ניצחה את בולטון) והבשורה הגיעה על המטוס בדרך למאיורקה, לשם טיילור לקח כהרגלו את הקבוצה לחופשה.
באי המשרד של קלאף בנוטינגהאם, נהגו לספר כי מוזיקה התנגנה שם באופן קבוע ואחד השירים המושמעים ביותר היה I Don't Want to Set the World on Fire. אבל המאמן רצה, ואחרי העלייה הרגיש שיש לו הזדמנות. "אם לקחת תואר פעם אחת, אנשים יגידו שזה היה במזל", הסביר קלאף לשחקניו. "אם זכית פעמיים, הם ייאלצו לסתום את הפה". אז הוא סתם לכולם את הפה.
נוטינגהאם שמרה על הסגל שלה, כשהיחידים שקלאף צירף היו השוער הבכיר פיטר שילטון והחלוץ הסורר קני ברנס, שעשה צרות במגרש ומחוצה לו. אמרו עליו שהוא שתיין ומהמר ופגע רע, אבל קלאף הדף את הביקורות: "טיילור אמר לי שהוא יכול לשחק, אז הבאתי אותו". צמד המאמנים הפך את ברנס מחלוץ מפורק לבלם מפרק, ובהמשך גם לשחקן העונה באנגליה. "גם ארצ'י גמיל הגיע, ופתאום היינו במשחק", הזכיר אוניל.
נוטינגהאם רשמה שלושה הפסדי ליגה בעונת הבכורה שלה עם קלאף בליגה הראשונה, כשהאחרון היה מול האקסית לידס באמצע נובמבר 1977. משם החל רצף נטול הפסדים (נעצר רק בעונה לאחר מכן על 42 והחזיק מעמד כשיא אנגלי עד ארסנל ב-2004), כשבתווך זכייה בגביע הליגה עם ניצחון על ליברפול, בדרך לאליפות היסטורית שהובטחה שלושה מחזורים לסיום העונה (יתרון שבע נקודות על פני המייטי רדס). זו הפעם האחרונה שבה עולה חדשה הוכתרה לאלופת אנגליה.
האליפות החזירה את קלאף למעמדו המוכר כסלב. כולם רצו לראיין אותו כמי שתמיד מספק את הסחורה ורבים קיוו לראותו כמאמן נבחרת אנגליה לאור האליפויות עם קבוצות צנועות, אבל התדמית הלא מצוחצחת (לגישת פקידי ההתאחדות) היא זו שמנעה ממנו את התפקיד לפחות פעמיים והותירה אותו כ"מאמן הכי גדול שלאנגליה לא היה". כי קלאף, שהתמודד לאורך השנים עם אלכוהוליזם ושמועות על עסקאות מפוקפקות, מעולם לא היה בקונצנזוס. נוטינגהאם פורסט, לעומת זאת, הייתה גם הייתה בימי התהילה שלה, כפי שאפשר לראות בדוקו המומלץ I Believe in Miracles.
אחרי האליפות, השחקנים חלמו על מסעות לברצלונה ומילאנו, אבל הגורל כפה עליהם מפגש עם ליברפול, כבר בסיבוב הראשון. קבוצה בשנה הראשונה שלה בגביע האלופות מול אלופת אירופה המנוסה. ובכל זאת, פורסט עברה עם 0:2 בסיטי גראונד ואז 0:0 בגומלין, כשהגיבור האלמוני היה גארי בירטלס. כילד בן 10 מהעיר נוטינגהאם, בירטלס חתם על עצומה שקראה למנות את קלאף למאמן. 11 שנים אחרי, אותו קלאף שילם 2,000 ליש"ט כדי להביאו מקבוצת החובבים לונג איטון יונייטד. "הוא היה בסגל רק כשקלאף היה צריך שותף לסקווש", טענו בקבוצה, והשוער שילטון סיפר בסרט הדוקומנטרי: "גארי בא יום אחד ואמר שהוא לא מתאמן כי הוא צריך לשחק סקווש עם המאמן, הבעיה שזה קרה כמעט בכל יום". כאשר קלאף נשאל על כך לאחר אחד המשחקים, הוא פנה למראיין: "למה אתה צוחק? הוא באמת השותף שלי לסקווש". בהופעה השלישית שלו, בירטלס קיבל צ'אנס נדיר וכבש לרשת ליברפול במשחק הראשון באלופות. בהמשך אותה עונה הוסיף צמד בזכייה הנוספת בגביע הליגה.
לאחר שהדיחה את אלופת אירופה, נוטינגהאם עברה גם את א.א.ק אתונה וגראסהופרס, לפני שנתקלה בקלן בחצי הגמר וחלפה גם על פניה עם 0:1 בגומלין בגרמניה (אחרי חזרה מפיגור 2:0 ל-3:3 בבית). כל שלב חדש היה הכי גבוה אליו נוטינגהאם הגיעה, ובכל פעם היא ניפצה עוד שיא. בדרך גם שברה שיא העברות, כשרכשה באמצע העונה את טרבור פרנסיס, שחקן המיליון ליש"ט הראשון בהיסטוריה.
"היינו בחדר ואז נכנס היו"ר ושאל איך מתקדם המשא ומתן", נזכר פרנסיס בסרט. "אז קלאף ענה לו: 'אדוני היו"ר, כשיהיה משהו חדש אתה תדע. עכשיו צא מפה'". פרנסיס הגיע מבירמינגהאם רק בפברואר והיה על הספסל בשבועות הראשונים שלו, כשתפקידו העיקרי היה למזוג תה לשחקני ההרכב. על פי חוקי אופ"א בזמנו, הוא היה רשאי לשחק רק בגמר, וקלאף אכן הציב אותו בהרכב על חשבון גמיל (שהסתכסך עם המאמן, עזב בעקבות הריב, אבל חזר אחרי כמה שנים כדי לשמש כעוזרו). פרנסיס, כמה סמלי, נגח את שער הניצחון בגמר האלופות מול קלן במינכן והשכיח את תג המחיר עם תואר אירופי היסטורי.
נוטינגהאם איבדה את האליפות לליברפול, וב-1979/80 סיימה רק במקום החמישי, אבל המטרה של קלאף הייתה אירופה. זכייה שנייה, זוכרים? רק כך אפשר להשתיק את כולם. אז אחרי ניצחון על ברצלונה בסופרקאפ האירופי, פורסט המשיכה במסע שלה בגביע האלופות, הדיחה את אייאקס בחצי הגמר וקבעה דייט עם המבורג בגמר בסנטיאגו ברנבאו.
בהכנות לגמר, קלאף שיכן את הקבוצה בריזורט במאיורקה ואיים לקנוס את מי שיעז להתאמן. "גם לפני כן היינו היחידים באנגליה שקיבלו קנסות על זה שלא יצאנו לשתות בשישי בערב", סיפרו השחקנים. "הוא היה יושב לשתות איתנו בצהריים לפני משחקים". המאמן רצה שישמרו אנרגיות וחשש מעייפות במשחק ה-79 של פורסט באותה עונה, שבועיים אחרי גמר הגביע מול ארסנל. "נשאלו שאלות מצד השחקנים לגבי ההכנות, ואז קלאף נזף בנו: 'אתם תתאמנו כשאני אגיד לכם להתאמן", גילה בירטלס ל"דיילי מייל" לאחרונה. איאן בוייר המשיך: "שחינו, עשינו הליכה לאורך החוף, שתינו כמה בירות בלילה. לא היינו שאננים, אבל היינו שלווים. אף אחד לא דיבר על המשחק". את פרנסיס, הכובש בגמר הקודם, קלאף השאיר בבית כי היה פצוע ובטענה ש"נוכחותו מזיקה למוראל הקבוצתי".
