פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מורמון גדילה: אחרי קיץ כמעט מושלם, האם יוטה בנויה להצליח בפלייאוף?

        הג'אז עשו הכל בפגרה כדי להתמודד עם ההיסטוריה הלא מחמיאה בפוסט סיזן, והצליחו להשתפר משמעותית מבלי לחתוך בבשר החי. התחזית האופטימית היא מקום ראשון במערב, אבל מה יקרה כשהעונה הרגילה תסתיים?

        מורמון גדילה: אחרי קיץ כמעט מושלם, האם יוטה בנויה להצליח בפלייאוף?
        עריכת וידאו: מתן חדד

        מה עשינו בפגרה

        באו: מייק קונלי (טרייד, ממפיס), בויאן בוגדנוביץ' (שחקן חופשי, אינדיאנה), אד דייויס (שחקן חופשי, ברוקלין), עמנואל מודיאיי (שחקן חופשי, ניקס), ג'ף גרין (שחקן חופשי, וושינגטון), וויליאם האוורד (לימוז'), סטנטון קיד (דרושפאקה), נייג'ל וויליאמס-גוס (אולימפיאקוס), ג'רל ברנטלי, ג'סטין רייט-פורמן, מייה אוני (דראפט).

        הלכו: גרייסון אלן, קייל קורבר, ג'יי קראודר (טרייד, ממפיס), ריקי רוביו (שחקן חופשי, פיניקס), ראול נטו (שחקן חופשי, פילדלפיה), אפיי אודו (שחקן חופשי, הליגה הסינית), דרק פייבורס (שחקן חופשי, פליקנס).

        עונת 2018/19 של הג'אז הייתה מאוד דומה לעונת 2017/18. הם התחילו יחסית חלש את העונה, בעיקר תודות ללו"ז אכזרי במיוחד בחלק הראשון של העונה ולפתיחה צולעת של דונובן מיטשל. בינואר עוד היה להם מאזן חצוי (21:21) והם היו מחוץ לשמינייה הראשונה במערב, אלא שמאותה נקודה הם חיממו מנועים, העמידו מאזן של 11:29 עם ההגנה הטובה בליגה וה-Net Rating השני בטיבו אחרי הווריירס (8.0+). אלא שבפלייאוף הם שוב פגשו את יוסטון, ולמרות שקווין סניידר ניסה כל מיני סגנונות הגנה מקוריים על ג'יימס הארדן, הג'אז שוב הודחו בחמישה משחקים מול הרוקטס וסימני השאלה סביב היכולת של הקבוצה הזו להגיע רחוק בפלייאוף צפו חזרה.

        בקיץ הזה, בניגוד לקיץ שעבר, הג'אז בחנו את סימני השאלה הללו והחליטו לעשות משהו בנידון. המהלך המשמעותי שלהם היה הטרייד על מייק קונלי, שבו הם הצליחו לשדרג את עמדת הפוינט גארד מבלי לחתוך בבשר החי של הסגל. המהלך המשמעותי הנוסף היה ההחתמה של בויאן בוגדנוביץ', אחד הקלעים הכי קטלניים בליגה (42.5% מהשלוש בעונה שעברה), על 73 מיליון ל-4 שנים. בליגה שבה קנת' בייזמור מרוויח 70 מיליון ל-4 עונות והריסון בארנס מרוויח 85 מיליון ל-4 שנים, בוגדנוביץ' הוא גניבה של הג'אז.

        גם כל שאר המהלכים שלהם הגיוניים. אד דייויס הוא אחד הביג-מנים המחליפים הטובים בליגה, עמנואל מודיאיי הוא הימור על פוטנציאל ותעודת ביטוח למקרה שדנטה אקסום שוב יתגלה כשביר, ואין לי שום בעיה עם ג'ף גרין אם הוא השחקן העשירי ברוטציה.

        בדלפק ההמראות מסולט לייק סיטי הדמויות המרכזיות הן רוביו (שהוחלף בקונלי) ופייבורס, שכבר בעונה שעברה התגלה כיחסית מיותר לאור העובדה שרודי גובר הוא אחד הסנטרים הטובים בליגה ופייבורס כמעט לא שיחק לידו (שיחקו 10 דקות בממוצע למשחק ביחד, הצמד עם הכי מעט דקות משותפות בקבוצה). הג'אז יכלו להרשות לעצמם לוותר על שניהם. כל שאר האבידות, אולי למעט גרייסון אלן, הן בגדר מכה קלה בכנף.

        ציון לקיץ: 9. כל מהלך של הג'אז הקיץ היה שדרוג, ויש להם את אחד הסגלים הכי עמוקים בליגה כרגע, שיכול להספיק להם אפילו למקום הראשון במערב בעונה הרגילה (ספוילר אלרט לתחזית הנועזת שלי). השאלה היא, שוב, מה יקרה בפלייאוף. האם דונובן מיטשל יעשה את קפיצת המדרגה לכוכב אמיתי גם בקלאץ' (בעונה שעברה רק ראסל ווסטברוק קלע פחות טוב ממנו בדקות מכריעות)? האם הנוכחות של קונלי תעשה את ההבדל? האם גובר יצליח להישאר על הפרקט?

