שנת 1947 הייתה מלאה בסיפורי חוצנים ועצמים בלתי מזוהים בארצות הברית - מהטייס קנת' ארנולד שנשבע שראה משהו מוזר בהר ריינייר, לשמועות תכופות באזור וושינגטון, וכמובן לרוזוול, אולי אחת התקריות המפורסמות בהיסטוריה האנושית בכלל. הטירוף נמשך שנים רבות לאחר מכן והגיע די מהר גם מחוץ אל גבולות אמריקה, כשכל העולם נסחף וסיפק סיפור לא ברור ומפתיע שלו - ברזיל, יפן, שוודיה, הודו ומערב גרמניה - מכל מקום צצו שמועות, תקריות ואי ודאויות, עם פער גדול מאוד בין מה שאכן קרה למה שיצא החוצה ממספרי הסיפור או התקשורת.
מקרים שונים מתועדים גם ברומא העתיקה, ככה שאיטליה לא נשארה מחוץ לשיגעון. שבעה שנים אחרי ניו מקסיקו ורוזוול, הם באו לבקר אצלה שוב. מי בא? לא ברור. אבל מעל 10,000 אנשים שבסך הכל הגיעו ב-27 באוקטובר 1954 ליהנות ממשחק ידידות בין פיורנטינה לפיסטויזה באצטדיון סטאדיו ג'ובאני ברטה בטוסקנה (כיום ארטמיו פראנקי), בטוחים שמה שראו בשמיים היה אמת לאמיתה.
פיורנטינה הייתה אז בסוג של תקופת זוהר - שנים של עלייה וכדורגל נהדר שהובילו לעוד ועוד קהל להתחיל להתעניין במשחקים שלה. ג'יג'י בוני ופולביו ברנרדיני היו הכוכבים הגדולים של הוויולה, שניים שלמרות חשיבותו המועטה של המשחק ושעת הצהריים בה נקבע, לא רצו לפספס אותו והודיעו שינסו להחזיר לכל הקהל שהגיע את התמורה המלאה. הם לא שיערו שכל האנשים באצטדיון יקבלו שואו אחר - ומדהים לחלוטין. ואז, לפתע, כל הקהל החל להיות קולני בצורה מוגזמת - משהו בין שאגה לפליאה אדירה שנשמעה בבירור, ולא בגלל שער, החמצה או מהלך אישי יוצא דופן. הסיבה נמצאה בכלל בשמיים, מעל הדבר השולי הזה שהתרחש על כר הדשא.
השחקנים לא יכולים היו להתעלם ממה שראו ביציעים - כל כך הרבה אנשים שברגע אחד פשוט הסיטו את מבטם אל על - אז גם הם הסתכלו מעלה ולא האמינו למראה עיניהם: חפץ עצום ולא ברור בצורת ביצה ארוכה או סיגר מרחף באין מפריע. הראשון עצר, ואז השני, ומהר מאוד כל 22 השחקנים, שניסו להתייחס למשחק ברצינות, זנחו לגמרי את הכדור, נעצרו ובהו בשמיים ובעצם הבלתי מזוהה.
"אני זוכר הכל, מהתחלה ועד הסוף", סיפר ארדיקו מאניני שלקח חלק במשחק, "זה נראה כמו ביצה גדולה שנעה לאט לאט, כולם הסתכלו למעלה והיה גם מין הבזק אור שירד ממנה, הבזק כסוף. נדהמנו, כי מעולם לא ראינו משהו כזה לפני כן, היינו פשוט בהלם". ג'יג'י בוני, שקיווה שכל האוהדים יריעו בשבילו, סיפר ב-2013 גם הוא על מה שחווה: "אני זוכר בבירור מה ראיתי. זה היה מדהים. הדבר התחיל לזוז מהר, ואז נעצר לכמה דקות. זה נראה לי כמו סיגר קובני".
המשחק, כפי שניתן לנחש, נזנח לחלוטין. השופט, שהיה בהלם בעצמו, הפסיק אותו וכלל לא דאג לאן כל אחד ילך. הוא התרכז בשמיים גם כן, כמו גם המון אנשים שהסתובבו ברחובות פירנצה, שחלקם מיהרו להתקשר למשטרה ולדווח. מאות דיווחים לא ברורים על צורות שונות בשמיים, על תקיפת חייזרים זרים, על פלישת כאלה שארצות הברית כבר לכדה, או סתם על תופעות על טבעיות שבינן לבין המציאות אין בהכרח קשר. יום ראשון ההוא הפך את פירנצה מעיר שידועה באומנות שלה ומעניינת בעיקר תיירים לכזו שמושכת תשומת לב גם מחוץ לכדור הארץ.
המשטרה, שלא ידעה איך להתמודד עם מה שקרה, עזרה לבלאגן לגדול בכך שהבטיחה לאזרחים לטפל בעניין. איך? מי יודע, זה לא עניין אותם. התקשורת כמובן חגגה למחרת וידעה ששילוב בין טירוף כזה לכדורגל יביא לעוד קונים וקוראים ועל כן כתבות, ראיונות ואיסוף עדויות הופיעו בכל פינת רחוב.
"הייתי מאוד סקרן ויחד עם זאת מאוד מאוד שמח", סיכם את הטירוף רומולו טוצ'י, שחקנה של פיסטויזה. "כולם דיברו על חייזרים בשנים ההן, על עב"מים, ולנו הייתה את החוויה, ראינו אותם, ראינו אותם בבירור. אני ברצינות בטוח שהם היו מכוכב אחר. היינו באצטדיון, כולם הסתכלו עליהם, זה היה מדהים!"