כולם ישבו בחדר ההלבשה - הבריאים והפצועים - פרט לשחקן אחד. אות'לו האנטר קפץ מיד לאמבטיית הקרח. הוא ישב שם בתחתונים, לכאורה, מכוסה בקוביות קפואות ובעיתונאים נלהבים, וענה לשאלות הבומבסטיות באופן משעמם וקלישאתי - בדיוק ההפך מנאום ה"לא נהניתי" אחרי הפסד הגביע לירושלים. אולי זה הבחור, מעניין כשרע ובנאלי כשטוב, ואולי, ואפילו כנראה - מרוב מעשים לא נותרו כוחות לדיבורים. הדלק הרי נגמר הרבה לפני כן, אי שם ברבע השלישי, אבל אמש הסנטר בעל השם הטרגי הזכיר דווקא מישהו לגמרי קומי.
בעונה האחרונה של סיינפלד, אות'לו האנטר עוד לא היה בן 13, קריימר לקח אוטו מסוכנות לנסיעת מבחן כדי לבדוק עד כמה רחוק יוכל להגיע מבלי לתדלק - כלומר, לאיזה מרחק יוכל לשאול את האוטו של ג'רי מבלי לשלם על זה. כשהמחוג התקרב ל-E הסוכן שנסע איתו התחיל לפחד, אבל כשהמחוג נשק ל-0 הוא זעק "זה מדהים! אף פעם לא הרגשתי חי כל כך!". קריימר אז הסכים לתדלק, זהו, מיצינו את הנקודה, אבל הסוכן הנלהב גער בו "אי אפשר לעצור עכשיו!" - בוא נראה אם נגיע בחזרה לסוכנות מבלי לתדלק, אתגר. כשהגיעו שאל את קריימר 'נו, איפה המחוג?', וזה ענה "נשבר". והאדרנלין דפק כל כך חזק עד ששניהם החליטו - יאללה, בוא נמשיך, נראה עד לאן נוכל להגיע. הם החזיקו ידיים, צרחו, כשקריימר לחץ על הגז והמשיך לנהוג לתוך הלילה.
מכבי תל אביב התחילה אתמול את המשחק על רבע מיכל. בלי כספי, בלי וולטרס, בלי דיברתולומיאו, בלי בלאק - איך שלא תסובבו את זה, בלי 75% מהלבה של הקבוצה. מבלי להפסיד בבית ביורוליג היא היתה אנדרדוג, זה ברור, והשאלה היתה 'כמה רחוק תוכל למשוך ככה?'. מהר מאוד המיכל התרוקן לחלוטין, ומייק ג'יימס עשה 44:30 ברבע השני. פיגור בן 14 נקודות, בלי ארבעה שחקנים, חלאס, אבל ספרופולוס אז לחץ על הגז - דוושה בשם סקוטי ווילבקין - השחקן הכי טוב במכבי תל אביב מאז אנתוני פארקר. כשצריך סל, פאס איט טו ווילבקין, או שהוא ימסור בעצמו. 22 נקודות ו-9 אסיסטים (5 מהם לשלשות) ואפילו 5 ריבאונדים - עד הדקה האחרונה לא היה מכביסט עם יותר ממנו. במחצית רק 7 נקודות הפרש אבל עם מיכל ריק, ושוב, ההרגשה היתה רק עד כמה אפשר למשוך.
ווילבקין כבר היה מכווץ לגמרי אבל מי שהחזיר אותו לעניינים היה קלויארו, ש-6.8 שניות לסיום הרבע השלישי סימן למאמן להכניס את סקוטי במקומו, והדוושה סחטה שלוש נקודות מהקו. מכבי תל אביב, בלי ארבעה חבר'ה, מובילה בהיכל על צסק"א, אלופת אירופה, אותה לא ניצחה כאן במשך עשור. זהו, האוטו הצהוב כאילו בחזרה לסוכנות, אין מה להוכיח יותר, מפה הכול זה בונוס. אבל אז הפחד התחלף באדרנלין חולני - המחוג נשבר, וכשאי אפשר לדעת כמה דלק נשאר, הדלק כנראה לעולם לא נגמר.
ווילבקין קיבל יותר טיפולים מכדורים בדקות האחרונות, והיתרון שהשיג נמחק בזכות שלשה של מייק ג'יימס, 02:36 דקות לסיום. זהו, חלאס, בלי ארבעה, בלי ווילבקין, בלי אוויר. היה יפה, לא נורא, הפסד מכובד. ספרופולוס לקח טיימאאוט ועלה לפרקט עם חמישייה שקשה לצייר איך תשיג סל, אבל היא השיגה גם השיגה. ריבאונדים בהתקפה, שריטות, קו, רוסים נמסים, מה לא, ושבע שניות לסיום האנטר - בלי כוחות מהרבע השלישי - טיפס לתקרה והוריד משם ריבאונד התקפה אחרון. ווילבקין חתם עם הבאזר רק כדי לקבוע שהעונה מכבי תל אביב מנצחת בבית רק בדו-ספרתי, תהיה זו הכוכב, וילרבאן, אלבה, או אלופת אירופה.
"מיסטר קריימר, אני חייב להודות לך - למדתי המון", החמיא הסוכן על ההרפתקה. זה היה ניצחון שהוא הצהרה ליבשת שלמה אבל בעיקר למכבי תל אביב. כמו שהם למדו באמצעות הנסיעה ההיא מה הגבול אליו המכונית יכולה להגיע בלי דלק והרבה על עצמם, כך השחקנים בצהוב למדו אמש עם כמה מעט יוכלו להשיג כל כך הרבה. הם לא היו אפילו צריכים לנצח כדי ללמוד את זה, אבל לפעמים אתה מחפש אתונות ומוצא דברים אחרים.
כי מכבי תל אביב הזו היא לא סקוטי ווילבקין, ששיחק אתמול כמו שהוא יכול. מכבי תל אביב הזו היא אות'לו האנטר, ששיחק אתמול הרבה יותר טוב ממה שהוא יכול. בן 33, סנטר מחליף בלי סנטר פותח ששבר אתמול שיא דקות אישי ביורוליג (34.5) ושיא נקודות אישי (20). הוא בלט, הוא הדוגמה, אבל לקטגוריית אות'לו נכנסים חלק גם זוסמן, בריאנט, אייסי ודורסי. בזכות ספרופולוס והאנרגיות מהיציעים מכבי תל אביב לא סתם היתה שלם שגדול מסך חלקיו - כל חלק לבדו היה אמש גדול מגודלו. מכבי אות'לו.