איזה קווטרבק יכול לקחת את הסופרבול?

דמיינו לכם, קוראים יקרים, שאתם קווטרבק ב-NFL: אתם עומדים בתוך כיס אנושי של אופנסיב ליינמן. מזהים את הרסיבר פתוח, אבל צריכים להמתין עוד שתי שניות כדי שיגיע לנקודת הדאון הראשון. שניה ועוד שניה ועוד עשירית שניה, ואז..באם! ברוס סמית' מתעופף לכם לתוך הפנים. עשר שניות אחר-כך, כשאתם קמים מהרצפה כדי להוציא את הדשא מהפה, אתם מגלים שסם מדיסון חטף לכם את הכדור והוא רוקד עכשיו בתוך האנד-זון. צריך להיות מקורץ מחומר מיוחד כדי לקום אחר-כך על הרגליים ולהוביל את הקבוצה שלך לקצה השני. צריך להיות עשוי מחומר נדיר במיוחד כדי לקחת קבוצה לסופרבול. הנה חמשת הקווטרבקים שיכולים לעשות את זה. ולא בחלום הלילה.

סטיב מקניר (טנסי טייטנס)


אף אחד לא האמין שסטיב מקניר הוא קווטרבק שייקח קבוצה לסופרבול. ג'ף פישר בנה בטנסי קבוצה שמתבססת על הגנה כותשת ועל התקפה שמחפשת לחרוש תלמים בהגנת היריב. אדי ג'ורג' לא צריך עזרה מאף אחד, אמרו כולם. אז זהו, שהוא צריך. הטייטנס היו קבוצת מרכז טבלה ומטה בליגה שבנתה על ניסים בספיישל טים ועל הבית החלש ביותר בליגה, ה-AFC מרכז. אבל כשסטיב מקניר הגיע, הם התחילו לחלום פלייאוף. לא סופרבול. זו עדיין הייתה מילה גסה בטנסי.


אבל מקניר התגלה כקווטרבק יציב, עם מרכז כובד מצוין, סולידי במשחק המסירה ומתמרן מצויין על הקרקע. אבל חשוב מכל: מנהיג אמיתי בחדר ההלבשה. בליגה של אגואים גדולים וחוזים ענקים, עדר של אתלטים מוכשרים זקוקים למנהיג, לדמות שתוכל לתווך בין אסטרטגיית העל של הארגון לבין הרצון האינדיבידואלי על המגרש. סטיב מקניר התגלה כאדם הנכון לתפקיד המורכב הזה. הוא אוכף את הטקטיקה הסולידית של פישר ביעילות מכאנית ומביא לכך שהטייטנס היא הקבוצה שהגיעה הכי רחוק בליגה, עם הכי מעט כשרון. בזמן הפלייאוף, כשכל המצלמות מתמקדות באקסטרים קלוז אפ על הפנים, וכולם רוצים לזהור בפריים טיים, באלאנס היא לא מילה גיסה. היא תנאי הכרחי להצלחה. מקניר הוא המתלה הכי טוב ב-NFL, גם אם קווטרבק בינוני פלוס בלבד. וחוץ מזה, לכמה מכם יש קבלות שלקחתם קבוצה לנשף הגדול. מקניר עבר את שלב ההוכחה. עכשיו תכסו אתם את התחת שלכם.

מאז "אקסקליבר" לא נשמעה אגדה מוצלחת כל-כך. נער איסוף העגלות בסופר-מרקט, שלא הצליח להיכנס לאף טרייניג קמפ, ששיחק ארינה פוטבול, תמורת דמי נסיעות, רק כדי לשמור על כושר, הגיע משום מקום ועשה לכל הליגה בית-ספר. קרט וורנר הוא הקווטרבק שאפילו הדמיון רוכש לו כבוד.

אבל מעבר לכל הסנטימנטים, הוא גם עושה רושם של אחלה גבר, קרט וורנר הוא הקווטרבק הכי טוב ב-NFL בעשר השנים האחרונות. את זה אמר ג'ון מאדן, שהוסיף גם שוורנר יותר קטלני ממרינו, יותר ווינר מאלווי ויותר כאריזמטי מסטיב יאנג. הוא חתיכת מאדר פאקר, שלא יודע מהו פחד. את זה אמר ג'בון קירס, הדפנסיב אנד של הטייטנס, מאה ושלושים קילו של שרירים ומנטליות של גאנגסטר מהגטו. את זה הוא אומר על בחור לבן מאיידהו, שחולה על הצורה של גארת' ברוקס.

הרבה כבוד רוכשים לוורנר בליגה. ברט פארב אמר עליו שפאונד פור פאונד הוא המוסר הכי גדול בהיסטוריה. חברים, מדובר בעונתו השנייה של וורנר בלבד והוא כבר חלק מהמיתולוגיה של הליגה. ה-NFL היא ליגה שסוגדת לאגדות ספורט. היא זקוקה להן כמו אוויר לנשימה. בחלק גדול מהמקרים היא ממציאה אותן כדי למכור עוד טי שירטים. את קרט וורנר אף אחד לא המציא,

הוא החומר ממנו עשויות אגדות. אה, כן...והוא הוליך את הראמס לדרייבים של מעל לשבעים יארד בפחות משתי דקות, שמונה עשרה פעמים בשנתיים האחרונות. לג'ו מונטנה זה לקח שבע עונות.

