בווידאו: החגיגות של אינטר אחרי חצי הגמר ב-2010
ברצלונה כל כך רצתה את הגמר הזה. אלופת אירופה מ-2009 חזרה לקאמפ נואו אחרי הפסד 3:1 בסן סירו, אבל הצליחה לכבוש רק שער אחד מול אינטר של ז'וזה מוריניו ופספסה הזדמנות להגן על התואר באצטדיון סנטיאגו ברנבאו, ביתה של היריבה המושבעת ריאל מדריד. הבונקר של הנראזורי, אותו "אוטובוס" מפואר שהחנה מוריניו ברחבה, תסכל כל כך את הקטלאנים, שכאשר ויקטור ואלדס ניסה בכוח למנוע מהמאמן הפורטוגלי לחגוג על כר הדשא, אנשי התחזוקה דאגו להפעיל את הממטרות ולהבריח את אנשי אינטר לחדר ההלבשה. אל תרקדו לנו פה.
זה בכל זאת לא קלקל את אחד הלילות הקסומים של מוריניו בליגת האלופות - אולי המשחק שהגדיר את קריירת האימון שלו. בזכות הבונקר הזה בגומלין חצי הגמר, מול הקבוצה אליה רצה לחזור כמאמן ונדחה, הוא הוביל את אינטר לגמר ראשון אחרי 38 שנה והמשיך לזכייה במפעל ולהשלמת טרבל פנטסטי שבעקבותיו גם קיבל את החוזה בריאל מדריד. פלורנטינו פרס חש שהוא היחיד שיכול לעצור את ברצלונה של פפ גווארדיולה, והלך עליו בכל הכוח.
אבל האם באמת היה אוטובוס ב-28 באפריל 2010, בדיוק לפני עשור? כאשר מוריניו הגיע למדריד הוא נשאל על כך ואמר: "לא החנינו אוטובוס באותו יום. זה היה A-340 (מטוס נוסעים גדול) שפרש את כנפיו".
למי ששכח, אינטר וברצלונה נפגשו עוד קודם לכן באותה עונה. המשחק הראשון בשלב הבתים הסתיים ב-0:0 בסן סירו ובשני ניצחה ברצלונה 0:2 בקאמפ נואו. "שני המפגשים הללו היו חשובים למוריניו ולצוות מבחינת ההכנה", אמר הבלם וולטר סמואל בריאיון בארגנטינה. "כולם הכירו את סגנון המשחק של בארסה, אבל צמד המשחקים נתן לנו אפשרות לזהות את נקודות החולשה. באותה עונה הגיעו כמה שחקנים חשובים, כמו לוסיו, דייגו מיליטו, ווסלי סניידר, טיאגו מוטה וסמואל אטו. ברגע שלמדנו להכיר אחד את השני טוב יותר, התייצבנו והתחזקנו".
והיה את מוריניו. בעונה הראשונה שלו באיטליה, אחרי שכאמור פעל כדי לקבל את ברצלונה ולא הצליח, הוא לקח אליפות - בדיוק כפי שעשה קודמו רוברטו מאנצ'יני בשלוש העונות לפני כן, אבל כמוהו גם כשל בליגת האלופות עם הפסד למנצ'סטר יונייטד בשמינית הגמר. ו"המיוחד" תמיד אמר שהעונה השנייה שלו טובה יותר. זה תפס גם באיטליה.
המשחק הראשון היה סיוט מבחינת ברצלונה. בגלל התפרצות של הר געש איסלנדי, כל המרחב האווירי של אירופה נסגר והאלופה נאלצה לעשות את המסע למילאנו באוטובוס. כן, יש כאן מוטיב חוזר. 14 שעות נסיעה, כולל עצירת שינה בקאן שבצרפת, עד שהמסע בן 981 הקילומטרים הסתיים.
המטרה העיקרית של מוריניו במשחק הראשון הייתה עצירת ליאונל מסי, שבמשחק הקודם כבש רביעייה לרשת ארסנל בגומלין רבע הגמר. אז הוא הכין לכוכב ברצלונה שמירה אזורית שכונתה באיטליה "הכלוב". ב-2019 הוא הסביר: "הרעיון היה לא לתת למסי לשחק. אבל לא הצבנו עליו שמירה אישית, האחריות הייתה על כולם". מסי החל אז בצד ימין וכל הזמן פינה את האגף לדני אלבס והפך לשחקן חופשי. אז תחילה חאבייר סאנטי היה מופקד עליו, וכשהוא עזב את האגף אז אסטבן קמביאסו, טיאגו מוטה ואפילו גוראן פאנדב וסניידר נדרשו לעצור אותו. משימה קבוצתית.
