"זו הייתה פשוט טעות, טעות יקרה" - כך הגדיר אולי הנס את הקדנציה של יורגן קלינסמן בבאיירן מינכן, מקיץ 2008 ועד הפיטורים באפריל 2009.
המנכ"ל דאז סיפר בראיון ב-2011 כיצד המועדון רכש מחשבים יקרים לבקשת המאמן, שהשתמש במצגות פאוורפוינט כדי להדגים לשחקניו שיטות משחק ותרגולים שונים. "יופ היינקס היה צריך בשביל זה לוח מחיק וחמישה טושים צבעוניים", השווה הנס בלעג. "לואי ואן חאל, למשל, היה קטסטרופה מבחינת יחסי אנוש, אבל שייך לטופ כאיש כדורגל. הוא לא היה טעות, קלינסמן כן".
עם הכתם הזה מסתובב קלינסמן מאז. באיירן מינכן הייתה ההתנסות הראשונה שלו כמאמן קבוצה, ולקח לו יותר מעשור כדי לקבל הזדמנות נוספת, הפעם בהרטה ברלין. ביום ראשון, 12 שנה אחרי ההודעה על מינויו למאמן באיירן, אם יהיה על הספסל מול האקסית או שמא ביציע בגלל סיפור תעודת המאמן שנשכחה לה אי שם "באיזו מגירה בבית בקליפורניה", כל הדם הרע יצוף מחדש. בינתיים עולים הסיפורים.
החתונה הראשונה של קלינסמן עם באיירן הייתה כשחקן. אחרי עונה אחת נפלאה מבחינה אישית במדי טוטנהאם, הבווארים החליטו להחזיר לבונדסליגה את כוכב נבחרת גרמניה לבונדסליגה והשקיעו כסף רב כדי לצרפו בקיץ 1995. האיש שניהל את המשא ומתן היה אולי הנס, שהתרשם מיכולותיו העסקיות של קלינסמן. "התווכחנו על כל סעיף במשרד שלי במשך שמונה שעות", התגאה המנכ"ל בחלוץ שלו.
על פי אחת האגדות, קלינסמן ונציגו אנדרה גרוס לא רק התעקשו על מענק חתימה מפנק במיוחד, אלא הכניסו סעיף לפיו החלוץ בן ה-30 חייב לשחק אך ורק בהרכב. באיירן הכחישה את קיומו של הסעיף, אבל בחינת 84 משחקיו הרשמיים של קלינסמן במדי הקבוצה מגלה כי הוא מעולם לא ישב על הספסל! לא אצל אוטו רהאגל, לא אצל פרנץ בקנבאואר ולא אצל ג'ובאני טראפטוני. תמיד ב-11. הוא החזיר על המגרש כמלך שערי הקבוצה בשתי העונות שלו, וזכה באליפות ב-1997, אבל אחריה עזב. ראשי המועדון אהבו את המחויבות שלו למשחק ואת המקצוענות שהביא, אבל הנס סיכם את התקופה באמירה לכותב הביוגרפיה של קלינסמן: "הוא נתן את גופו לבאיירן, אבל לא את ראשו ובטח לא את לבו".
למרות זאת, אותו הנס היה התומך הנלהב ביותר של קלינסמן בעת מינויו לתפקיד מאמן נבחרת גרמניה ב-2004. בזמן שראשי מועדונים אחרים כמו קלאוס אלופס מוורדר ברמן או רודי אסאואר משאלקה פקפקו בקלינסמן, אנשי באיירן היו אלה שגיבו אותו וגם שידכו לו את אוליבר בירהוף כמנהל הספורטיבי שהביא את יואכים לב כעוזר. וההמשך ידוע.
החתונה השנייה עם באיירן הייתה כמאמן, אחרי הקדנציה המוצלחת שלו בנבחרת. הבווארים חיפשו יורש לאוטמר היצפלד עוד לפני הפרידה בקיץ 2008, וכבר ב-11 בינואר הציגו את קלינסמן כמאמן הבא. הנס וקרל היינץ רומניגה לא התכוונו לתת לפרנץ בקנבאואר להכניס את יקירו לותר מתיאוס למועדון ("כל עוד שנינו כאן, הוא לא יעבוד בבאיירן אפילו כאיש תחזוקה", הבטיח הנס) וכך נשלף מהארכיון הקרב של שנות ה-90': קלינסמן מול מתיאוס - כל אחד עם הפטרון שלו והעיתון שמאחוריו.
