הזהב של השכונה

    צילום: , GettyImages

    פרגוסון אמר שהוא הכישרון הגדול ביותר שאי פעם ראה, ויין רוני טען כי היה טוב בהרבה מפוגבה, ובכל זאת, ראבל מוריסון נזרק מיונייטד, נדד בין איטליה, מקסיקו ושבדיה, וכעת שב לאנגליה ולסדר היום התקשורתי - לא בזכות הכוכב העצום שהפך להיות, אלא בגלל הפספוס העצום שהיה

    בשלב מסוים, חייו התפצלו לשניים: הנה השחקן שאמור היה להיות, והנה השחקן שהוא כעת. השניים הללו לא נפגשו מעולם, וכנראה שכבר לא ייפגשו. לפני עשר שנים העתיד היה פרוס לפניו כמו שטיח אינסופי, והיום כל שנותר זה עבר - הדברים שלא עשה, המקומות בהם לא היה, הפסגות שאפילו לא היה קרוב לכבוש. במובן מסוים, כל מה שראבל מוריסון יכול לייחל אליו כעת הוא קצת שקט - אם לא מדברים עליו, זה אומר שלא מדברים על מה אמור היה להיות, ועל מה שכבר לא יהיה.

    אבל כן מדברים, ולא סתם מדברים - השבוע, למשל, היה זה ויין רוני, שנזכר בילד הפלא של מנצ'סטר יונייטד. "הוא היה מבריק", אמר. "היה לו ביטחון, הוא העביר את הכדור בין הרגליים של נמניה וידיץ' שלוש פעמים תוך דקה במשחק אימון. ראיתי את פול פוגבה וג'סי לינגארד גדלים, וראבל היה טוב מכולם בהפרש עצום". וכך, התעורר לו שוב סיפור האגדה שלא נכתב, על הכוכב שלא היה, על נער עם כל הכישרון שבעולם, שהצליח לעשות משהו שאף אחד לא האמין שיצליח.

    להיכשל.

    הכוכב שלא היה. מוריסון בקבוצת הנוער של יונייטד (צילום: GettyImages)

    "הסמים הרסו את הכל. רוב הילדים לא יכולים להתקיים מהכסף של ההורים שלהם, אז הם מנסים להרוויח כסף בדרכים אחרות". את המילים הללו כתב תושב לוגנסייט מודאג ל-BBC, חודשיים אחרי שראבל מוריסון נולד באותו פרבר של מנצ'סטר. 2003 לא היתה שנה יוצאת דופן בלונגסייט, היא פשוט היתה עוד שנה קשה במקום קשה, מקום עם מעט מאוד תקווה. אחד מדוחות העוני האחרונים שפורסמו באנגליה לימד על כך שלמעלה ממחצית מילדי לונגסייט גדלים בעוני. מוריסון הצטרף לסטטיסטיקה הזאת בלית ברירה, עוד ילד שהגיע ממשפחה שבורה ועניה, עוד ילד שהביט סביב והבין שהדרך הכמעט היחידה להצליח בעולם הזה היא לעבור על החוק ולדאוג לעצמך, לאו דווקא בסדר הזה.

    בניגוד לחבריו, שראו בכנופיות השונות מודלים לחיקוי ומכונות זמן לעתיד, למוריסון היה כרטיס יציאה אחר מהכלא: כדורגל. "שיחקתי איתו מגיל שמונה, תשע", אמר ג'סי לינגארד ל"סאן". "היה לו כל כך הרבה כישרון גולמי, הוא היה מסוגל לעשות הכל. אם הוא רוצה לכבוש, הוא פשוט כבש". כשהיה בן 14, צד מוריסון את עיניו של אלכס פרגוסון - ועל הדרך גם את לבו. ריו פרדיננד סיפר שיום אחד, לקח אותו המנג'ר האגדי כדי לצפות באימון קבוצת הנערים: "הוא פשוט השפיל את כל יתר השחקנים במגרש. פרגוסון אמר שהוא השחקן הטוב ביותר שאי פעם ראה בגיל הזה. הייתי מוכן לשלם כסף כדי לצפות בו מתאמן".