        אלו שאלות חשובות שיקבעו את התקרה של הג'אז בפלייאוף, אבל עצם העובדה שאנחנו יכולים לשאול את השאלות הללו אומרת שהיה לג'אז אחלה של קיץ.

        מייק קונלי, יוטה ג'אז (AP)
        תוספת נהדרת, קיץ נהדר. מייק קונלי (צילום: AP)

        מי מו

        חמישייה: מייק קונלי, דונובן מיטשל, בויאן בוגדנוביץ', ג'ו אינגלס, רודי גובר.

        ספסל: רויס אוניל, אד דייויס, דנטה אקסום, נייג'ל וויליאמס גוס, עמנואל מודיאיי, ג'ף גרין, טוני בראדלי, ג'ורג ניינג, וויליאם האוורד, סטנטון קיד, מייה אוני, ג'רל ברנטלי וג'סטין רייט-פורמן (חוזה 2-way).

        מאמן: קווין סניידר (עונה שישית כמאמן ראשי, מאזן 183:227).

        הכוכב והאקס פקטור: דונובן מיטשל. אפשר להתווכח אם רודי גובר הוא השחקן הכי טוב בסגל של יוטה. במונדובאסקט זה בהחלט נראה שגובר הוא כוכב גדול יותר ממיצ'ל והיכולת של גובר לחסום בפיק-אנד-רול היא במובנים רבים הקטליזטור להתקפה של הג'אז. לפי טים מקמהן מ-ESPN, גובר חסם 3,309 פעמים בפיק-אנד-רול בעונה שעברה (הכי הרבה בליגה בפער עצום) ודניס לינדזי, ה-GM של הג'אז, אף כינה את היכולת הזו שלו "ההדק של הרובה של ההתקפה", אבל יש עוד מציאות שאנחנו צריכים להכיר בה.

        במציאות ב-NBA לגארדים ולשחקנים יוצרים יש הרבה יותר השפעה בהתקפה מאשר לביג-מנים. אם בוחנים כל קבוצה שהגיעה לגמר ה-NBA בעשור האחרון, כמעט לכולן היו כמה שחקנים שיכולים לקחת כדור ולהבקיע סל כשההתקפה נתקעת. היו קבוצות שהסתמכו יותר על יכולת אישית (הלייקרס של סוף העשור הקודם, הקאבס של לברון וקיירי) והיו קבוצות שהסגנון שלהן היה יותר שיתופי (הווריירס והספרס, לדוגמא), אבל כמעט לכולן היה לפחות כוכב אחד גדול מהחיים שיכול היה לייצר סל יש מאין, בין אם לעצמו או לאחרים.

        זה לא הסגנון של גובר ובכדורסל המודרני גם אין לו ממש סיכוי להפוך להיות שחקן כזה. לג'אז עדיין אין את השחקן הממגנט הזה וזהו כנראה עקב האכילס שלהם. יש להם הגנה מצוינת ועומק בכל עמדה, אבל במאני טיים, אין להם מי שיושיע. יכול להיות שקונלי יתן להם את היכולת הזו (הוא מגיע אחרי עונה מצוינת בממפיס שקצת עברה מתחת לרדאר), אבל מיטשל, לפחות על הנייר, אמור להיות הכוכב הזה.

        גובר הוא מורפיאוס. הוא יכול להכניס את הג'אז למטריקס, אבל מיטשל צריך להתגלות כניאו כדי שלג'אז יהיה סיכוי גם לנצח בעולם הזה.

        שחקני יוטה ג'אז רודי גובר, דונובן מיטשל (AP)
        רודי גובר הוא מורפיאוס, דונובן מיטשל צריך להתגלות כניאו (צילום: AP)

        ולכדור הבדולח

        תחזית נועזת: הג'אז יסיימו במקום הראשון במערב. כרגיל, יש להם לו"ז רצחני בחודש הראשון של העונה (12 מ-21 המשחקים הראשונים שלהם הם בחוץ והם פוגשים את מילווקי ופילדלפיה פעמיים) ויש להם שלושה שחקנים בכירים (מיטשל, גובר ואינגלס) ששיחקו כל הקיץ באליפות העולם, אבל לג'אז יש עומק אדיר והרבה מה להוכיח. בעוד הקליפרס והלייקרס ינסו להוריד את העומס מהכוכבים שלהם ויוסטון והווריירס יתמודדו עם שינויים דרמטיים בסגל, הג'אז יכולים לנצל את הסיטואציה ולהתמקם במקום הראשון בקונפרנס לראשונה מאז ימי סטוקטון ומאלון.

        גזר הדין: במערב הכל יכול לקרות ובקונסטלציה מסוימת הג'אז גם יכולם למצוא את עצמם מחוץ לפלייאוף, אבל הם בנויים כל כך טוב לרוחב שקשה לי לראות את זה קורה. הם ינועו בין 55 ל-60 ניצחונות וימשיכו לתחזק את אחת ההגנות הכי טובות בליגה. השאלה הגדולה אם בפלייאוף הם יצליחו להשוות את כח האש ליריבות. אני חושש שהתשובה היא שלילית, והיא תתגלה כבר בסיבוב השני.