קלינסי שבה את לבם של הנס ורומניגה עם חדשנות תוצרת ארה"ב וחלם להכניס רעננות לבאיירן כפי שעשה בנבחרת גרמניה. אלא שבקבוצה לא היה לצדו האיש הטקטי יוגי לב, והוא נאלץ להתמודד עם בוסים תאבי שליטה. מאותה תקופה זכורים בעיקר פסלי הבודהה שהמאמן דאג להציב בכל פינה במועדון, אבל זה ממש לא נעצר שם.
אחד הדברים המרכזיים שביקש קלינסמן מראשי באיירן, ולכן בין היתר הנס כינה אותו "טעות יקרה", היה הקמת מתחם פנאי בעלות של כ-15 מיליון יורו, ובו חדרי יוגה, גן מדיטציה, ספרייה, מחשבים יוקרתיים, חדרי אירוח למשפחות וציוד כושר מתקדם. בספרייה ציפה המאמן ששחקני באיירן יפתחו את כישורי השפה שלהם, אבל הם לא ממש קראו שם ספרים, אלא בעיקר ישנו. פרנק ריברי סיפר בעבר בראיון איך היה מגיע לשם כדי לתפוס תנומה קלה אחרי ארוחת הצהריים, ובמחשבים השתמשו, באופן לא מפתיע, כדי לשחק ולצרוך פורנו.
בניגוד למקובל, קלינסמן גם החליט לאפשר למשפחות השחקנים לבקר במתחם האימונים בארוחות הצהריים. הוא אישר אימוני אקסטרה ושיעורים פרטיים מכל מני סוגים. באחד המקרים, הקשר הארגנטינאי חוסה סוסה הזמין למתחם את המורה הפרטי שלו לגיטרה. שם למנכ"ל הנס כבר קפץ הפיוז. כפי הנראה, הנגינה של סוסה לא ערבה לאוזנו של המנכ"ל. מאותו רגע, החגיגה הזו נגמרה.
עוד לפני כן, הנס היה צמוד לקלינסמן גם במשחקים. הוא ישב לצדו על הספסל, יצא מגדרו בשערים והיה נרגן ומיוסר כאשר הקבוצה ספגה. בפגרת החורף אישר הנס לקלינסמן לצרף בהשאלה את לנדון דונובן האמריקאי, שכבר שיחק בעבר בבונדסליגה במדי באייר לברקוזן. המאמן הסביר שהמהירות של האמריקאי מושלמת לסגנון הקצבי שהוא מנסה להנחיל, אבל במבדק המהירות הראשון שנערך לדונובן בבאיירן, רק שחקן אחד היה איטי יותר - השוער מיכאל רנסינג. מאז, החלוץ האמריקאי קיבל את הכינוי "מיקי מאוס".
דונובן שותף בשישה משחקים בלבד, אבל בכל זאת נשאר בבאיירן יותר מקלינסמן. המאמן אכן הביא סגנון התקפי ומשוחרר יותר, אך התרסק עם הדחות בכל המפעלים, ספג ביקורות קשות מהעיתונאים והאוהדים, ופוטר כשנותרו חמישה מחזורים לסיום העונה. גם שישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו עם הפרש שערים 5:24 בליגת האלופות לא עזרו לו, כי במשחק התשיעי הושפל על ידי ברצלונה והודח ברבע הגמר.
המגן פיליפ לאהם היה הראשון שהעביר ביקורת פומבית אחרי הפיטורים. "לא היה לנו סדר במגרש", אמר בראיון ל"סודויטשה צייטונג" שבמהלכו גם ביקר את מדיניות הרכש של המועדון ולכן נקנס ב-50 אלף יורו. "עד לחמשת המשחקים האחרונים עם יופ היינקס, היה לנו רק משחק אחד טוב - ה-0:3 בבוכום. ספגנו כל כך הרבה שערים, וזה לא היה כי שחקני ההגנה שלנו פתאום שכחו לשחק. ניסינו להתגבר על הבעיות לבד". כמה שנים לאחר מכן, כתב באוטוביוגרפיה שלו: "כל השחקנים ידעו אחרי שמונה שבועות בערך שזה לא יעבוד עם קלינסמן. אחר כך רק עסקנו במזעור נזקים. עשינו רק אימוני כושר אצלו, כל הנושא הטקטי נזנח לחלוטין. כמו שזה רוברטו אמר פעם, בשיחת המחצית ההוראה של קלינסמן הייתה אחת: 'אתם חייבים להבקיע שער'. ידענו שהניסוי הזה ייכשל".