    פעם אחרת, לקח איתו פרגוסון את ויין רוני בנוסף לפרדיננד. "אני זוכר שהוא אמר, תראה את הילד הזה, ויין, הוא יותר טוב ממך כשהיית ילד", סיפר הבלם ל-talkSPORT. "והוא יותר טוב ממך, ריו. הוא יותר טוב מריאן גיגס כשהיה ילד. זה הילד הטוב ביותר שאי פעם תראו". במחזור משובח במיוחד, שכלל בין היתר את לינגארד, פוגבה ועדנאן ינוזאי, מוריסון היה הדובדבן שבקצפת. "יתר השחקנים ראו בו סופרמן", הוסיף פרדיננד. "הם חשבו שהוא גיבור-על בזכות מה שהוא מסוגל היה לעשות עם הכדור". ג'ושוע קינג, כיום בבורנמות' ואז עוד אחד מ"הדור הכי טוב מאז 1992", לדברי פול סקולס, נשאל בשנה שעברה לשחקן הטוב ביותר איתו שיתף פעולה, ולא חשב פעמיים: "ראבל, זו השאלה הכי קלה. הוא היה בספרה אחרת לגמרי. הוא יכול היה להיות ברמה אחת מתחת למסי ורונאלדו".

    מוריסון היה אז ילד, נער, בגיל בו אפשר להישען על כישרון גולמי ותו לא, על פוטנציאל יוצא דופן, על חלום: כל אחד ראה בו את הכוכב העתידי שרצה לראות, מבלי לראות את החסרונות. הם אמנם היו ברורים, אבל לא ברורים כמו היתרונות. וורן ג'ויס, אחד ממאמני קבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד לשעבר, טען כי "אם תשאלו את פוגבה מי השחקן הכי טוב ששיחק איתו, ראבל מוריסון יהיה גבוה ברשימה" - והדברים הללו נאמרו ב-2017, סביב הניסיון של הכישרון הצעיר להחיות מחדש את הקריירה במקסיקו. "הוא השחקן הצעיר הטוב ביותר שראיתי מאז ג'ורג' בסט", הפריז והוסיף שחקן ומאמן העבר של השדים האדומים פאדי קררנד. אי אפשר היה להפריד את ראבל מוריסון הנוכחי מראסל מוריסון ההוא, שזכה לאזכורים בתקשורת הבריטית כבר בגיל 15, שנבחר על ידי "האינדיפנדנט" כאחד מחמשת השחקנים הצעירים לשים אליהם לב ב-2010, שמשך תשומת לב מברצלונה, צ'לסי, ארסנל ופריז סן ז'רמן. "מבחינת יכולות, הוא הדבר האמיתי", נכתב עליו ב"גרדיאן": "איזון, מהירות, שליטה, ראיית משחק, ראוותנות, חזק בשתי הרגליים וכובש מחונן יחסית לשחק כנף". הקטע הבא אף הובא כדוגמא לכך:

    "בואו לא נשפוט שחקן לפי קליפים באינטרנט", הוסיפו ב"גרדיאן", "אבל הרגע הזה היה גורם גם לליאונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו לקום על רגליהם". ולא רק להם. אחד האנשים הקרובים ביותר אליו באותה תקופה היה מיודענו רנה מולנסטיין. "הכרתי אותו כשהיה בקבוצת הילדים כשהצטרפתי למנצ'סטר יונייטד ב-2001", סיפר ל- talkSPORT. "ראיתי בראבל משהו דומה מאוד לפול גאסקוין. היתה לו יהירות כזו, הוא היה עובר שחקנים כאילו הם לא שם". מאמן מכבי חיפה לשעבר לא היה הראשון וגם לא האחרון שמתח קו בין מוריסון לגאסקוין, אבל מה שהפיל את האחד לא היה מה שהפיל את האחר: בהשוואה ל"גאזה", יצר ההרס העצמי של מוריסון היה כמעט לא קיים. הוא לא צרך אלכוהול או סמים, לטענתו, ובדיוק בגלל זה אף פעם לא ממש התרסק בצורה מפוארת, אלא פשוט לא הצליח להמריא. במובן מסוים, זה לא פחות טראגי.

