"שמכבי תנצח ושאריאל יצטיין אצלם"

בשעה 20:00 בדיוק החנתי את הרכב. עוד 10 דקות אמורה להתחיל מסיבת העיתונאים ביד אליהו של מכבי ת"א ופנאתינייקוס, והתחלתי לצעוד, מרחק של 100 מטר, לקראת ההיכל. פתאום אני מביט לפני ונתקף חרדה: רגע... איזה יום היום בכלל??? היום זה המשחק בין מכבי לפנאתינייקוס??? לא, לא יכול להיות. רק יום רביעי היום. המשחר מחר. אז מה עושים פה עשרות רבות רבות רבות של אוהדים צהובים בפתח שער 9, שאלתי את עצמי.

רק כשהתקרבתי הבנתי במה מדובר. ראשית, למען הדיוק, לא אוהדים אלא אוהדות. לפחות 90 אחוז אוהדות וכמעט כולן עם זרי פרחים ביד ממתינות בקוצר רוח עם מצלמות שלופות, דפים ועטים שיגיע האוטובוס של שחקני הקבוצה היוונית ויירדו ממנו שחקני אלופת אירופה, עם מאמנם המפורסם ועם שחקן 'אלמוני' העונה לשם: אריאל מקדונלד.

"עד כדי כך?", שאלתי את אחת הנערות, מורן בת 16, "אריאל היה באמת שחקן כזה נערץ שהגיעו לכאן כל כך הרבה אוהדים ואוהדות?". מורן לא היססה וענתה לי: "הוא כל כך ראוי לזה. אני כבר מתה מתה לראות אותו. מאז שהוא עזב חיכיתי לרגע הזה שהוא יגיע שוב לכאן". "אז את בבעיה מחר? מי תרצי שתנצח?", שאלתי. מורן התלבטה. חברתה אושרה נחלצה לעזרתה: "שמכבי תנצח ושאריאל יצטיין אצלם".

כשהגיע האוטובוס ההיסטריה היתה גדולה. כבר מחלון האוטובוס נראו שחקני הקבוצה היוונית בהלם מוחלט מקבלת הפנים, אבל נראה היה שהבינו במה מדובר בעיקר מצווחת ה"אריאל, אריאל". המחזה היה מדהים. מק'דונלד בסבלנות שאי אפשר לתאר במילים, פשוט לחץ יד לכל מי שהושיט, נישק את כולם, התחבק, הצטלם... לא היה אחד שעמד שם שלא זכה לתשומת ליבו. הוא פשוט עבר אחד אחד (אחת אחת ליתר דיוק). בשלב מסויים לאוברדוביץ', מאמנו, המחזה היה נראה כבר קצת יותר מדי, והוא החל לעשות לכוכב שלו סימנים של - עד כאן.

אנשי הבטחון של ההיכל הבינו, שהשחקן הכל כך נחמד הזה פשוט לא מסוגל להגיד לא לעשרות האוהדות, ובקצב הזה למסיבת העיתונאים, שהיתה אמורה להתחיל כבר לפני רבע שעה, הוא לא יוכל להגיע, ונאלצו להפרידו מהאוהדות ההיסטריות. שני אנשי הקבוצה היוונית אספו את זרי הפרחים הענקיים, והכניסו אותם פנימה.

את ההתרגשות על פניו של מקדונדלד בכניסה להיכל הוא לא היה יכול להסתיר. החיבוק הארוך עם בלאט ועם ברטון אמר את הכל. אז הפנה אחד העובדים את תשומת ליבו לשלט הבד הענק התלוי מעל אחת היציעים: "WELECOME HOME ARIEL". ההתרגשות היתה עצומה, אריאל היה כמעט על סף דמעות. מאז הדמעות במסיבת העיתונאים של הנפלד לא ראיתי שחקן כל כך נרגש.

במסיבת העיתונאים ישב מקדונלד בין אוברדוביץ' לבלאט. "אני יושב בין שני אנשים שאני מאד מעריך, יותר מכל אדם אחר. זו התרגשות עצומה בשבילי ועדיין קשה לי לעכל שאני אשחק נגד בלאט ושאר השחקנים". בלאט לא ממש קנה את זה. "את אריאל ימשיכו לאהוב גם אחרי המשחק מול פנאתינייקוס אבל אני מאד מקווה שהפעם הוא יהיה בצד המפסיד".