בצד ההתקפי, הרעיון היה לחטוף כדור ולהוציא התקפות מהירות. פדרו אמנם העלה את ברצלונה ליתרון, אבל סניידר, מייקון ומיליטו דאגו למהפך מרשים, ושני השערים האחרונים הגיעו בדיוק כפי שמוריניו רצה. טיאגו מוטה חילץ ואז נשלחו כדורים ארוכים לשחקני ההתקפה המהירים שניצלו את היתרון המספרי. ברצלונה הובילה 32:68 בהחזקת כדור ו-158:519 במסירות מדויקות, אבל המארחת היא זו שניצחה 1:3 וגווארדיולה רשם את ההפסד הכי גבוה שלו כמאמן. לפני כן, לא הפסיד ביותר משער אחד.
במסיבת העיתונאים שקדמה למשחק הגומלין, מוריניו עבר למלחמה פסיכולוגית. "לזכות בליגת האלופות בברנבאו זה לא חלום עבורם - זו אובססיה", אמר הפורטוגלי. "לברצלונה יש אובססיה לזכות בגביעים במדריד. אני חוויתי את זה כשהייתי שם, עם גביע המלך מול בטיס בברנבאו ב-1997. כולם היו עטופים בדגלי קטלוניה. הכול היה אנטי-מדריד. אבל אובססיה היא תמיד עניין של גאווה. החלום טהור יותר ממנה".
הלחץ על ברצלונה כמובן היה עצום. הקבוצה הכי טובה בעולם, זו שזכתה בכל ששת התארים ב-2009, צריכה כעת לחזור מפיגור 3:1. פפ החליט להמשיך עם זלאטן איברהימוביץ' בחוד, למרות חוסר ההשפעה שלו במשחק הקודם מול האקסית, וחסר שוב את אנדרס אינייסטה הפצוע. גם בלי המהנדס שניצב בלב ה"טיקי-טאקה", ברצלונה החזיקה בכדור ב-80 אחוזים מהזמן ברבע השעה הראשונה, כשאינטר הצליחה לדייק רק ב-10 מסירות בזמן הזה.
מוריניו ביצע שינוי אחד בהרכב, כשהציב את הבלם כריסטיאן קיבו כקשר שמאלי במקום פאנדב, כדי שיעזור לסאנטי בסגירה של דני אלבס. אלא שהתוכניות שלו כביכול השתבשו בדקה ה-28, כאשר טיאגו מוטה הורחק בצהוב שני שנוי במחלוקת (עם הצגה יפה של סרג'יו בוסקטס). "חשנו שהיה אי צדק וידענו שעכשיו יהיה קשה הרבה יותר", נזכר הבלם סמואל. "בחדר ההלבשה טיאגו רצה למות, אבל כשראינו אותו זה דווקא נתן לנו מוטיבציה להגיע לגמר. הוא נתן לנו כל כך הרבה באותה שנה והגיע לו להיות שם. אסור היה לנו לתת להזדמנות הזו לברוח".
בזמן ש-96 אלף צופים דחפו את ברצלונה, מוריניו ניצל את הזמן כדי להקניט כמה מהם ואז החל להזיז את הכלים שלו על המגרש. הוא לא הוציא שחקן התקפה, אלא ביצע שינויים פנימיים ועבר למעשה למערך של 6-3-0. קיבו וקמביאסו חברו לרביעיית ההגנה, מיליטו עזר למגן הימני, אטו למגן השמאלי וסניידר היה כביכול השחקן הקדמי ביותר. אינטר לא שלטה בכדור, אבל שלטה בשטח. השחקנים שלה כיסו את כל המגרש. "ההקרבה של אטו ומיליטו הייתה מכרעת", הסביר סמואל. "אלה שחקנים יצירתיים שפתאום נדרשו להרוס, והם נרתמו במסירות למשימה".
פפ הכניס את הצעירים בויאן קרקיץ' וז'פרן סוארס במקום זלאטן ובוסקטס, אבל גם הרעננות שלהם לא הספיקה ליותר משער אחד מול היריבה המנוסה (סניידר בן ה-25 היה הכי צעיר בהרכב) אך כה רעבה. ג'רארד פיקה שעבר לשחק ממש כחלוץ, קבע את תוצאת המשחק בדקה ה-84, שכן שער של בויאן בתוספת הזמן נפסל בגלל נגיעת יד של יאיא טורה. 2:3 לאינטר בסיכום. ברצלונה רשמה שיא של החזקת כדור בליגת האלופות - 86 אחוזים וגם 67:555 במסירות מדויקות - אבל לא עמדה במטרה.
"זה ההפסד היפה ביותר בחיי", התגאה מוריניו בסיום וגם הבין: "לעולם לא אאמן את ברצלונה. שונאים אותי פה, ואת השנאה הזו אי אפשר יהיה להפוך לאהבה".
ובעקבות ההשלמה הזו, כחודש לאחר מכן, הוא חזר כדי לרדוף את ברצלונה מקרוב. כמאמנה החדש של ריאל מדריד.