    "כשהוא התאמן הוא היה פנטסטי, לא היתה בעיה, כי הוא אהב את זה", הוסיף מולנסטיין. "הבעיה היתה כשהוא עזב, כשהוא יצא לסביבה אחרת מהמועדון. אם לראבל היה 75 אחוז מהתשוקה של כריסטיאנו רונאלדו, הוא היה שחקן מדהים, כי היה לו כך כך הרבה כישרון גולמי. אם היתה לו את המנטליות, הוא היה שחקן מהטופ". אבל התשוקה לא היתה קיימת, לא מספיק, והאופי של ראבל מוריסון האדם היה מקל בגלגלים של ראבל מוריסון השחקן. ההולנדי סיפר שהוא ויתר המאמנים עבדו ללא הפסקה בניסיון ללמד את ילד הפלא כיצד להפוך למקצוען, אך לשווא. "ניהלנו איתו מיליון שיחות, והרבה פעמים הוא הנהן, אמר שהוא מבין, אבל בסופו של דבר זו תמיד היתה אותה התנהגות".

    בתגובה לדבריו של רוני, הודה השבוע מוריסון שהיה מבריז מאימונים כבר בקבוצת הילדים, ואז בקבוצת הנערים, ואז בנוער. "אם יכולתי לחיות את חיי מחדש, יש הרבה דברים שהייתי משנה", הודה. "זה קצת מעציב, כי יכולתי להגיע רחוק יותר. אני לא חושב שהתקשיתי עם לחץ, לא הרגשתי שום לחץ". זו, כנראה, היתה חלק מהבעיה: כשאתה מסוגל לעבור שחקנים כל כך בקלות, נניח, אתה עלול לטעות ולחשוב שתוכל לחלוף באותה קלות גם על פני מכשולים אמיתיים. "היו דברים אחרים שהסיחו את דעתו ותרמו לנפילתו", טען עוזרו של פרגוסון מייק פילן ל-BBC. "היתה לו נטיה להיעלם ליום או יומיים, ואז מצאנו אותו והחזרנו אותו. זה היה פרויקט יום-יומי איתו, רגע אחד הוא היה ורגע אחר לא".

    אם הבעיה היחידה של מוריסון היתה האימונים שהחסיר, ניחא. אבל על חלק מהדברים מנצ'סטר יונייטד לא היתה מסוגלת להבליג. למשל, כשנעצר בגיל 15 על ידי המשטרה לאחר שתקף את אמו; או כשנעצר בגיל 16, ביחד עם כמה חברים אחרים, ובמכונית בה נהגו נמצאו כלי נשק וסמים; או כשנעצר בגיל 17, בשבוע בו חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו, משום שהוא ושני חברים הטרידו ואיימו על נער שנשדד באיומי סכין על ידי שני חברים אחרים. "אתה לא מכיר אותי", אמר מוריסון לנער, "אתה לא יודע למה אני מסוגל". ביונייטד הגיבו לדיווחים והמשיכו לגבות את הכוכב הצעיר: "המועדון לא מצדיק בשום צורה את ההתנהגות של ראבל, אבל הוא שחקן מוכשר מאוד עם עתיד מזהיר לפניו. הדבר הנכון לעשות כרגע הוא לתמוך בו בזמן השיקום".

