פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מעבר לגבול

      צילום: Giphy

      מה עומד לקרות עם ההרגל המגונה של מילווקי ויאניס, איך פילדלפיה עוד תשיג את המאזן הטוב בליגה, למה ווסטברוק עשוי להיות הדבר הכי טוב שקרה להארדן וכיצד יוטה תעמוד בציפיות. יובל עוז לקח ארבעה נתונים סטטיסטיים חריגים מפתיחת העונה וניסה להכריע - מגמה או פוקס?

      בעבודה היומיומית שלי אני דאטה אנליסט. הגדרת התפקיד שלי היא לקחת נתונים, לנתח אותם, להבין איפה הרעש ואיפה הנתונים האמיתיים. איפה כדאי להגביר את הווליום. אני משתדל לעשות את אותו דבר גם באלטר אגו שלי ככותב NBA, להסתכל על אוקיינוס הנתונים של הליגה הטובה בעולם ולדוג משם את הנתונים המעניינים ביותר, החשובים ביותר, אלו שיכולים להצביע על ההבדלים שהופכים שחקנים טובים לאולסטארים, קבוצות נחמדות לטוענות לכתר וטוענות לכתר לאלופות.

      בשלב הזה של העונה התהליך הזה הוא קצת קשה. גודל המדגם הופך את משימת סינון הרעש למאתגרת במיוחד ולא ברור האם טרנד שאנחנו רואים בשלושת המשחקים הראשונים של העונה הוא אמיתי או סתם אפיזודה חולפת. עם זאת, מדי שנה אני מקפיד להתעלם מהאינסטינקטים שלי, שצועקים עליי עם מגפון זועם לחכות לגודל מדגם משמעותי יותר, ומנסה להבין האם התופעות החדשות והמעניינות בליגה הן מקריות או שהן כאן כדי להישאר.

      העונה התהליך הזה הוא קשה אפילו יותר, משום שיותר משליש משחקני הליגה החליפו קבוצות. באופן טבעי, יש הרבה יותר תופעות חדשות שצריכות להיבחן בזכוכית מגדלת. חלקן כבר הפכו לעובדה מוגמרת (הפתיחה המקרטעת של גולדן סטייט שאיבדה גם את סטף קרי), חלקן קיבלו שעה ביציאה (היכולת המסחררת של טריי יאנג שנעצר השבוע רק בגלל פציעה בקרסול), חלקן כבר קיבלו כיסוי נרחב במקומות אחרים (ההפיכה של קוואי לאונרד לפליימייקר) וחלקן פשוט מדכאות (הקריסה של סקרמנטו), אבל לגבי כל השאר, ננסה להוציא את הערמונים מן האש ולהבין האם מדובר במגמה או פוקס.

      * כל הנתונים בטקסט נכונים ליום שישי

      סטפן קרי שחקן גולדן סטייט ווריירס (GettyImages)
      העובדה המוגמרת היחידה: גולדן סטייט לא תהיה בפלייאוף. סטף קרי (צילום: Gettimages)

      1. מילווקי אחרונה בליגה בתדירות זריקות מהטבעת

      בעונה שעברה, בחירת הזריקות של הבאקס נראתה כמו פנטזיה רטובה של דריל מורי. הם היו במקום השני בליגה בתדירות זריקות מהטבעת (41% מהזריקות שלהם) והיו במקום השלישי בתדירות זריקות מהשלוש (38%). לאף קבוצה לא הייתה בחירת זריקות ידידותית כל כך לציבור חובבי האנליטיקס.

      עד כה, בארבעת המשחקים הראשונים של העונה, תמהיל הזריקות של הבאקס השתנה משמעותית. הם זורקים הכי מעט באזור הטבעת (30% מהזריקות) ומצד שני, הם הגדילו את תדירות הזריקות שלהם משלוש (46%). למרות שיש להם כנראה את החודר הכי קטלני בליגה בדמות יאניס אנטטוקומפו, הבאקס נגררים ליותר ויותר זריקות מבחוץ ובכך מגדילים את מרחב הטעות שלהם. במשחק האחרון שלהם מול בוסטון הקאמבק של הסלטיקס הגיע בסוף הרבע השלישי כשהבאקס לא הפסיקו ליידות כדורים משלוש והגיעו רק פעמיים לאזור הצבע. ברגע שהשלשות הללו לא נכנסות, משהו בשטף של המשחק נתקע וכבר פעמיים העונה הבאקס אפשרו ליריבות שלהם לחזור מפיגורים דו-ספרתיים כי הם לא הצליחו לייצב את ההתקפה ולהגיע לטבעת.

      יכול להיות שהחיסרון של מלקולם ברוגדון מורגש כאן (10.1 חדירות בממוצע למשחק בעונה שעברה, יותר מפול ג'ורג' ובן סימונס) וחוץ מברוק לופז, קשה להצביע על איזשהו שחקן שקולע באחוזים נמוכים יותר ממה שאנחנו מצפים ממנו (באופן כללי האחוזים של הבאקס מהשלוש עד כה זהים לאחוזים שלהם מהעונה שעברה), כך שאולי אנחנו צריכים להתרגל לנתון הזה.

      עם זאת, הירידה הזו מרגישה לי דרסטית מדי. היריבות שהבאקס פגשו עד כה יחסית חזקות בהגנה על הטבעת וקשה לי להאמין שמייק בודנהולזר יתן להתקפה שלו להפוך לחד מימדית כל כך. ועדיין, שווה לעקוב אחרי הנתון הזה כי הוא יכול ללמד הרבה על היכולת של הבאקס להתמודד עם ריצות, במיוחד בפלייאוף. אם איכשהו הנתון הזה ימשיך, ג'ון הורסט כנראה יבשל איזשהו טרייד שינחית אצלו עוד שחקן יוצר לצד יאניס.

      גזר הדין: פוקס

      יאניס אנטטוקומפו, מילווקי באקס מטביע (AP)
      החודר הטוב בליגה בקבוצת החדירות החלשה בליגה? תלוי את מי שואלים. יאניס אנטטוקומפו (צילום: AP)

      2. יוסטון הפכה להיות מלכת הקצב של הליגה

      הסגנון של הרוקטס בעונה שעברה היה קטלני אבל מדכא. הכדרורים והבידודים האינסופיים של ג'יימס הארדן וכריס פול היו יעילים להחריד, אבל לפעמים היה עדיף לראות צבע מתייבש. זה התבטא בכך שהרוקטס היו בשליש התחתון של הליגה בכל הקשור לקצב משחק (98.4 פוזשנים למשחק) וזמן פוזשן בהתקפה (14.7 שניות, לפי inpredictable.com).

      העונה הרוקטס משחקים בקצב מסחרר. הם מדורגים כרגע במקום השני בקצב משחק (108.8 פוזשנים) ומובילים את הליגה בזמן פוזשן (12.3 שניות). הם משחקים בממוצע 3 שניות מהר יותר בפוזשנים שמגיעים אחרי שהיריבה קולעת סל.

      הסיבה המרכזית לשינוי הרדיקלי הזה היא ראסל ווסטברוק. גם באוקלהומה סיטי, ווסטברוק הוביל באופן מסורתי את הקבוצות שלו לשחק בקצב מהיר, ובצורה אירונית משהו, יכול להיות שהשינוי הזה הוא דווקא מה שיצליח לשמור את ג'יימס הארדן טרי ורענן לפלייאוף. בינתיים ה-Usage של הארדן ירד טיפה (מ-39% ל-38%) אבל מה שיותר מעניין הוא שהזמן בו הוא מחזיק את הכדור התקצר בכמעט דקה וחצי בממוצע. מספר השניות הממוצע שלו פר נגיעה נמוך יותר, וכך גם מספר הכדרורים שלו. אחרי שנים בהן הארדן שפך מנוע בפוסט-סיזן, אולי דווקא לצד ווסטברוק, שגם לו קריירת פלייאוף מפוקפקת למדי, הוא יצליח למקסם את עצמו?

