אלכס פרגוסון תמיד צודק. ומסתבר שיש לו גם יכולת לחזות את העתיד. הנה, את הציטוט הזה הוא העניק ל"טלגרף" באוקטובר 2016. "הוא החיה את ההתלהבות של ליברפול. במשך שני עשורים, ליברפול החליפה מאמנים, אבל לא בנתה זהות. עכשיו אתה יכול ממש להרגיש שצריך לספור אותם. רואים את המחויבות של קלופ על הקווים ואני משוכנע שבאימונים זה אותו דבר. יש לו אישיות חזקה וזה הכרחי במועדון גדול. אני מודאג כי אם יש משהו שיונייטד לא רוצה זה לראות את ליברפול מעלינו". השבוע, עוד לפני שקלופ וליברפול הגיעו לאולד טראפורד וסיימו בתיקו, היה בתקשורת האנגלית מי שטרח לציין: "יורגן הוכיח שפרגי צדק".
קלופ סגר במהלך פגרת הנבחרות ארבע שנים בליברפול. עוד לפני שיביא לאדומים את התואר לו הם מחכים מאז 1990, הוא אגדה. מהפכן. שימו טקטיקה בצד. הכריזמה והאישיות הסוחפת עזרו לו להקים לתחייה אימפריה רדומה ונעלמת. לכבוש את הפרמיירליג עם חיוך. אם פרגוסון דיבר על זהות, קלופ הוא היום ה-זהות של ליברפול. הוא כל מה שמנצ'סטר יונייטד מחפשת מאז... ובכן, הפרישה של הסקוטי עצמו מן הסתם. קלופ הוא דמות הכדורגל הכי מרתקת בעולם. גאון משוחרר. משורר. רחוק מפפ גווארדיולה ה(גאון) הקודר והמיוסר וכמובן מז'וזה מוריניו ה(גאון) הממורמר. קלופ הוא פאקינג סופרסטאר. והוא הדבר הכי קרוב שיש לסר אלכס.
פרגוסון וקלופ נפגשו לראשונה בכנס מאמנים של אופ"א בשוויץ, כשהגרמני עוד אימן את דורטמונד. קלופ ירד לאכול ארוחת בוקר בבית המלון ופרגוסון קרא לו להצטרף אליו לשולחן. "בחצי השעה הראשונה לא היה לי מושג על מה אנחנו מדברים בגלל המבטא הסקוטי. ניסיתי להיות ממש חברותי ולאט לאט הבנתי אותו", סיפר לימים. פרגוסון נשאר כנראה עם רושם יותר חזק מהפגישה.
עוד לפני פיטוריו של דייויד מויס בשלהי עונת 2013/14, קלופ קיבל הצעה מאד וודוורד. הפיץ' כלל נאום על אולד טראפורד. "זה כמו דיסנילנד למבוגרים. מקום קסום שבו חלומות מתגשמים". קלופ לא התרשם. אחרי שחתם בליברפול באוקטובר 2015, פרגוסון החל להשמיע בפומבי אמירות 'אני מודאג'. הוא החזיק מקלופ כאחד שיודע על מה הוא מדבר והאמין בו.
"סר אלכס אמר לי 'יש בו משהו, הוא מאוד בטוח בעצמו'. הייתה בו הערכה אמיתית כלפי קלופ והיא הייתה מהולה בדאגה", סיפר ג'יימי קראגר, אגדת ליברפול בעבר ופרשן בכיר בהווה. "זה כל מה שהייתי צריך. חשבתי לעצמי 'אם פרגי מודאג, הבחור הזה הוא הדבר האמיתי'".
אז למה באמת דחה קלופ את יונייטד? רובי פאולר סיפק הסבר: "ראיינתי אותו לפני שנתיים והוא סיפר לי שדחה הצעות משני מועדונים סופר עשירים אחרי דורטמונד. אחת הייתה בוודאות ממנצ'סטר יונייטד והשנייה כנראה מריאל מדריד. הוא שנא את המסחריות במועדונים הללו. הוא אמר שאהב את ליברפול כי יש בה את האיזון בין הכסף הדרוש לחזור לטופ ובין היסטוריה וזהות. הוא גם אמר שיחזיר את אנפילד לגדולה בלי העושר של חבורת הסופר-עלית של העולם הכדורגל. הוא ידע שיעשה את זה בדרך אחרת".