    ג'ושוע קינג נשאל אשתקד לשחקן הטוב ביותר איתו שיתף פעולה, ולא חשב פעמיים: "ראבל היה בספרה אחרת לגמרי. הוא יכול היה להיות ברמה אחת מתחת למסי ורונאלדו"

    (צילום: GettyImages)

    אבל לא ממש היה שיקום, כי בזמן שמוריסון המשיך להצטיין על כר הדשא - לככב בקבוצת הנוער ולהוליך אותה לזכייה בגביע האנגלי, לרשום הופעת בכורה בקבוצה הבוגרת באוקטובר 2010, בגיל 16 וחצי - הוא המשיך להסתבך מחוץ לכר הדשא. במאי של 2011 מצא עצמו בבית המשפט, לאחר שהואשם כי תקף את חברתו בת ה-16. פרגוסון סירב להרים ידיים, והאמין שאם היהלום הצעיר יבלה יותר זמן במחיצת מקצוענים כגון גארי נוויל, ריו פרדיננד, ויין רוני, ריאן גיגס, פול סקולס ואחרים, אולי יבין סוף סוף כיצד להתנהג. רבים מהם ניסו לקחת את מוריסון תחת חסותם, ורבים מהם כשלו.

    בספרו של העיתונאי האנגלי הנרי ווינטר, Fifty Years of Hurt, צוטט אחד ממאמני הנוער של יונייטד כאומר: "ראבל עשה דברים עם הכדור שאף אחד מעולם לא ראה. היו צריכות לו המון הופעות בנבחרת אנגליה, אבל לא היה לו סיכוי, בגלל הרקע שלו. הוא פשוט לא ידע להבדיל בין נכון ולא נכון. הוא שבר את לבם של כולם". ווינטר עצמו טען כי "זה מסתכל, כמעט טראגי, עבור אנגליה. הוא הזכיר את פול גאסקוין, היה טכני בצורה בלתי רגילה, ריחף על המגרש, מסוג הקשרים שלא משאיר עקבות על המגרש ומבקיע שערים יוצאי דופן... הוא נער פוסטר של אנגליה השבורה".

    בסופו של דבר, הסבלנות תמה בזמן שהשמועות החלו: על פי אחד הדיווחים, מוריסון גנב ציוד מחדר ההלבשה, וגם שעונים וטלפונים; בכלי תקשורת אחר נטען כי הוא דורש משכורת של 30 אלף ליש"ט. הקשר עצמו הכחיש את רוב הדברים המיוחסים לו, אבל זה כבר לא ממש שינה. כשנשאל השנה האם סר אלכס ויתר עליו מוקדם מדי, אפילו מוריסון עצמו נאלץ להודות: "לא, אני חייב להיות כן לגבי זה. מנצ'סטר יונייטד ואלכס פרגוסון נתנו לי יותר מדי הזדמנויות, אני לא חושב שאף אחד אחר היה מקבל כל כך הרבה הזדמנויות. אני יכול להאשים רק עצמי".

    גם בווסטהאם זה לא ממש הצליח (צילום: GettyImages)

    "למרבה הצער, יש דוגמאות של שחקנים שפשוט לא היו חזקים מבחינה מנטלית כדי להתגבר על כאבי הילדות או השדים שלהם", כתב אלכס פרגוסון בספרו Leading. "ראבל מוריסון הוא כנראה הדוגמא העצובה ביותר. היה לו יותר כישרון גולמי מכל שחקן צעיר שאי פעם החתמנו, אבל הוא כל הזמן הסתבך. זה היה כואב מאוד למכור אותו לווסטהאם ב-2012, כי הוא יכול היה להיות שחקן פנטסטי. אבל לאורך השנים הבעיות על כר הדשא הפכו חמורות יותר, ולא היתה לנו ברירה אלא לנתק את החבל". בשנה שעברה, כשחתם בשפילד יונייטד, טען המנג'ר החדש שלו כריס וויילדר שאם מוריסון יחזור לשיאו, הרי שמדובר בשחקן של 40, 50, 60 מיליון ליש"ט. ווסטהאם, לעומת זאת, השיגה אותו ב-2012 תמורת 650 אלף ליש"ט בלבד - עד כדי כך יונייטד היתה נחושה לוותר על הנער בן ה-19. "אני מקווה שתצליח לסדר אותו", אמר פרגוסון למנג'ר הפטישים דאז, סם אלרדייס. "אם תצליח, הוא יכול להיות גאון". הוא שחקן גדול, הוסיף סר אלכס, יכולות בלתי רגילות, אבל הוא צריך להתרחק ממנצ'סטר ולהתחיל חיים חדשים - לטובתו, ולטובתנו.

