מספרים על הבעלים של טוטנהאם, דניאל לוי, שפעם ישב עם סוכן השחקנים ג'ון סמית' ודן איתו בענייני עמלה בנוגע לחוזה של הארי רדנאפ. הפער ביניהם עמד על 50 אלף ליש"ט ולוי העלה רעיון: "תקבל את הכסף אם תקנה תא מנהלים בווייט הארט ליין". הבעיה? סמית' בכלל אוהד ארסנל ולא היה לו שום רצון ללכת על עסקה כזאת, אבל כשהבין שאין לו ברירה אחרת לקבל את הכסף, הסכים לתנאי. מה רבה הייתה הפתעתו כשקיבל את החשבון. התא עלה 48 אלף ליש"ט.
עכשיו קחו בעלים קשה ששומר את פנקס הצ'קים קרוב לחזה, תוסיפו מאמן קשה שהצליח להמאיס את עצמו על כל העולם ומעטים סברו שישוב לאמן בפרמיירליג - וקיבלתם את הזוג המוזר. הקמצן והבכיין. חיבור בין שני אנשים דומים מדי באופי ושונים מדי בתפיסה הניהולית. ז'וזה מוריניו הוא כל מה שטוטנהאם של מאוריסיו פוצ'טינו לא הייתה. "המיוחד" קיבל חוזה עתק לשלוש עונות וחצי, אבל באנגליה כבר מחשבים מתי יגיע הפיצוץ הראשוני. ובכל זאת, יש המון היגיון בחיבור שממבט ראשון נראה הזוי. איך זה יעבוד?
הבכורה הביתית של מוריניו: בשבוע הבא בליגת האלופות
לפתוח יומנים ולבטל תכניות: מוריניו וקלופ ראש בראש בלונדון
12 שעות סוערות עברו בצפון לונדון. ב-19:30 בערב שעון מקומי הודיעה טוטנהאם על פיטורי פוצ'טינו. שלוש שעות מאוחר יותר ננעלו נציגי המאמן וראשי המועדון בחדר. ב-6:30 בבוקר למחרת, מוריניו כבר נהג במכוניתו לעבר מתחם האימונים כשטיוטת החוזה מוכנה. בהמשך היום העביר אימון ראשון, קיים אסיפת מוטיבציה וערך שיחות אישיות עם הבכירים ובראשם הארי קיין. המסר שיצא ממנו היה ברור: "אפשר להציל את העונה". אחר כך נתן הצגה בראיון לאתר הרשמי.
הרבה פחות אני, הרבה יותר מחמאות לארגון. "אני מבטיח תשוקה לעבודה שלי וגם למועדון שלי. זו פריבילגיה שמאמן מגיע למועדון מלא שמחה לגבי הסגל שהוא מקבל. אלו לא מילים של הרגע, אלו מילים שחזרתי עליהן בשנים האחרונות גם כיריב. תמיד דיברתי על הפוטנציאל של המועדון, על איכות השחקנים ועל העבודה המדהימה שנעשית כאן. אני אוהב את הסגל ומחכה לעבוד עם הצעירים. אין מאמן בעולם שלא אוהב לשחק עם צעירים ולעזור להם להתפתח". ז'וזה זה אתה?
גישה שונה או התלהבות של התחלה? גם למסיבת העיתונאים הראשונה שלו כמאמן מנצ'סטר יונייטד מוריניו בא מוכן. הוא שלף רשימה של צעירים שקידם, ואף הבטיח לשלוח אותה לעיתונאים במייל. הבטיח וקיים. אלא שלקראת סוף הקדנציה שלו, מוריניו היה מאוד לא אהוב באולד טראפורד. אנשי הצוות במועדון טענו שתמיד נראה מצוברח, הרגיש שהתפקיד שלו הוא מטלה ולא הגשמת חלום של כל איש מקצוע בעולם. לידו כולם הלכו על ביצים ומאחורי גבו צחקו שמבחינת מוריניו: "הכל תמיד חרא".
כבר במסע המשחקים של יונייטד בארה"ב בקיץ 2018 היה ברור שהסוף מתקרב. כשאמר שהוא לא מבין למה אנשים משלמים כסף לראות את השחקנים שיש לו, החלה להתגבש המחשבה הראשונית על פרידה. כשפוטר, השחקנים סיפרו לאד וודוורד שזו הייתה השנה הכי מפרכת מנטאלית שחוו בקריירה. מוריניו התיש את השחקנים ושאב מהם את הכוחות. המוטיבטור הרהוט מלא האנרגיה הפך את עצמו לנרגן, שנוא ומעצבן. איך הוא חזר למשרה בכירה בפרמיירליג אחרי פחות משנה? "הכדורגל האנגלי מכור למוריניו", כתב רורי סמית' ב"ניו יורק טיימס".
דניאל לוי קבע שלושה קריטריונים למחליף של פוצ'טינו: מאמן דובר אנגלית, מאמן שישלוט בחדר ההלבשה ויסתדר עם הארי קיין, וכזה שצריך את טוטנהאם כמו שהיא צריכה אותו. מוריניו עונה על כולם. זו המשרה עליה חלם. בעיר שהוא אוהב. במועדון גדול. במקום בו כל תואר שייקח יבדיל אותו מקודמו בתפקיד. הוא מתקרב לגיל 57 וזו כנראה ההזדמנות האחרונה שלו לשקם את שמו. להחזיר לעצמו את מה שהיה לו ברגעים הטובים בקריירה - בפורטו, בצ'לסי ובאינטר. לחזור להיות מוריניו המהפכן, מוריניו הטקטיקן. מוריניו המנצח. לחזור להיות המיוחד.
קיין יהיה בעל הברית המרכזי. מוריניו מעריץ חלוצים כמוהו. מספרים שמיד לאחר החתימה שלח המאמן לחלוץ הודעה: "אתה החלוץ הטוב באירופה ואתה תעזור לטוטנהאם לזכות בתארים". הרי קיין החל בתקופה האחרונה לשלוח רמזים של חוסר שביעות רצון. בגיל 26, חסר לו משהו מהותי - תארים. מוריניו, על כל המגרעות שלו, הוא מאמן שחושב רק על תארים ומודד הצלחה לפי מה שנכנס לארון הגביעים. מוריניו זכה בקריירה שלו ב-25 תארים. טוטנהאם ב-24.
בפורטוגל טענו ביממה האחרונה שמוריניו הבטיח להיות רגוע, פחות שערורייתי ויותר מאוזן בראש. אמר ללוי שלא ידרוש ש"ישבור את הבנק" בקיץ ורק התעקש שקיין יישאר בכל מחיר לפחות עד תום העונה הבאה. הוא שמע והפנים שלא יקבל כסף בינואר אלא אם שחקנים יימכרו. לפיכך, לא מן הנמנע שרשימת מסיימי החוזה - אריקסן, ורטונגן, אלדרווירלד ורוז - יעזבו לפני תום העונה. הוא יודע שיידרש לדאוג לצעירים ולהיות בסדר עם הכוכבים. בקיצור, לא לריב עם כל העולם.
האידיליה הזאת לא עושה בינתיים רושם על אף אחד. באנגליה תהו כמה זמן הפעם ייקח לו עד שיחזור שוב להרגלים הרעים. מסיבות העיתונאים התוקפניות, חוסר שביעות רצון מהתנהלות המועדון, הערות פומביות נגד שחקנים. דניאל טיילור מ"דה אתלטיק" הסביר: "הפגמים של מוריניו לא משנים את העובדה שהוא מכונת תארים. הוא אנוכי, חצוף, דעתן ומלא בעצמו ויש אפילו ימים שאפשר לטעון שאלו התכונות הטובות שלו. מנגד, הטיעונים של לוי הם שהטוב עולה על הרע. הוא החתים את אחד המאמנים הבודדים בעסק שנותן משהו קרוב להבטחה שהמועדון יזכה בתואר".
מינוי מוריניו על חשבון פוצ'טינו מוכיח סופית דבר אחד: פרויקט, מרשים ומוצלח ככל שיהיה, לא יכול להתקיים בלי תארים. בחמש שנים וחצי תחת פוצ'טינו טוטנהאם שיחקה את הכדורגל הכי טוב ויפה שלה ב-30 השנה האחרונות, הפכה לקבוצת טופ 4 לגיטימית וחברה קבועה בליגת האלופות, הייתה מרעננת וכיפית לצפייה ואפשרה לבוס לוי לנתב את מירב הכסף מרכש לפרויקט האצטדיון החדש שאמור להבטיח את עתיד המועדון. הבעיה שבכל התקופה הזאת, פוצ'טינו הגיע לשני גמרים ולא זכה בתואר. מוריניו באותו פרק זמן גרף חמישה תארים בצ'לסי וביונייטד.
הפיטורים היו אכזריים. אפשר אולי להשוות אותם ברמת האכזריות לאלו של מוריניו עצמו מצ'לסי ב-2007 וב-2015 ולאלו של קלאודיו ראניירי מלסטר אחרי האליפות. לוי הרגיש סוף עידן. לוי הרגיש שפוצ'טינו מאבד לגיטימיות ושהסגל כבר לא יכול לסחוב בלי תחרות אמיתית על תארים. אפשר היה לצפות ממנו ללכת על תואם פוצ'טינו ברמת הכדורגל והאישיות, כמו יוליאן נגלסמן ששמו עלה, או על מאמן של שחקנים, דמות יציבה ורגועה על הקווים כמו קרלו אנצ'לוטי או מסימיליאנו אלגרי. הוא בחר במוריניו. סגנון הפוך, כדורגל נטול סיכונים, מאמן קשוח שדורש כבוד. קבלן תארים. מאמן לטווח קצר שקיבל חוזה לטווח ארוך.
מוריניו היה מוכן ליום שמישהו יקרא לו והרכיב צוות לקראת הסיבוב הבא. במקביל לעבודתו כפרשן ששמרה אותו ואת הדעות שלו בתודעה, בשנה האחרונה נהג לבקר מדי פעם בליל אצל חברו הטוב, המנהל הספורטיבי לואיס קמפוס. מיד לאחר המינוי שלף מליל את עוזר המאמן ז'ואאו סקרמנטו ואת מאמן השוערים נונו סנטוס וצירף אותם לצוות שהרכיב. סקרמנטו הוא כל מה שמוריניו היה פעם. אנליסט שהפך לעוזר מאמן, שמדבר שלוש שפות ומלא ברעיונות כדורגל חדשניים. גם את קמפוס הוא רוצה איתו, ליום בו לוי יפתח את הכיס וייתן לו לבנות. יום שיגיע כנראה רק אם מוריניו יעשה משהו עם הסגל הקיים.
ב-2007 מוריניו קיבל הצעה מלוי ואפילו לא שקל אותה. הוא רצה להמשיך להסתער על העולם וטוטנהאם לא הייתה מה שהיא היום. ב-2019 מוריניו הסתער על טוטנהאם ולא בגלל החוזה המטורף. בתקופה האחרונה סירב לצעות מסין ולא נמשך לגישושים מצד ניס, מילאן ודורטמונד. הוא מכור לפרמיירליג, כמו שהיא מכורה אליו. הסיטואציה תפורה עליו. הרבה יותר צ'לסי 2004 מיונייטד בצל של אלכס פרגוסון. החיבור של רעב עם רעב נותן תקווה להצלחה על אף הרמת הגבה הראשונית. בפעם האחרונה שמוריניו פגש את טוטנהאם הוא הפסיד לה 3:0 באולד טראפורד ואוהדי התרנגולים שרו לו: "אתה כבר לא המיוחד". בשבת, הם יעמדו מאחוריו בדרבי מול ווסטהאם. כמה הזוי, כיף והפכפך הוא הכדורגל.