      יש למייק ד'אנטוני עוד הרבה עבודה בשילוב בין שני הכוכבים שלו. לא בטוח שהסגל שלו מספיק ארוך בשביל לרוץ כל כך מהר כל העונה הרגילה והרוקטס חטפו רק השבוע 158 נקודות מהוויזארדס, אבל הוא יצטרך לעשות את כל העבודה הזו תוך כדי תנועה. ההגעה של ווסטברוק מכניסה משמעות חדשה לביטוי הזה.

      גזר הדין: מגמה

      ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, יוסטון רוקטס (GettyImages)
      אולי ווסטברוק הוא כל מה שהארדן היה צריך? (צילום: Gettyimages)

      3. לפילדלפיה יש את ההגנה השנייה בטיבה בליגה

      גם הלייקרס וגם הסיקסרס נמצאות נכון לכתיבת שורות אלו בטופ 5 ביעילות הגנתית. בעוד אצל הלייקרס אפשר לייחס את הנתון הזה יותר לשארלוט ולממפיס ופחות לאינטנסיביות ההגנתית של אלכס קארוסו, אצל הסיקסרס, שבעונה שעברה דורגו במקום ה-14 בקטגוריה הזו, זה נראה קצת יותר אמין.

      הגודל של הסיקסרס פשוט מפחיד. החמישייה המוגדלת שלהם, עם ג'וש ריצ'רדסון ואל הורפורד במקום ג'יי ג'יי רדיק וג'ימי באטלר, פשוט נמצאת בכל מקום על המגרש, ועוד לא דיברתי בכלל על מתיס ת'ייבול שנראה כמו שחקן הגנה היסטורי כבר עכשיו.

      אחת הבעיות הגדולות כשמנסים לנתח הגנה היא שאין באמת נתונים שמייצגים אלמנטים שהם משמעותיים מאוד בכל שיטה הגנתית, כמו מודעות הגנתית (מתי לבוא לעזרה, מתי לחסום נתיבי מסירה ומתי למנוע בק-דור) או גודל ופיזיות (שמייצרים הרתעה אצל היריב). אין לנו נתונים על מהלכים שלא קרו, שזה בעצם הסוד של הגנה איכותית, ולכן אנחנו צריכים להסתמך על נתונים עקיפים, אבל מה שיפה זה שהגנות איכותיות פשוט קופצות מהדף.

      במקרה של הסיקסרס זה בא לידי ביטוי בתדירות הזריקות משלוש של היריבות. רק 28% מהזריקות של היריבות של הסיקסרס מגיעות משלוש, ורק 3% מגיעות מהפינה (הכי טוב בליגה). אלא שהנתונים הללו היו דומים גם בעונה שעברה והם השתפרו בשוליים העונה. הנתון המעניין באמת הוא האיבודים שהסיקסרס כופים על היריבות. 18% מהפוזשנים של היריבות מסתיימים באיבוד (7 בליגה, לפי cleaningtheglass.com) בעוד בעונה שעברה הסיקסרס היו אחת הקבוצות החלשות בליגה בכפיית איבודים (12%, מקום 28 בליגה). זה מקל עליהם גם בהתקפה. יש לסיקסרס עלייה של 8 נקודות מלאות שהם מייצרים כתוצאה מאיבודים (23.3 נקודות בממוצע למשחק העונה לעומת 15.3 נקודות בעונה שעברה).

      אמנם הספסל שלהם עדיין אפרורי יותר מהמגרש החדש של הנטס, הם עדיין מאבדים כדורים בכמויות וג'ואל אמביד כבר הספיק להסתבך ולהיות מורחק משני המשחקים הקרובים, אבל ההימור של הסיקסרס על גודל ואתלטיות מתחיל לקבל צורה. ובמזרח, שמסתמן כחלש יותר ממה שציפינו, הם עוד יכולים להשיג את המאזן הטוב בליגה.

      גזר הדין: מגמה

      שחקני פילדלפיה סיקסרס ג'וש ריצ'רדסון, טוביאס האריס, ג'ואל אמביד, אל הורפורד (GettyImages)
      הם גדולים, ממש גדולים. אמביד, הורפורד, ריצ'רדסון והאריס בפעולה (צילום: GettyImages)

      4. יוטה בין עשר ההתקפות החלשות בליגה

      אחת התחזיות הנועזות שלי לפני תחילת העונה הייתה שיוטה תתייצב במקום הראשון במערב. חלק גדול מהתחזית הזו היה מבוסס על היכולות ההגנתיות של הג'אז, אבל הייתה לי גם ציפייה שהג'אז ישתפרו בצד ההתקפי, אחרי שהחליפו את ריקי רוביו במייק קונלי וצירפו את בויאן בוגדנוביץ' לסגל. ציפיתי שהג'אז ישפרו את הדירוג שלהם מהעונה שעברה ביעילות התקפית (מקום 14 עם 110.3 נקודות ל-100 פוזשנים).

      בינתיים ההגנה של הג'אז עושה את העבודה (93 נקודות ל-100 פוזשנים ומקום 1 בליגה ביעילות הגנתית), אבל הג'אז מדורגים במקום ה-25 בליגה ביעילות התקפית (101.6 נקודות ל-100 פוזשנים), בסנדוויץ' לא מחמיא בין ההוקס לניקס. החדשות הטובות הן שהג'אז מצליחים לחלץ ניצחונות ונמצאים במאזן של 1-4, אבל הניצחונות הללו לא היו יפים. אחד מהם הגיע מול הקינגס המפורקים, אחד הגיע מול הקליפרס נטולי קוואי ופול ג'ורג' והאחרים הגיעו אחרי הרבה מאוד דם, יזע ודונובן מיטשל (מול הת'אנדר והסאנס).

      בדרך כלל קבוצה שמגיעה לצמרת הקונפרנס לא מחלצת ניצחונות בשיניים, אלא היא משיגה ניצחונות מכח האינרציה. הג'אז כרגע מנצחים בקושי, בעיקר כי מייק קונלי עוד לא ממש נחת בסולט לייק סיטי (יכול להיות שהמשחק האחרון הוא ההתחלה של השינוי) וגם ג'ו אינגלס עוד מתרגל לתפקיד החדש שלו כשחקן שישי. בנוסף, הם מגיעים לפחות זריקות פנויות. בשנתיים האחרונות הם היו הקבוצה שיצרה הכי הרבה זריקות פנויות בליגה (כ-28% מהזריקות שלהם היו כשהשומר היה במרחק של יותר משני מטר), אולם העונה הם הדרדרו קצת בתחום הזה (23% מהזריקות, מקום 10 בליגה).

      החדשות הטובות הן שקונלי לא יכול להיות גרוע יותר ממה שהוא היה בארבעת המשחקים הראשונים ושאחוזי הקליעה של הג'אז באופן כללי אמורים להתיישר בקרוב (36.7% בזריקות פנויות לעומת 41.8% בעונה שעברה). זה גם זמן טוב להזכיר שהג'אז החליפו כמעט את כל הספסל שלהם בקיץ ולמרות שהם לא צריכים להתרגל לשינויים דרסטיים כמו הרוקטס או הקליפרס או הלייקרס, הם עדיין צריכים לעשות אינטגרציה ל-5-6 שחקני רוטציה חדשים. אמנם הניצחונות שלהם לא היו סופר מרשימים עד כה, אבל הם נותנים להם מספיק אוויר לנשימה כדי למצוא את הגרוב שלהם, ומשם להמשיך כל הדרך למקום הראשון בקונפרנס. אל תאכזבו אותי.

      גזר הדין: פוקס

      * הספר "שושלת הלוחמים" מאת שגיא רפאל מגולל את סיפור בנייתה של קבוצת ה-NBA גולדן סטייט ווריירס, מקבוצה חלשה ונשכחת לאחת השושלות הדומיננטיות בתולדות הכדורסל. אנו מזמינים אתכם לרכוש את הספר בלינק הבא:

      https://headstart.co.il/project/54192