    שבועיים אחרי החתימה, צייץ הקשר דברים הומופביים ומאיימים בטוויטר, ונקנס על ידי ההתאחדות האנגלית ב-7,000 ליש"ט. אלרדייס בחר להקדים תרופה למכה ושלח את הנער לעונת השתפשפות בבירמינגהאם. טרי מקדרמוט, שהיה אז עוזר המאמן, כתב באוטוביוגרפיה שלו כי מוריסון "היה בחור מוזר עם לב טוב. אי אפשר היה לדעת מה הוא יעשה. לא ידעת באיזה מצב רוח הוא יגיע לאימון. אני והמנג'ר ישבנו מולו יום אחד ואמרנו לו, 'אם תשקיע, תוכל להיות טוב כמו גאסקוין'. אמרתי לו, 'אתה יכול לעבור אנשים, למסור מסירות אדירות ולהבקיע שערים גדולים'. הוא הסתובב אלי עם מבט חלול. התברר שלא היה לו מושג מי זה פול גאסקוין". גם בווסטהאם, אליה חזר לאחר עונת ההשאלה, נעשו ניסיונות להביא את מוריסון לדרך הישר. "זה תלוי בו", חרץ סגן הנשיא, דייויד גולד. "הוא עדיין בן 20 ויכול להיות מה שירצה. אני באמת מאמין שמתפתח פה גאון. הוא כבר עבר את השלב בו אנשים אמרו לו שהוא הולך להיות כוכב, זה קרה להרבה שחקנים. זה קרה לגאסקוין וג'ורג' בסט, אבל כשהם בשנות העשרים שלהם - גאסקוין, בסט ועכשיו ראבל - זה כבר תלוי בהם. אני חושב שכל הצרות מאחוריו".

    לפרקים, זה באמת נראה היה ככה. מוריסון הצטיין בנבחרת הצעירה של אנגליה, לאחר שנמנה בעבר גם על נבחרות הנערים והנוער, ואף הפך לכוכב ויראלי בזכות השער הזה שכבש באחד האימונים:

    או בכלל, כל ההופעה שלו מול נבחרת ליטא

    או שער הסולו המרהיב מול טוטנהאם, שגרם לאלרדייס להתמוגג: "זה שער גאוני, תתקשו למצוא גול יפה ממנו העונה". הניצוצות הללו גרמו ל"טלגרף" להעלות את שמו כמועמד להצטרף לסגל נבחרת אנגליה למונדיאל 2014, אבל הצרות לא היו מאחורי מוריסון - הן היו שזורות בו, כמו חוטים, וגם לאלרדייס התחיל להימאס. "היו שלושה חודשים בהם הוא היה השחקן המצטיין מדי משחק", אמר ל"סקיי". "כולם התמוגגו ודובר על חוזה חדש, ואז לפתע הכל נעלם. הוא היה הכישרון הכי מבוזבז איתו אי פעם עבדתי". באוטוביוגרפיה שלו, הרחיב בנושא: "הסוף היה אחרי ששיחקנו במנצ'סטר. ראבל נשאר עם המשפחה שלו ולא חזר. הוא לא היה פצוע, פשוט לא התחשק לו להיות מעורב בקרבות התחתית שלנו. לא הצלחנו לתפוס אותו, עד שהשחקנים ראו תמונות שלו בפייסבוק, נהנה עם המשפחה שלו בחג המולד, בזמן שאנחנו התכוננו למשחק".

