כשלברון יעביר את השרביט: לאן לברון ג'יימס ואנתוני דייויס יסחבו את הלייקרס?

באו: אנתוני דייויס (בטרייד מניו אורלינס), דני גרין (חופשי, מטורונטו), דמרקוס קאזינס וקווין קוק (חופשיים, מגולדן סטייט), דוויט הווארד ואייברי בראדלי (חופשיים, מממפיס), ג'ארד דאדלי (חופשי, מברוקלין), טרוי דניאלס (חופשי, מפיניקס), טיילן הורטון טאקר (רוקי, בחירה 46), קוסטאס אנטטוקומפו וזאק נורוול (חוזים דו צדדיים), דבונטה קייקוק, דמיטריוס ג'קסון ורג'י הרן (חוזים לא מובטחים).

עזבו: לונזו בול, ברנדון אינגרם וג'וש הארט (בטרייד לניו אורלינס), מו ואגנר, אייזק בונגה וג'מריו ג'ונס (בטרייד לוושינגטון), טייסון צ'נדלר (חופשי, ליוסטון), רג'י בולוק (חופשי, לניקס), מייק מוסקלה (חופשי, ל-OKC), לאנס סטיבנסון (לליגה הסינית), ג'ונתן וויליאמס (למכבי ראשון לציון).

העונה הראשונה של לברון ג'יימס בלייקרס ובמערב הייתה גם הראשונה בה הוא החמיץ יותר מ-13 משחקים והפלייאוף הראשון שהוא החמיץ מאז 2006. הנתונים האלה קשורים אחד בשני. קל לשכוח עכשיו, אבל עד למתיחה במפשעה של לברון בסוף דצמבר הלייקרס היו במאבק על יתרון הביתיות בפלייאוף, כשהוא חזר הם היו מחוץ לפלייאוף, ובמערב הצפוף הרבה יותר קשה להתאושש. הטרייד שכמעט קרה על אנתוני דייויס במהלך העונה חיסל כל סיכוי לקאמבק, הוא הכניס את המערכת לסחרור וגרם לצעירים הבכירים, שהיו השחקנים החשובים ביותר בסגל המוזר שנבנה סביב לברון, להרגיש שהמערכת לא מאמינה בהם.

בקיץ הטרייד כבר קרה. רוב פלינקה, שנותר לבד לאחר שמג'יק ג'ונסון עזב בטונים צורמים, ידע שאם הוא לא יצליח להביא את דייויס בקיץ הוא ייכנס למלכוד, בו הוא יצטרך או לוותר על עוד עונה של לברון או לוותר על הסיכוי להחתים את דייויס כשחקן חופשי בקיץ הבא. אז כדי לבצע את הטרייד עם ניו אורלינס הוא ויתר כמעט על כל הצעירים של הקבוצה ועל הבחירה הרביעית בדראפט, וכדי להשאיר את קייל קוזמה הוא נתן לדייויד גריפין צ'ק פתוח כדי שיהנדס את בחירות הדראפט העתידיות בטרייד איך שמתחשק לו.

הקיץ של הלייקרס לא תם בכך. מכיוון שדייויס יחתום על חוזה הרבה יותר גדול בקיץ הבא, ההזדמנות היחידה של פלינקה להוסיף כוכב שלישי הייתה הקיץ. אבל הכוכבים מיאנו להגיע, וכשקוואי לאונרד החליט לחתום ביריבה העירונית ללייקרס לא נותרה ברירה אלא ללקט את כל השאריות שהם הצליחו למצוא. הסגל התמלא תוך שעות בודדות והשם המעניין ביותר שהגיע אמור היה להיות דמרקוס קאזינס, אבל במהלך הקיץ הוא קרע את הרצועה הצולבת, יחמיץ את העונה ויתקשה מאוד לחזור לשחק אחרי הפציעות הקשות שעבר. פלינקה המשיך את גישת מכל הבא ליד גם בגזרת המאמנים, ואל פרנק ווגל שהוחתם כמאמן ראשי צורפו ג'ייסון קיד וליונל הולינס, שני מאמנים ראשיים עד לא מזמן, כעוזרים בכירים.

ציון הקיץ: 6. בעוד שהמשימה הראשית של הקיץ הושלמה, אי אפשר להתעלם מרשימת האבלים. דייויס הגיע, אבל המחיר עצום ולקראת אמצע העשור הבא יכול להשאיר את הלייקרס במצב קשה. לברון קיבל כוכב שני, אבל חוסר היכולת להביא כוכב שלישי הקיץ סתמה את הגולל על האפשרות הזאת. החוזים לשנתיים, בעיקר של דני גרין (30 מיליון דולר), הופכים את הלייקרס לקבוצה שתפעל מעל לתקרת השכר לפחות בקיץ הבא. מבחינה מקצועית הסגל החדש מתאים הרבה יותר ללברון מאשר זה של שנה שעברה, זה סגל שמתבסס בעיקר על קלעי שלשות ומומחי הגנה, אבל אין בו אף מניה בטוחה והוא כולל לא מעט שחקנים, ועוזר מאמן אחד, עם רזומה בעייתי מאוד בחדר ההלבשה.

חמישייה: אייברי בראדלי, דני גרין, לברון ג'יימס, אנתוני דייויס, ג'בייל מגי.

ספסל: רייג'ון רונדו, אלכס קארוסו, קווין קוק, טיילן הורטון טאקר, טרוי דניאלס, קנטביוס קלדוול-פופ, קייל קוזמה, ג'ארד דאדלי, דוויט הווארד.

מאמן: פרנק ווגל (עונה ראשונה בלייקרס ותשיעית בסך הכל, מאזן קריירה 291:304).

הכוכב: שאלה טובה. בקבוצה של לברון עדיין בלתי אפשרי לסמן מישהו אחר ככוכב הקבוצה, אבל אולי השנה, לראשונה בקריירה שלו, קינג ג'יימס ישמח לתת את המושכות לשחקן צעיר בשיא הקריירה, לפחות בעונה הרגילה. מכיוון שסגנון המשחק שלהם מאוד שונה, לא בטוח שהם יזדקקו בכלל להיררכיה. דייויס יכול להיות פרטנר מושלם לפיק נ' רול ללברון ובמקביל לקבל את הכדור בפוסט וליצור משם. בהגנה AD יהיה העוגן המרכזי וינסה להוכיח שהוא מועמד ראוי לתואר שחקן ההגנה של העונה. דייויס מעדיף לא לשחק כסנטר, מה שיכול לסייע לו לצלוח את העונה הרגילה עם פחות מאבקים פיזיים, אך בפלייאוף הוא ימצא את עצמו יותר ויותר מתפקד כסנטר כדי שהוא ולברון יוכלו להיות מוקפים בשחקני חוץ, מה שיהפוך את המהלכים המשותפים שלהם לעוד פחות עצירים.

הם אמורים להיות נהדרים ביחד, אבל שאלת המפתח היא איך הם לחוד. מדברים עליהם כשניים מחמשת השחקנים הטובים בליגה, אך חובת ההוכחה היא עליהם. לברון יצטרך להוכיח שהוא עדיין כזה כשישחק בפלייאוף בגיל 35. בפלייאוף הקודם וגם בפתיחת העונה שעברה הוא עדיין נראה כמו השחקן הטוב בעולם. דייויס, עם כל הפוטנציאל, הוא עדיין שחקן שניצח רק סדרת פלייאוף אחת והשתתף בשלוש, הוא יצטרך לשכנע שבזמן אמת הוא מסוגל להתמודד עם הלחץ והאינטנסיביות של פלייאוף ארוך.

האקס פקטור: כל השאר. האקס פקטור של הלייקרס הוא כמותי, היכולת לבנות מהסגל הקיים רוטציה של שמונה שחקנים שיכולים להתמודד עם יריבות שונות בארבע סדרות קשות. קוזמה וגרין אמורים להיות המניות הבטוחות, אבל קוזמה צעיר, מגיע אחרי עונה של 30 אחוזים מהשלוש ופותח את העונה עם פציעה בכף הרגל, וגרין מגיע אחרי שנים בהן הקליעה שלו באה והולכת ללא אזהרה. כמעט כל שחקן אחר בסגל יכול להתברר כשחקן רוטציה ראוי ובאותה מידה כלא ממש שחיק, ווגל מקווה שברשימה הארוכה של גארדים עם איכויות שונות יימצאו הראויים יותר, והסגנון ייבנה בהתאם.

תחזית נועזת: העונה הרגילה לא תהיה פשוטה. זו לא תחזית עד כדי כך נועזת כי קשה לזכור מתי העונה הרגילה בקבוצה של לברון עברה באופן חלק, וגם בגלל הצפיפות במערב הקשוח, אבל הציפיות מהלייקרס עצומות. ייקח לווגל זמן לגבש רוטציה (החמישייה שכתובה כאן היא השערה אחת מבין רבות אפשריות), לסגל הזה יהיה קשה מאוד לחפות על פציעה של אחד הכוכבים ולברון לא יוכל להרשות לעצמו לטייל בהילוך שני. ההימור שלי הוא שעד שלב מאוחר יחסית הלייקרס לא יבטיחו את המקום בפלייאוף ושהם יגיעו אליו ללא יתרון ביתיות.

גזר הדין: בפלייאוף זו כבר אפיזודה אחרת, וכל עוד לברון הוא לברון צריך משהו מיוחד כדי להדיח אותו בסדרה. המערב עמוס בכל טוב וכל סדרה תוכל להתפתח להרבה מאוד כיוונים, אבל כרגע הקבוצה היחידה שאני מהמר עליה בסדרה נגד הלייקרס זו הקליפרס. אז התחזית המלאה היא 50 ניצחונות, מקום 5-7 והפסד לקליפרס מתי שהשתיים ייפגשו, בגמר המערב או לפני כן.