ה-NFL מלאה בפרוספקטים שלא הוכיחו את עצמם. בחירות דראפט גבוהות ומשומנות במיליונים שהצליחו לשפר את הרקורד של הקבוצה שלהם בשני משחקים. יש כאלה שנרקבו על הספסל כל הקריירה שלהם, מתחרים על המקום הפותח עם סטיב דה ברג. פייטון מאנינג נולד להיות מספר 1, הושבח לקראת התפקיד ובניגוד לרוב הכפילים שלו בספורט המקצועני – עמד בציפיות. הוא הפך את הקולטס במהלך של שלוש שנים למתחרה לגיטימית על התואר הקבוצה ההתקפית הטובה ביותר בליגה, ואת ה-"RCA דום" לאצטדיון הביתי ביותר ב-NFL. הוא בנו של ארצ'י מאנינג, קווטרבק עבר בפני עצמו, כך שאת בדיקות הד.נ.א. הוא עבר בהצלחה.


יש לו את היד הכי חזקה בליגה – ואת אחת משתי המדויקות. הוא קורא הגנות בקלילות בה אתם קוראים את מדור הספורט. התנועה שלו היא לא משהו להיילייטס, אבל יש לו שחרור כדור מהמם בזריזותו. הוא ממעט ליפול ולהיפצע משום התגובה המהירה שלו, והוא השחקן עם יחס הטאצ'דאון לאינטרספשנס הטוב ליגה בשלוש השנים האחרונות. הקולטס גבוליים בתמונת הפלייאוף, אבל אם הם יגיעו לשם, פייטון יכול לקחת אותם עד הסוף. אף אחד לא יוכל להגיד שמדובר בהפתעה. מאנינג הוא מניה בנקאית, מהסוג שאף פעם לא תפסיד אם תהמר עליה.

עוד בן של אגדת NFL, בריאן גריזי, בנו של בוב, הקווטרבק האגדי של הדולפינס של דון שולה בימים שהם ניהלו את הליגה. גריזי נכנס לנעליים הגדולות של ג'ון אלוויי הפורש, ולא די שהיה צריך להתמודד עם המיסטיקה של אלוויי, היה לו גם תואר אליפות להגן עליו. בעונה הראשונה שלו בליגה הוא הציג יד טובה, אומץ לב וקור רוח בכיס. אבל יותר מכל, בריאן גריזי הוכיח שהוא האדם השני באינטיליגנציה שלו בארגון של הברונקוס, כשמעליו ברשימה מייק שאנהאן המאמן. שאנהאן סיפר שגריזי הגיע בעונה שעברה למחנה טרום פתיחת העונה עם השגות על ספר המהלכים ההתקפי של הקבוצה. הוא ידע את כל המהלכים בספר בעל-פה והוסיף מחברת עם וריאציות משלו. שאנהאן היה מאוהב.

אבל העונה הקודמת עמדה בצל מכת הפציעות של הקבוצה ואובדנו של הכוכב הבלתי מעורער שלה, תרל דיוויס. את העונה הזו פתח גריזי עם רצף של משחקים קרובים לשלמות מבחינה סטטיסטית. הוא מדורג במקום הראשון בין כל הקיו.ביס בליגה מבחינת המספרים המשוקללים שלו, אבל גריזי עדיין צריך להוכיח שהוא מסוגל לדרוך על מסמרים בפלייאוף, ועדיין להמשיך להתקדם. כולם אומרים שיש לו עוד מרחק ללכת, אבל אני מאמין שמתחת לפני תלמיד הישיבה הזה, מסתתר אריה אמיתי, רוצח שקט של ממש, שכאשר ייצטרך לקחת את המשחק על הגב, לא יביט לאחור, גם לא לצדדים – לקבל סימן משאנהאן. כשבריאן גריזי ייצטרך להוביל את הברונקוס, יגלו כולם שלא צריך להיות ג'ון אלוויי כדי לקחת קבוצה לפילד גול קריטי, דקה ועשר שניות מהסוף.

דיק באטקס, אולי הליינבקר האימתני ביותר בתולדות המשחק שקל מאה ועשרה קילוגרם שהתפזרו על מאה שמונים וארבע סנטימטרים. דונטה קולפפר, הקווטרבק של הויקינגס מתנשא לגובה מטר תשעים ושלושה סנטים ומחלק עליהם, בפרופורציה של אל יווני, מאה וחמש עשרה קילו. ב"מאדן 2000", משחק הפוטבול הממוחשב הרשמי של הליגה, יש פונקציה שמאפשרת לשחקן להרכיב את קווטרבק הפנטזיה שלו. התוצאות, ברוב המקרים, מזכירות להבהיל את דונטה קולפפר.

כשדניס גרין שם את המתפחות על השולחן של דונטה ואמר לו בתחילת העונה, "זו הקבוצה שלך", כולם חשבו שהוא השתגע. הוא ויתר על שני קווטרבקים מוכחים בליגה, רנדל קנינגהאם וג'ף ג'ורג', לטובת ילד שעדיין לא הוביל דרייב אחד בליגה. צ'ארלס ברונסון קרא לזה "משאלת מוות". אבל דניס גרין ידע כנראה משהו שאף אחד אחר לא. הוא ידע שמבחינת חומר גולמי, יש לו את קווטרבק העתיד של ה-NFL. גדול, מהיר, חזק, עם מטול אר.פי.ג'י מחובר לכתף ועם הצבע הנכון להסתדר בו בקבוצה עם שני רסיברים דומיננטיים.

דונטה מחלק את הכדורים נכון בין מוס לקארטר ומצליח להתחמק מסאקים יותר מכל קיו.בי אחר בליגה. ההגנה מגיעה אליו, היא פשוט לא מצליחה להפיל אותו. הוא מוביל את הקבוצה הכי יציבה בליגה לעונה התקפית מצוינת. הסמכות והמעמד שלו נקנו בזכות, ובפלייאוף הוא ייצטרך להוכיח שהוא מוכן לשלב הבא. זה לא בשמים.