הדרך הבטוחה והמפנקת לראות משחקים בליגה האנגלית
המשחק הראשון של קלופ כמאמן ליברפול היה בווייט הארט ליין ב-17 באוקטובר 2015. מאות אוהדים ועיתונאים עמדו בצדי החניון רק כדי לראות אותו יורד מהאוטובוס. ההתרגשות הייתה עצומה. כולם ראו בו כמושיע מהרגע הראשון. הוא עמד בציפיות בעיקר כי הייתה לו תכנית ברורה. מהסגל למשחק ההוא (0:0), אגב, נותרו בקבוצה הנוכחית שלושה שחקנים בלבד: ג'יימס מילנר, אדם ללאנה ודיבוק אוריגי. קלופ ביצע את המהפכה - בסגל ובסגנון - בהדרגה. הוסיף קצת בכל חלון עד שהגיע לכוח האדם השלם שרצה. זה שזכה בליגת האלופות אשתקד ושפתח את העונה עם שמונה ניצחונות משמונה משחקים.
המהפכה של פרגוסון עבדה בצורה דומה. רכש, הטמעת סגנון ואז תארים. סר אלכס זכה בתואר ראשון עם השדים האדומים ב-1990, שלוש עונות וחצי אחרי הגעתו. לאליפות הראשונה חיכה כמעט שבע שנים. יש הטוענים שקלופ וליברפול ליטשו את מדיניות הרכש של פרגוסון והתאימו אותה למציאות המודרנית. לאורך השנים, יונייטד חיפשה לקנות את השחקנים הכי טובים של היריבות שלה. כיום, כשהגדולות לא ממהרות למכור כוכבים, צריך לדעת להסתער על השחקנים האיכותיים בקבוצות הביניים ולהקדים את המתחרים באכזריות. בדיוק כמו שעשה פרגוסון.
קלופ קנה מרומא, סאות'המפטון, ניוקאסל, לייפציג ושאלקה, בין היתר. הוא לא התפשר על מי שרצה באמת. "אכזריות זה קונספט שנכון לגבי כל עידן. הגאונות של פרגוסון הייתה בכך שהצליח 'לנרמל' את היותו הממזר הכי גדול בחדר וכולם קיבלו אותו ככזה. מועדונים מכרו לו את הכוכבים שלהם או לפחות הבינו שאין מה להתחרות בו. למשל במקרה רובין ואן פרסי, ארסן ונגר התקפל כמו מהמר זקן שמשאיר את מפתחות הרכב שלו בקזינו", כתב סם וואלאס ב"טלגרף".
"בפרגוסון אחד, יונייטד קיבלה הכל: מנג'ר, מאמן, מגייס, מאיים - בתקופה שאדם אחד היה יכול להיות כל אותם דברים... קלופ, כמו פרגוסון, פיתח לעצמו תדמית פתוחה. הוא מדבר בנינוחות מול כל שאלה. התשובות שלו יכולות להימשך דקות, הוא מדבר על דברים שמעבר, משליך את עצמו על עניינים שמחוץ למשחק בדיוק כמו שפרגוסון נהג לעשות", המשיך וואלאס.
סיטי רודפת, ליברפול תיעצר? משחק העונה הראשון בפרמיירליג מתקרב
אפקט קלופ מתבטא בשני אספקטים עיקריים: הוא הפך את ליברפול מתחנת מעבר, גדולה ככל שתהיה, לקבוצה שכוכבים לא רוצים לעזוב. על הדרך, הוא חיזק את מעמדו כגאון המשוחרר. הכדורגל שלו מתקדם, זה ברור, מרקו רויס אפילו הגדיר את המשחק של מאמנו לשעבר כ"ממכר", אבל הנקודה המשמעותית יותר היא תדמית הרוקסטאר. בעולם שבו התדמית היא הכל, קלופ תמיד נראה כמו הרוח הכי חיה בחדר. העניין אצלו, שאין כאן שום משחק. השילוב בין כריזמה נשפכת, חיוך, היכולת להתחבר לשחקנים, להיות חבר ובוס תובעני בעת ובעונה אחת, היא זו ששמה את הגרמני בלוול אחר.
