וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אנטומיה של כדורגל אוטונומי

7.1.2003 / 12:03

בשבוע שעבר עלתה למגרש בקמפ-נואו נבחרת לאומית למשחק ידידות בין-ארצי. השחקנים של הנבחרת הזאת קובצו ממיטב המועדונים של ספרד ואירופה, לכולם כאחד יש אזרחות ספרדית וחלקם כבר שיחקו לא מעט פעמים בטורנירים גדולים כשהם מייצגים את ספרד. אבל ביום שבת הם זייפו לפני המשחק המנון בשפה שאיננה ספרדית, את ההמנון הקטלאני.

במסגרת הפרידה משנת 2002, שיחקו שש נבחרות לאומיות, מכלל שבעה-עשר האיזורים האוטונומיים בספרד, משחקי ידידות בינלאומיים (במסורת שהיתה נהוגה לפני ימי החושך של מלחמת-האזרחים והתחדשה חלקית ב-1992): הנבחרת האאוסקדית (המורכבת משחקנים באסקים ונבארים), נבחרת האיים הבאלארים (בהופעת הבכורה הבינלאומית שלה), הנבחרת האנדלוסית (שנפרדה מהקפטן הפצוע שלה, פרננדו היירו, ומהשופט הבינלאומי שלה, לופז נייטו), הנבחרת האסטוריאנית (בה שיחק בפעם הראשונה הבלם הותיק אבלרדו), הנבחרת הולנסיאנית (עם פארינוס, שחוזר לשחק בליגת הכוכבים) וגם אותה הנבחרת היצוגית של קטלוניה מהפיסקה הראשונה, שניצחה בתוצאה 0:2 את הנבחרת של סין (מולה הם שיחקו רק אחרי שאופציית המשחק מול דרום קוריאה התבטלה).

הקטלאנים שיחקו פתוח, משוחרר ומהנה, בעיקר בשישים הדקות הראשונות, כשבמרכז השדה ניהל את המשחק פפ גוארדיולה (פעם אחד השחקנים המשפיעים ביותר על התפתחות תפקיד הקשר האחורי המודרני, והיום קישוט יקר לספסל של רומא) וכשבאגף ימין שיחק הכישרון העולה (תרתי משמע) מואלנסיה, קורו טורס. השניים בישלו שני שערים נאים (ללוקה ורוג'ר, בהתאמה) ועשו קצת נחת לאוהדי הכדורגל הקטלאנים, שהעונה לא זוכים להרבה רגעי שמחה משתי הקבוצות הבכירות של חבל-הארץ הזה (מי שאיתרע מזלו והוא אוהד את אספניול, זוכה לראות אותה מדשדשת בתחתית הטבלה וגם אוהדי בארסה נדהמים למצוא את קבוצתם לא ממש רחוק מאותו איזור מפוקפק).

אבל משחק של נבחרת קטלוניה לא יכול להיות 'רק' משחק כדורגל, שכן סיפור הכדורגל הספרדי הוא במובנים רבים גם הסיפור של ספרד של מאה השנים האחרונות - סיפור השזור ביריבויות מרות, שמקורן בגאוות ה"פטריה צ'יקה" (מולדת קטנה), של מועדונים מחבלי ארץ שונים וביריבויות מרות עוד יותר של קבוצות מאותו האיזור. אולם, בה בעת הכדורגל גם מצליח להיות חריג שאינו מעיד בהכרח על הכלל הלאומי. במיוחד אמורים הדברים לגבי ההצלחה הפנומנאלית והדומיננטיות של ריאל מדריד באירופה של שנות החמישים והשישים, שהייתה מנוגדת לחלוטין לדרך שבה ספרד נתפסה ע"י שאר העולם, כאומה מצורעת ונחשלת למדי - "אפריקה מתחילה בפירנאים" נהגו ללגלג על ספרד באירופה "הנאורה".

בעניין זה חשוב לציין שהאומה הספרדית בנויה מעמים שונים בעלי תרבויות ושפות יחודיות משלהם (הבולטים מביניהם הם אנשי קסטיליה דוברי הקסטיליאנית, הבאסקים דוברי הבאסקית, תושבי גאליסיה ששפתם היא גאייגו והקטלאנים דוברי הקטלאנית), כשלעיתים נדמה שמשורות השיוך הזה גם ההצלחה הספורטיבית לא תשחרר, שכן כל אזכור של שחקן, מאמן, עסקן, שופט או כל דמות אחרת שהיא מעולם הכדורגל בעיתונות הספורט, ילווה תמיד באזכור של "מוצאו" המדויק. לואיס אנריקה - האסטוריאני, גאיזקה מנדייטה - הבאסקי, דייגו טריסטאן - האנדלוסי וכו'.