    וכך זה נמשך. בקיץ 2014, שוב נעצר מוריסון, והפעם היה חשוד כי תקף לא רק את זוגתו, אלא גם את אמה. בין היתר, איים הכדורגלן לזרוק חומצה בפניה של חברתו לחיים, לפוצץ את ביתה ולהרוג אותה. בתום הליכים משפטיים שארכו למעלה מחצי שנה, החליטה חברתו (לשעבר) לחזור בה מהתלונה ומוריסון נמצא חף מפשע, אבל הנזק התדמיתי כבר נעשה. בקיץ 2015 עבר במפתיע ללאציו, בניסיון להחיות את הקריירה, ושוב הפתיחה היתה מבטיחה: שני שערים ושני בישולים במשחק אימון "הטריפו את האוהדים", לפי התקשורת האיטלקית, אולם ההמשך היה טיפוסי. מוריסון שוב לא השקיע באימונים, סירב ללמוד איטלקית ועלה למאמן סטפנו פיולי על העצבים. אם זה לא הספיק, הרי שאחרי ארבעה חודשים בלבד בקבוצתו החדשה, צייץ השחקן "ינואר...", מה שהגביר את השמועות על עזיבה. "זה הגיע לנקודה בה כבר לא הערכתי את החיים", סיפר מספר שנים לאחר מכן. "לא רציתי לעשות שום דבר, לא יכולתי לעשות שום דבר. זה לא היה כיף".

    המסע נמשך, ומלאציו עבר לקדנציית השאלה נוספת בקווינס פארק ריינג'רס. הארי רדנאפ, שהיה שם בקדנציה הראשונה, כינה את מוריסון "אחד הילדים המוכשרים ביותר שאי פעם ראיתי" באוטוביוגרפיה שלו: "הוא היה כישרון בלתי רגיל. אלוהים ישמור, הוא יכול היה לעבור שחקנים ולעשות דברים בלתי רגילים עם הכדור. הסוכן שלו כל הזמן אמר לי הוא טוב יותר מגארת' בייל, אבל הוא ראבל בקושי הצליח לשחק אצלנו, וגארת' שיחק בגמר ליגת האלופות עם ריאל מדריד. האם ראבל היה מוכשר יותר מפרנק למפארד? כמובן. האם אי פעם ישיג עשירית ממה שפרנק למפארד השיג בקריירה? אין סיכוי. הוא היה ילד טוב, נחמד, אבל הוא היה סביב האנשים הלא נכונים למשך יותר מדי זמן, וטיפח יותר מדי הרגלים רעים".

    בשלב מסוים, הקבוצות באנגליה כבר חששו להתקרב. בעונת 2017/18 מצא עצמו מוריסון בליגה המקסיקנית, ובתחילת 2019, לאחר לא מעט זמן בבית, יצא להתרשמות באוסטרסונדס השבדית, שראתה כי טוב והעניקה לו חוזה עד תום העונה. מוריסון בסך הכל היה צריך לגעת בכדור כדי לעבור מבחנים; כל עוד מדובר היה בכדורגל, הוא היה תלמיד מצטיין. ואז העונה הסתיימה והקשר שוב נעלם, ולאחר שסירב להצעה מהליגה הרביעית באנגליה, קיבל, אולי, צ'אנס אחרון בפרמיירליג, בדמות חוזה בשפילד יונייטד.

    "אנחנו מקבלים שחקן פנטסטי וזו הזדמנות נהדרת עבורו", אמר המנג'ר כריס וויילדר, "אנחנו מאמינים שנוכל לעזור לו להגיע לרמה שהוא רוצה להיות בה". אבל מוריסון הספיק לשחק פעם אחת בלבד בפרמיירליג, ובתחילת השנה האזרחית הושאל למידלסברו מליגת המשנה, בה קיבל 150 דקות עד פגרת הקורונה, ומי יודע איך ישוב ממנה.

    "לנסות להוציא ממנו את המיטב", כתב ל"פור פור טו" דייויד פירס, מאמנו של מוריסון בשבדיה אשתקד, "היה כמו לנסות לפתור קוביה הונגרית עם כיסוי על העיניים. אתה יודע שזה יהיה מדהים אם אתה תהיה זה שתצליח לפצח אותה, אבל הדרך לשם מאוד מסובכת".

    nimrodofran@walla.com

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully