שלב הוויילד קארד ב-NFL הוא בסך הכול זמן ההיכרות עם הפלייאוף, כמו חדר המתנה לרופא. זו הרי לא יכולה להיות תחרות אמיתית כשארבע קבוצות יושבות בצד ומחכות. התחושה היא שמדובר בחימום קנה, שמי שנקלע לינואר בטעות ממילא לא יהיה שם בסיבוב הבא, וגם אם כן, המפגש עם הכרישים האמיתיים לא יוציא אותו חי. בהתחשב בכך שהסופרבול הוא חגיגה המונית שקשורה רק בחלקה לפוטבול ושבוע הוויילד קארד לא מפגיש את החבר'ה הרציניים, חובבי הענף מגיעים לשני שיאי ריגוש: השלב השני בפלייאוף וגמרי החטיבות.
אז עבר לו שלב הוויילד קארד, בשעה טובה, ואחריו התברר שנשארנו בלי טום בריידי ודרו בריס בפעם הראשונה שלפחות אחד מהם לא בסיבוב השני מאז 2008. המים נשפכו יחד עם התינוק.
ניו אורלינס היא סיפור כמעט טראגי במונחים של פוטבול. אחרי שבשנה שעברה הודחה בגלל הפרעה ברורה למסירה שלא נשרקה כנגד הגנת לוס אנג'לס ראמס, הוכנס לליגה חוק שמאפשר למאמנים לערער. "חוק הסיינטס" היה אמור להגן עליהם, אבל שנה לאחר מכן הם שוב הודחו בגלל, לכאורה, pass interference שלא זכה לדגל - הפעם מהצד ההגנתי. קייל רודולף ממינסוטה תפס כדור שמסר לו קירק קאזינס, הווייקינגס חגגו טאצ'דאון והשופטים בתא אפילו לא הלכו להתבונן במהלך, על אף שרודולף נראה דוחף את פי ג'יי וויליאמס מהסיינטס. "היה מגע בין שני השחקנים", הסביר נשיא איגוד השופטים של הליגה אל ריברסון, "הוא לא הצדיק דגל".
בריס בן ה-40, שנעדר מחמישה משחקים העונה ובכל זאת מסר ל-2,979 יארד (קצב של 4,333 יארד בעונה שלמה) ייאלץ, כפי הנראה, להסתפק בטבעת שהשיג ב-2009. בניגוד לטום בריידי, שהצהיר שהוא לא מתכוון לפרוש, הוא נותר עמום כשנשאל לגבי עתידו. "אני לא אתייחס לשאלות האלה. כמו שאמרתי כבר לפני שנתיים, אני מתמודד עם העניין בכל שנה בנפרד".
להוציא את הפציעה, סימני הגיל לא ניכרו על הקוורטרבק הוותיק לאורך העונה, אבל אתמול מינסוטה ידעה לעצור אותו. היו לו שני איבודים קריטיים - האחד היה חטיפה שהובילה לטאצ'דאון סמוך להפסקה והשני השמטה כתוצאה מחוסר תקשורת עם הסנטר, שמנעה מהסיינטס להפוך את התוצאה סמוך לסיום המועד החוקי. ניו אורלינס הצליחה לבסוף להשוות עם שער שדה ולגרור את המשחק להארכה, אבל קשה להגיד שבריס סיפק את הסחורה.
מי שכן עשה את זה הוא קירק קאזינס. כשהגיע למינסוטה לפני עונת 2018, נדמה היה שזה שידוך משמיים - קוורטרבק בסדר לקבוצה בסדר. וושינגטון, בעוד אחד מני מהלכים מטופשים רבים שלה, מעולם לא נתנה לו קרדיט אמיתי עד שלבסוף ויתרה עליו למרות יכולות נפיצות. הוא שחקן איכותי, אבל קנה לעצמו שם של אחד שלא יודע לנצח. גם מינסוטה פלירטטה מדי פעם עם עונות טובות, אבל לא באמת איימה. באופן כללי, כשמסתכלים על ארבע הקבוצות של מיניאפוליס - הטימברוולבס, הטווינס בבייסבול, הוויילד בהוקי קרח והווייקינגס - לא מוצאים מורשת ווינרית במיוחד.
הווייקינגס כנראה לא יזכו בסופרבול גם השנה, כל הקבוצות שנותרו במרוץ ב-NFC טובות מהם, על הנייר, אבל לפחות אתמול קאזינס הוכיח משהו. הם לא ניצחו בחוץ משחק פלייאוף מאז 1997, הוא היה בדרך להיות סמל לצ'וקריות, ועם המסירה המנצחת לרודולף אחרי דרייב מרשים ביותר השתיק את המבקרים. בשבוע הלפני-אחרון של העונה, לאחר שהווייקינגס הפסידו לגרין ביי 23:10, נכנס הליינבקר של הפאקרס פרסטון סמית' לחדר ההלבשה וצעק "You like that?!", הכרזה שהטמיע קאזינס עצמו מספר שנים לפני כן, כששיחק עם סמית' יחד בוושינגטון. בשבת יוצאת מינסוטה לסן פרנסיסקו בעוד גרין ביי מארחת בראשון את סיאטל. מי יודע, יכול להיות ששני החברים לשעבר ייפגשו בקרוב שוב בלמבו פילד.
אי אפשר, כמובן, להמעיט בערך ההפסד של ניו אינגלנד לטנסי ובמיוחד באופן שבו נרשם. הפטריוטס היו מביכים במיוחד במחצית השנייה, שיקוף של החלק השני של העונה. הפסימיים של בוסטון רואים בכך סימן לבאות. עם שלושה הפסדים בתוך חודש בפוקסבורו, מבצר שעליו ניו אינגלנד שמרה 3.5 שנים, העתיד, בניגוד לשני עשורים כמעט שלמים, לא נראה ורוד.
האם בריידי צריך לפרוש? העונה שלו לא הייתה טובה אבל גם לא קטסטרופלית. הוא גם לא צויד בכלים ההתקפיים המתאימים כדי לנצח משחקים. בגיל 42, נראה שיש לו עוד שנה בקנה, ועדיין - הוא לא היה השנה טום בריידי שהכרנו. השאלה, לפחות על פניו, היא לא אם ימשיך, אלא אם זה יהיה בכלל בניו אינגלנד.
ברמה הרגשית, לא יעלה על הדעת שבריידי ישחק בקבוצה אחרת, אלא שמבחינה מקצועית כבר עלו לא מעט סימני שאלה. אם הוא רוצה שכר גבוה שהפטריוטס, מבחינתם, יתקשו להעניק, תהיה פה דילמה לא פשוטה. בריידי, גבר של קבוצה אחת, עשוי לסיים את הקריירה בצ'ארג'רס, הקבוצה בה שיחק ג'וני יונייטס (בולטימור קולטס) בשנתו האחרונה, וכמו ג'ו ניימת', שאחרי התמסרות טוטאלית לג'טס עבר לשנת פרישה בלוס אנג'לס ראמס.
על פי הדיווח של הכתב הוותיק של FOX Sports ג'יי גלייזר, בריידי לא מתכוון לתת לרוברט קראפט להניח לו על השולחן הצעה מעליבה. הוא התפשר עם ניו אינגלנד לא אחת לאורך הקריירה. למרות המעמד ככוכב-על, הוא חתך לעצמו הרבה משכורות כדי שהקבוצה תביא את השחקנים הראויים ותאפשר לו לזכות בתארים. איך זה עבד כולם יודעים. קראפט היה, כפי הנראה, נותן לו את מבוקשו, אחרי הכול מדובר בפנים של הפרנצ'ייז, אבל זה לא תלוי רק בו.
המפתח נמצא אצל ביל בליצ'יק, האיש שבלעדיו טום בריידי לא היה טום בריידי ובליצ'יק לא היה בליצ'יק. היחסים של השניים ידעו הרבה עליות וירידות לאורך השנים, אבל בליצ'יק, שסגר את שנתו ה-20 כמאמן ניו אינגלנד, ימשיך בוודאות ולא בטוח שהוא רוצה את בריידי לצדו, לפחות לא בכל מחיר. הוא, כמובן, לא יסגיר מאום, ובהיותו האיש הכול-יכול במשרדים בפוקסבורו, כל הקלפים יישארו צמודים לחזה עד להחלטה המתבקשת מבחינת אוהדי הפטריוטס או הסנסציונית מבחינת כל השאר.