עם כל החטוטרת התרבותית/חברתית הזאת על גבו (חדי-הזיכרון מביניכם בטח חושדים שגם בחירת היריבה המקורית למשחק, דרום קוריאה, לא היתה רק פרי מקרה, שהרי זו אותה נבחרת שניצחה והדיחה מהמונדיאל את הנבחרת הגדולה של ספרד), אין פלא שגם משחק ידידות תמים הצליח לייצר כותרות המעמתות בין הממסד הספרדי המרכזי שבמדריד ובין האלטרנטיבה הקטלאנית הגאה. פרטי המקרה אמנם בנאליים למדי, אבל מהם ניתן ללמוד על מערכת היחסים: בעקבות אירוע של זריקת חזיזים במהלך המשחק איימה ההתאחדות הספרדית לנקוט בצעדיים משמעתיים עונשיים נגד ההתאחדות הקטלאנית ונגד... מועדון הכדורגל של ברסלונה.

הנשיא של ההתאחדות הקטלאנית, חאומה רורה, מיהר לנקות מאשמה את בארסה (הספונסר הראשי שלו), שלדבריו רק תרמה את האצטדיון לצורך המשחק ולא היתה אחראית לאבטחת האירוע ולשמירה על הסדר. לאחר מכן הוא מיהר לטעון שמדובר בקונסיפרציה מדרידיסטית שנועדה להסיט את תשומת הלב ממשחק הכדורגל היפה ששוחק ולהטיל דופי ביכולת הארגון והשליטה העצמית של האוהדים וראשי הכדורגל הקטלאני. אבל הנזק כבר נעשה, העימות בין קטלוניה לקסטיליה כבר יצא לדרך...

או שאולי זו היתה בעצם כל הכוונה מלכתחילה?

הקראק של המחזור: זינאדין זידאן (ריאל מדריד)

זוכרים אותו? מספר עשר של צרפת? ההוא עם הקרחת? השחקן הכי יקר בעולם? בכל אופן, זיזו התעורר סוף-סוף משנת-הקיץ הממושכת מדי שלו והפגין את המשחק הטוב ביותר שלו העונה. בישול, שער, ניידות, מסירות עומק ובעיקר שמחת משחק שכה היתה חסרה לו (ולנו) בזמן האחרון. ברוך השב.

הקראק של העתיד: אנדרס אינייסטה (בארסה)

לפחות דבר אחד טוב נולד ממצוקות העיתים של בארסה ומהאופי המסתכסכני של מאמנה, לואיס ואן-חאל. הסכסוך המתמשך של ואן-חאל עם כוכב מרכז השדה הארגנטינאי שלו, רומי ריקלמה, והפציעה (המתמשכת גם היא) של לואיס אנריקה, העניקו עוד הזדמנות בהרכב הראשון של בארסה לכוכב בן השמונה-עשרה של בארסה ב', אנדרס אינייסטה. במשחק השני שלו בסה"כ במדי הקבוצה הבוגרת הצליח המהנדס הצעיר (ותודה לחברים בבארסה-מאניה) לבשל שערים, והמון החמצות, לחברים החדשים שלו בהתקפה ולתת קצת תקווה לעתיד למעט האוהדים המיואשים שעוד נותרו בקמפ-נואו.

מה עם הישראלים?

לראשונה העונה נקרא אילן בכר לשורות הקבוצה הראשונה של ראסינג סאנטנדר. ומי יודע, אולי בעקבות היכולת ההגנתית המחפירה של ראסינג במחצית השנייה של המשחק מול בילבאו הוא גם ימצא את מקומו על המגרש?

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פיטרו חוגגת יום הולדת עגול ואתם נהנים ממבצע של פעם ב-60 שנה

בשיתוף פיטרו

הפיצ'יצ'י: מקאיי

1. מקאיי (דפורטיבו)- 11 שערים
2. קלוייברט (בארסה)- 9 שערים
3. קובאצ'ביץ' (ריאל סוסיאדד)- 9 שערים
4. ניהאט (ריאל סוסיאדד)- 9 שערים
5. אורסאיז (אתלטיק)- 9 שערים

הזאמורה: נוטאריו

1. נוטאריו (סביליה)- 14 שערים ב-16 משחקים
2. קבאז'רו (סלטה)- 16 שערים ב-16 משחקים
3. קאסייאס (ריאל מדריד)- 16 שערים ב-16 משחקים
4. ביסארי (ויאדוליד)- 18 שערים ב-16 משחקים
5. פראטס (בטיס)- 19 שערים ב-16 משחקים

המספר הנוסף: 50

בבכורה מהגיהנום, הצליח סלאיה, שחקן החיזוק הפראגוואי החדש של רקראטיבו דה-הואלבה, לקבל כרטיס אדום ישיר בדקה החמישים של המשחק הראשון שלו בקבוצה האנדלוסית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully