פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        נוחתים למבחנים: ליגת העל חוזרת עם הרבה סימני שאלה

        התרחיש שנראה תחילה ציני ומונע מאינטרסים כלכליים, הפך בהמשך למהלך הגיוני ואפילו כמעט מתבקש. מה שהיה הוא לא מה שיהיה, אבל אם נשתחרר מזרועותיהם של "חתונמי" ו"הישרדות" כנראה שבכל זאת הרווחנו. עכשיו נשאר רק דבר אחד: לתגמל את האוהדים שייאלצו להישאר בבית

        נוחתים למבחנים: ליגת העל חוזרת עם הרבה סימני שאלה
        האתר הרשמי של מכבי תל אביב

        בסרטון: אימון הזום של מכבי תל אביב מאמצע אפריל.

        ב-6 במאי אישר משרד הבריאות את מתווה החזרה של ליגת העל. זה היה הישג עצום ליו"ר מנהלת הליגות ארז כלפון, שהלחץ שהפעיל במשך ימים כלילות נראה לפני כן חסר סיכוי. אפילו נכון לרגע ההודעה עצמו המהלך עדיין הצטייר כהזוי. מתקפת הקורונה דעכה, אמנם, אבל מצב הרוח הלאומי לא אפשר לחשוב על כדורגל. אחר כך באו המחלוקות, המחאות, הבידודים, משחקי האימון. הכול החל להיתפר ולקבל צורה.

        ופתאום, 24 ימים אחרי ההצהרה ההיא, זה קורה: ליגת העל יוצאת לדרך. בלי קהל, כמובן.

        ארז כלפון, יו"ר מנהלת הליגות (דני מרון)
        הפעיל לחץ כבד ורשם הישג על הנייר. עכשיו צריך לתרגם אותו למציאות. ארז כלפון (צילום: דני מרון)

        הפלייאוף הזה מחובר באופן רופף ומלאכותי לעונת 2019/20. מעשית, הוא יהיה עונה בפני עצמה, הקצרה ביותר אי פעם בליגת העל - עשרה משחקים לשש קבוצות, שבעה משחקים לשמונה האחרות, שני סיבובי גביע מהירים שיכריעו את זהות הזוכה. זו ליגה שבה אחרי מחזור אחד או שניים כבר עשויה, כמו בגרמניה, להיקבע אלופה. אחרי שלושה יכולה להיות יורדת. ליגה עם משחקי רפאים, עם אצטדיונים ריקים, עם שחקנים שנגעו בכדור רק לפני שבועיים, לראשונה אחרי חודשיים של הפסקה.

        אי אפשר לחשוד באיזשהו גוף שקשור לכדורגל העולמי שהוא החזיר את המשחק לטובת הצופים. לכל אורך הדרך איש בעולם ובישראל לא התאמץ להסתיר את האמת: ההצגה חייבת להימשך בגלל אינטרסים כלכליים כבדים ולמרות ניהול הסיכונים העצום, שכולל פציעות מרובות של שחקנים, משחק בתנאי קיץ קשים, היעדר קהל וחגיגות שמעקרים את הענף מכל משמעות, ובמיוחד שחקנים חולים שיפסיקו את הליגה לאחר חידושה, כפי שקרה במקסיקו.

        למרות הציניות הכבדה שמדיף המהלך, ככל שמתקרבים לתאריך נראה שיש לו סיכוי. הקורונה אולי משתוללת עדיין בשתי יבשות אמריקה, אבל בגלגולה הנוכחי בישראל כבר כמעט לא קיימת (טפו, טפו, מלח-מים). ההכרזה ובעיקר הביצוע של חזרת הבונדסליגה שינו את הסטטוס מ"הזוי" ל"הגיוני". לא שהכדורגל הישראלי שואב בימים כתיקונם כזאת השראה ממקבילו הגרמני, אבל אם שם כבר הוכיחו שאפשר לעשות את זה - למרות הקשיים, למרות היעדר האוהדים ביציעים, למרות הידבקויות של מאות אנשים ביום, למרות הביקורות שגם שם לא הפסיקו להדהד - גם אצלנו זה אפשרי. הם עשו ואנחנו הלכנו בעקבותיהם. לפעמים עדיף לחקות מלהמשיך לחכות.

        איך זה יסתיים? השורה התחתונה היא שתכריע. במגבלות הקיימות אין סיבה לצפות לשיאים מרקיעי שחקים או לדרמות סוחפות. גם אם יהיה עוד 3:4 בחיפה, הוא לא יהיה קרוב ל-3:4 ההוא בחיפה. הוא לא יכול להיות קרוב, לריגוש כזה אין אפילו תנאי סף כרגע. אבל זה כן עשוי להיות זמן של פריחה מחודשת. פריחה של דור פרץ, פריחה של מיכאל אוחנה שלא היה אמור לראות כדור במשחק רשמי עד סוף אוגוסט ועשוי לקבל דקות ליגה ראשונות בבית"ר ירושלים, פריחה של ירדן שועה, שאולי ההפסקה הארוכה שנכפתה עליו ציננה את העוינות שלו כלפי מרקו בלבול ולהפך. אפילו פריחה של אייל לחמן, האיש, המאמן והקאלט, שמפציע אחרי כמעט עשור שלם כדי להציל את הפועל רעננה. במסגרת שבה רב הנסתר על הגלוי, הרבה גיבורים לא צפויים עשויים להרים את ראשם.

        שחקני מכבי תל אביב חוגגים, אייל גולסה, יונתן כהן, איתי שכטר (דני מרון)
        דבר אחד בטוח: אל תצפו לרמת ריגוש שמתקרבת ל-3:4 ההוא בחיפה (צילום: דני מרון)

        בעצם, מדוע לא תהיה נוכחות ביציעים? הרי רק לאחרונה עודכנו ההנחיות, נקבע שהופעות יחזרו בתפוסה של 75 אחוז. למה אפשר להגיע לאולמות סגורים, אבל באצטדיונים פתוחים סוגרים את השערים? מה ההיגיון המנחה פה את משרד הבריאות? האם זו הכמות הגדולה? אז תגבילו. תנו ל-1,000, 2,000 אוהדים להיכנס, העיקר שתהיה איזושהי נוכחות ביציעים. עד שזה יקרה נתפשר. ככל שהתקרבנו למועד החליף הגעגוע את הסרקאזם, התשוקה החלה לצוף. ההכרזה ההיא של אנריק סבוריט בתחילת מרץ, לפיה "אין כדורגל בלי קהל", פתאום לא עומדת במבחן המציאות. היום כדורגל בלי קהל זו הנורמה, ואנחנו נהיה בין הראשונים ביבשת להתרגל לכך.

        מה שמוביל לאלה שיראו את המשחקים בבית. המחוות שקיבל הצרכן הישראלי בתקופת הקורונה היו קטנות ובדרך כלל לא מפצות. בתחום הספורט בלטה מתנה קטנה ויפה של פרטנר, שלאורך התקופה לא חייבה את הצופים על הערוצים בתשלום. קטונתי מלהיכנס לשיקולים הכלכליים של צ'רלטון ומנהלת הליגות, אבל יהיה נחמד אם השידורים, לפחות של חלק מהמשחקים, ייפתחו חינם לקהל הרחב. הרי זו הדרך לגרום לנו להרגיש שכל העבודה הזאת הייתה גם למעננו, לא?

        מבטיח שכלקוח משלם אני, לפחות, לא אכעס.

        10 דברים שקשה להאמין שקרו בתקופת הקורונה

        1. אלונה ברקת כבר לא בהפועל באר שבע. שיר צדק יהיה שם לעוד שנתיים לפחות.
        2. אייל סגל עדיין במכבי נתניה.
        3. יואב כץ ושחקני הפועל חיפה הגיעו בסוף לסיכום כספי.
        4. מכבי חיפה עדיין מחכה למשחק שיחמיץ נטע לביא.
        5. משה חוגג מנסה למכור מנויים לעונה הבאה בלי הבטחה לכך שבכלל יהיה קהל.
        6. עוביידה חטאב ישחק בהרכב של מ.ס. אשדוד.
        7. ולאדן איביץ' גילה במהלך אימון זום של מכבי תל אביב שיש לו חוש הומור.
        8. בהפועל כפר סבא עברו שלושה ימים רצופים בלי בלגן.
        9. הדרבי הכי גדול באפריל-מאי היה בין הישרדות לחתונמי.
        10. הפועל תל אביב בפלייאוף העליון. באמת. תבדקו.