הנה סיפור להמחשה. באספת הקבוצה לפני גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד בקייב, קלופ נכנס לחדר ההלבשה וראה שחקנים לחוצים וקפואים. כולם חיכו שידבר, ייתן את אחד מנאומי המוטיבציה המפורסמים שלו ויכניס את כולם לטירוף. אבל עוד לפני שפתח את הפה, קלופ הרים את חולצתו והכניס אותה למכנסיים. הוא עשה את זה לאט מספיק כדי שכל השחקנים ייראו את מותג הבוקסר שהוא לובש: CR7. כולם התגלגלו מצחוק. "זה שבר את הקרח", סיפר ג'ורג'יניו ווינאלדום.
"הוא עשה מאות קטעים ובדיחות מהסוג הזה. כשאתה רואה שהמנג'ר שלך בטוח בעצמו ורגוע, יש לזה השפעה על השחקנים", המשיך הקשר ההולנדי. "הוא דמות אב ועם הבדיחות שלו ושפת הגוף, הוא מוריד לחץ מהשחקנים... כולם שואלים אותי האם מה שהוא עושה על הקווים זו הצגה? לא, זה הבן אדם. גם באימונים הוא מתנהג באותה צורה".
קלופ דורש 100 אחוז או כלום. גם באימונים, לא מוכן לקבל נפילות בריכוז. "לפעמים זה קשה. אתה נותן הכל על המגרש וזה לא הולך, והוא בצד צורח עלייך. אסור לנוח, אסור להראות שאתה עייף. אתה צריך לימוד ולהראות ליריב שאתה לא עייף. הוא דורש המון, אבל גם כל הזמן מנסה לעזור לשחקנים להתקדם", אמר הקשר וסיפר איך העיר לו לא פעם בנוכחות השחקנים: "'כשאתה מתחיל משחק רע, זה אף פעם לא משתפר. אני יכול לראות בעיניים שלך ובשפת הגוף שלך שזה הולך להיות משחק כזה', הוא לא אמר את זה כדי לשבור אותי, אלא כדי לעזור לי... האם הייתי רוצה שישתנה? ממש לא... הוא אחד המאמנים הראשונים שפגשתי שלא כועס עלייך כשאתה מנסה לעשות משהו שאתה טוב בו".
פותחים עשור חדש: ארסנל ומנצ'סטר יונייטד בחגיגת ענק בלונדון
ארבע שנים במועדון אחד זה זמן מכובד, אבל בוודאי לא ארוך מאוד ובכל זאת, קשה כבר לדמיין את ליברפול ללא קלופ. עם כל הכבוד למו סלאח, סאדיו מאנה, וירג'יל ואן דייק ושאר הכוכבים על המגרש, הוא הפנים של המועדון. אחרי מה שעשה בדורטמונד, ליברפול רק חיזקה את המוניטין שלו בתור אחד מאותם יחידי סגולה שמשקמים מועדונים. הוא האיש למועדון שצריך זהות ולא רק לכזה שרוצה אליפות. זה מה שמבדיל אותו ממאמנים - נהדרים כשלעצמם - שמספקים הצלחות בטווח קצר או הבינוני וממשיכים הלאה כמו גווארדיולה ומוריניו. בדיוק את התכונה הזאת זיהה פרגוסון לפני הרבה שנים וממנה חשש כשקלופ נחת בליברפול.
"אסור לי בכלל להשוות את עצמי או אפילו לחשוב על מה שהוא עשה ואז להשוות למה שאני עושה. זה עולם אחר. זו משרה אחרת", אמר קלופ בשנה שעברה כשניסה להסביר כמה הוא מעריץ את סר אלכס. אין ספק, כדי להתחיל לחשוב על השוואה, אדם צריך להקדיש את חייו למועדון אחד ורק אז אפשר יהיה לשים מספרים על השולחן. לא בטוח שזה אפשרי בכדורגל המודרני. גם קלופ יהיה מבוקש. אולי אפילו יום אחד יתפתה לוותר על העקרונות הרומנטיים והאנטי-מסחריים וללכת למקום כמו ריאל מדריד. אולי לא. אולי מעולם לא נוכל להשוות אותו לפרגוסון. אבל קלופ הבן אדם, הממזר, האסטרטג, המהפכן, המאמן, החבר, הרומנטיקן, הרוקסטאר, המצחיק, הדמות שגדולה מכל שחקן אינדיבידואל, הוא הדבר הכי קרוב שיש לדבר האמיתי.