בווידאו: הדרך להתמודד עם המצב - אימונים מהבית
ההתמודדות של העולם עם וירוס הקורונה בימים טרופים אלו פוגעת בכולם. בפן הבריאותי, בפן הכלכלי וכמובן שגם בפן החברתי. איסור התקהלויות והתגודדויות פוגע לאנשים במה שבדרך כלל משאיר אותם בשפיות ועוזר לפעמים לניתוק - תרבות הפנאי. כך, למשל, היום חל סנט פטריק'ס דיי. אירלנד, המדינה בה החג נולד, סגרה את כל הפאבים והברים שלה והודיעה שעם כל הרצון הטוב, חגיגות הבירה והפסטיבלים פשוט לא באות בחשבון כרגע.
לאורך מאות שנים סנט פטריק'ס דיי כבר חצה מדינות ויבשות ונחגג בכל העולם, אך עבור מקום אחד על הגלובוס החג הזה מקבל כבוד מיוחד - מונטסראט, אי קטן בין האיים הקריביים שניצל והתפתח בזכות הכדורגל אחרי אסונות טבע קשים מאוד. כריסטופר קולומבוס גילה אותו בשיוט השני שלו, אבל אירים שתרו את העולם אחריו מצאו אותו במאה ה-17 הם אלה שהתיישבו בו והשרישו את תרבותם.
החיים והמסורת הושפעו כמובן, וכך קיבל סנט פטריק'ס דיי מעמד מיוחד באי, מוציא אנשים לרחובות לחגיגות ארוכות של ריקודים, שירה וכמובן בירה. יותר מזה, ועדיין במסגרת התרבות - ג'ורג' מרטין, המפיק של הביטלס, חשף אותו לאמנים אחרים שהיו מגיעים להקליט בו אלבומים שלמים. הוריקן איום שפגע באי בספטמבר 1989 הרס 90% מהמבנים בו, הביא למלחמה קיומית של התושבים והשמיד כמעט כליל את התיירות.
מונטסראט ניסתה לצאת מזה, סבלה משחיתות ממשלתית, אולם ב-1995 קיבלה עוד מכה אנושה כשהר הגעש סופרייר התפרץ וגרם להרס חלקים גדולים באי ולהרס עיר הבירה בפרט. ההשפעה על התושבים הייתה קשה. מי שאיכשהו שרד כלכלית והצליח לברוח, ברח ולא חזר. אחרים נדדו מהחלק הדרומי של האי לצפון, משאירים אחריהם את הכאוס הגדול. המעטים שכן נשארו הצליחו להשתקם, נבחרה הנהגה חדשה לאי, וההיצמדות לתרבות אפשרה לאי לקום על הרגליים. בתחילת שנות ה-2000 חגיגות סנט פטריק'ס דיי חזרו, ואיתם רעיונות חדשים לפיתוח המקום.
הספורט באי לא היה רציני במיוחד מעולם - כדורגל חובבני מאוד, קריקט מאולתר בהתאם לאהדה לענף מהאי הבריטי, אתלטיקה שלא ממש קיימת ובגדול כמה אלפים שעסקו יותר בדיג וקיום יום-יומי רגיל. מכיוון שהנזקים מהתפרצות הר הגעש הרסו גם את מגרש הכדורגל הקטן היחיד, ראשי האי נאלצו לבקש תרומות מאירלנד ואנגליה על מנת לבנות אותו מחדש. כשהובטח להם שיגיע כסף, חזר לתושבים את החשק לשחק, לאחריו המליץ הנשיא הפדרלי וינסנט קאסל לקחת את הספורט בצורה רצינית יותר ופנה לפיפ"א בבקשה לרשום נבחרת רשמית לאי.
באופן לא רשמי, קבוצת שחקנים מהאי שיחקה כדורגל עוד מ-1973, בעיקר במשחקים בין איים שונים סביבה ובגביע הקריבי שהסתיימו לרוב בתבוסות. ב-1996 קיבלה אישור מפיפ"א, אך היעדר שחקנים שעזבו את האי ומחסור בכאלה שרצו להחליף אותם גרם לשלוש שנים שחונות לחלוטין ללא אף משחק - מקומי, לא רשמי בינלאומי וכמובן שרשמי. אי הסדר הזה מנע מהנבחרת להיכנס למוקדמות מונדיאל 1998, אבל החדשות הטובות הגיעו כעבור ארבע שנים. תכנון מחודש לבניית אצטדיון וחזרה מסוימת לפעילות הובילה להתרגשות גדולה באי אחרי האישור המיוחל מפיפ"א.
השחקנים שנאספו הפסידו 3:0 לרפובליקה הדומיניקנית, והגומלין, אותו נאלצה לארח מונטסראט בטרינדד וטובגו, נגמר בהפסד נוסף. אולי כדי להראות לעולם שהיא לא קוריוז, קבעה התאחדות הכדורגל הקטנה באי משחק ידידות בחוץ נגד בהוטן דווקא ביום גמר מונדיאל 2002. שתי הנבחרות שהיו אז במקומות האחרון ולפני האחרון בדירוג פיפ"א הצליחו להביא 15,000 אוהדים, במה שזכה לכינוי 'הגמר האחר'. בהוטן ניצחה 0:4, כשהיא שולחת את מונטסראט להמשיך לפתח את הכדורגל בה.
שום דבר לא באמת התקדם, כי ניסיונות נוספים של הנבחרת לעשות משהו במוקדמות אליפויות עולם הסתיימו אפילו בהפסדים גדולים יותר, כמו גם משחקים שונים בטורנירים קטנים במרכז אמריקה. אבל הכדורגל עצמו, שלמקומיים היה ברור שלא יהיה טוב כל כך, הוביל לשינוי אחר - בתרבות המקומית ובתיירות. בשנים האחרונות יותר אנשים החלו לעסוק בספורט, הרבה יותר רצו להיות חלק מנבחרת הכדורגל, והיא החלה להתחזק ואף השיגה שלושה ניצחונות בליגת האומות של CONCACAF ב-2019/20.
התיירות עלתה פלאים, מרחיקי לכת באו לראות מה יש לאי להציע, ולצד חגיגות סנט פטריק'ס דיי המסורתיות שנשארו האטרקציה הבולטת, גם הספורט וההצלחה העכשווית בכדורגל משכו אחריהם קהל רב. אסונות הטבע הקשים שפקדו את האי לפני 25-30 שנים אמנם השאירו את החלק הדרומי בו בלתי ניתן להתיישבות, אך מונטסראט הצליחה להתאושש מהם ולהתפתח בצורה טובה. כשאתם חושבים על סוף המר ועל כדור הארץ שהולך למקום רע, תדעו שדווקא יש תקווה.