למרות הכול, יש הסבורים כי דווקא 10 החודשים המוזרים הללו של קלינסמן בבאיירן, הם אלה שבהם נטעו זרעי השינוי שאפשר את ההשתלטות על הכדורגל הגרמני בעשור החולף. בשש השנים לפני קלינסי, באיירן הייתה קבוצה זהירה שכבשה 1.98 שערים בממוצע למשחק, ואילו בשש השנים אחריו הממוצע עמד על 2.47. חלק מאנשיו נשארו במועדון, מאמני כושר שהביא עזרו לבאיירן לחזור לטופ האירופי והוא גם קידם שחקני נוער כמו תומאס מולר והולגר באדשטובר. ב-2015, גם רומניגה לקח על עצמו חלק מהאשמה בכישלון הקדנציה ההיא והודה שקלינסמן ביצע כמה שינויים חיוביים במועדון.
"הייתה אי הבנה מוחלטת לגבי התקופה של קלינסמן בבאיירן", טען העיתונאי פיליפ קוסטר. "הוא רצה לעשות את מה שעשה בנבחרת גרמניה, אבל התעלם מן העובדה שהמבנה הניהולי של באיירן שונה לגמרי מזה של ההתאחדות. הוא היה צריך להתמודד עם אנשים רבי עוצמה בשדרה הניהולית שלא היו מוכנים לוותר על השליטה". הבוסים לא סמכו עליו, לא נתנו לו לשנות וכאמור אחרי המפלה האירופית והתבוסה 5:1 לאלופה שבדרך וולפסבורג וה-4:0 בקאמפ נואו, נחרץ גורלו.
"קלינסמן צריך להיות מבסוט, הוא יכול לחזור עכשיו בשקט לקליפורניה השלווה וליהנות מהחיים", עקצו בתקשורת הגרמנית ביום שאחרי. כחודש לאחר הפיטורים, המאמן טען כי הגווארדיה הישנה הקשתה עליו ("כולם זכרי אלפא, הייתי צריך להתמודד עם אנשים שלא רצו להתפתח ולצעוד אל עבר העתיד") והדגיש כי שבר מוסכמות בדרך החשיבה שלו. גם הוא לא האמין שייקח יותר מעשור עד שיחזור לאמן קבוצה.
בנובמבר 2016 סיים את תפקידו בנבחרת ארה"ב אחרי חמש שנים, ומאז נשאר בקליפורניה וחיכה להצעה הבאה. היא הגיעה רק בנובמבר 2019 מחברו לארס וינדהורסט, שהשתלט על 49.9 אחוזים ממניות הרטה ברלין ומינה את קלינסמן תחילה ליועץ ובהמשך למאמן החדש. הרטה חושבת בגדול ומתכוונת לפזר כספים כבר בחלון הנוכחי, כשקלינסמן הפסיד רק באחד מחמשת משחקיו לפני פגרת החורף ועכשיו מקווה לסבך את באיירן שמרוחקת ארבע נקודות מהפסגה.
הנס וקלינסמן בנתק כבר יותר מעשור, אבל קלינסמן בן ה-55 נשמע מפויס לקראת המפגש. "זה היה שיעור לחיים, תמיד אהיה אסיר תודה לבאיירן", אמר השבוע. "הרבה היה מקולקל אז והתקשורת לא נהגה בי ביושר, אבל זכיתי להפוך את תומאס מולר למקצוען. המשחק הראשון שלו היה אצלי ואחרי שנה וחצי כבר היה מלך השערים במונדיאל בדרום אפריקה. כולנו למדנו משהו מאותה תקופה, פשוט לא הייתה התאמה בינינו. חתונה שלישית? אין סיכוי".