בימים האחרונים לפני המשחק, נוטינגהאם כבר שהתה במלון מחוץ למדריד, אותו הגדירו השחקנים כ"בית אימה סטייל משפחת אדמס". המגרש ליד המלון היה חולי, והשוער פיטר שילטון נשלח להתאמן במקום היחיד בו היה קצת דשא: אי-תנועה סמוך. קלאף דרש משחקניו לא לדבר עם חברם קווין קיגן מהמבורג לפני המשחק וגם לאיים עליו במהלכו, וסימן את המגן מנפרד קלאץ כנקודת התורפה של היריבה. "יש לנו בחור קטן ושמן שישגע אותו", אמר המאמן לפני המשחק. הוא התכוון לשחקן הכנף ג'ון רוברטסון, אותו הוציא מרשימת ההעברות כאשר הגיע ובהמשך הצמיד לו את הכינוי "פיקאסו".
ושוב, קלאף דייק. האימון על אי התנועה עשה טוב לשילטון שהצטיין בין הקורות, ורוברטסון אכן התעלל במגן שלו וקבע 0:1 בדקה ה-20. שחקני נוטינגהאם היו שחוקים ומותשים, אבל המשמעת המפורסמת שלהם שמרה על היתרון עד לסיום. המשמעת פעלה גם בחגיגות המאופקות. קלאף דרש שמקגוברן יהיה לצדו במסיבת העיתונאים, וכך הקפטן פספס את השמפניות בחדר ההלבשה. השחקנים רצו להישאר במדריד כדי לחגוג עם נשותיהם, אלא שטיילור וקלאף חייבו אותם לשוב למלון בהרים וגם הטרוניות מצד רוברטסון לא הועילו. למרות זאת, חמישה-שישה מהם הצליחו לחמוק ולחזור לעיר עם הבן של היו"ר. הם שבו למלון שתויים לגמרי, אחרי שהעוזר טיילור כבר התעורר. "הוא שאל אם שיחקנו קונקט 4 ("ארבע בשורה", בגרסה העברית) במשך כל הלילה", נזכר בירטלס שלא היה בין המבלים. "השבנו בחיוב, וכך החבר'ה שיצאו הצליחו לחמוק מזה. אבל כל אחד יכול היה לראות שהם שפוכים".
ב-1982, טיילור פירק את השותפות עם קלאף, ולמעשה עשה סוף לפורסט הגדולה שכשלה אז בניסיון להזרים דם חדש לסגל. העוזר טען כי קלאף קיבל העלאת שכר בחשאי, מבלי לעדכן אותו, ונפרד. אחרי כמה חודשים הוא חזר לדרבי קאונטי כמאמן, ובהמשך לקח לקלאף את רוברטסון. המאמן כינה את עוזרו לשעבר "נחש בדשא", ולאחר שהפסיד לו גם הפסיק לדבר איתו. הנתק הגיע לשיאו כשקלאף הכריז: "אם תהיה לו תקלה ברכב ואראה אותו עומד בצד הכביש ומבקש עזרה, אני לא אעצור לו אלא אדרוס אותו". הקשר לא שוקם עד מותו של טיילור ב-1990, אם כי קלאף השתתף בלוויה וגם הקדיש לעוזרו את האוטוביוגרפיה ב-1994.
המאמן האגדי השלים בסופו של דבר 18 שנים וחצי בנוטינגהאם, עד לירידת הליגה במאי 1993, אז הבן נייג'ל כבש את השער האחרון בעידן קלאף. למרות הירידה וחרף האשמות השחיתות בשנות ה-90', מבחינת רבים קלאף שהלך לעולמו בגיל 69 לאחר שחלה בסרטן, היה ונותר המנג'ר הבריטי הגדול בכל הזמנים. גם על חשבון אלכס פרגוסון. "בעוד פרגוסון זכה בכל תואר אפשרי אחרי שהוציא מיליונים על גבי מיליונים, קלאף לקח שני מועדונים מהפרובינציה לטופ, ועם נוטינגהאם גם היה פעמיים אלוף אירופה", הסביר השדר ריצ'רד קיז. גריים סונס, אלוף אירופה עם ליברפול, סבר שההישג של נוטינגהאם הוא הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הבריטי, ומרטין אוניל, שחקן פורסט בימי הזוהר, הסכים: "זה היה הישג פנומנלי ואני לא חושב שמישהו יתעלה עליו".
אתם מכירים עוד קבוצה עם יותר זכיות באליפות אירופה מאשר באליפות המדינה?