כל הביצים בסל אחד: המג'יק הימרו על ההווה, למרות שהוא לא מבריק

באו: אל פארוק אמינו (שחקן חופשי, מפורטלנד), צ'ומה אוקקה (בחירה 16 בדראפט), ג'וש מגטי, אמיל ג'פרסון (חוזים דו כיווניים), ויק לואו, דקוואן ג'פריס, חסאני גראבט (חוזים זמניים).

הלכו: טימופיי מוזגוב (לחימקי מוסקבה), ג'ריאן גרנט (שחקן חופשי), ג'רל מרטין (לקליבלנד)

את העונה החולפת של אורלנדו צריך לחלק לשניים: החצי הראשון של העונה היה סתמי למדי והתאפיין בעיקר בניסיונות לא מוצלחים לשלב את מו במבה, אבל אחרי פגרת האולסטאר הרוטציה התהדקה, ניקולה ווצ'ביץ' המשיך לפרוח, ארון גורדון השתפר, קם בירץ' ומייקל קרטר וויליאמס המסופסלים קיבלו צ'אנס הפיחו רוח חיים בחמישיית המחליפים, והמג'יק סיימו את העונה הרגילה במאזן חיובי (40:42), עם הנט רייטינג השני בטיבו בליגה מאז האולסטאר, ועם הדובדבן שבקצפת: העפלה לפלייאוף לראשונה מאז 2011/12. בפלייאוף המג'יק אפילו הספיקו להוביל לרגע על האלופה שבדרך עד שקוואי עשה קוואי וניצח לראפטורס ארבעה משחקים רצף, אבל גם זה לא גרע מההתלהבות המחודשת בפלורידה.

ההתלהבות המחודשת הזו באה לידי ביטוי ועוד איך בקיץ - עד כדי כך שהמג'יק החליטו לשמר בכל מחיר את הנוסחה המנצחת שמצאו. האולסטאר הטרי ניקולה ווצ'ביץ' קיבל חוזה מקסימום (100 מיליון דולר לארבע שנים), המועמד לשחקן השישי טרנס רוס קיבל חוזה נאה חדש משלו (54 מיליון לארבע שנים), וגם קם בירץ' ומייקל קרטר וויליאמס המועילים נשארו. בשורה התחתונה אורלנדו היתה הקבוצה היחידה במזרח ששמרה על החמישייה בשלמותה, וגם הספסל עבר שינוי קוסמטי בלבד.

הבציר היחיד של המג'יק בשוק החופשי היה אל פארוק אמינו, שמביא עימו ניסיון לא מבוטל מפורטלנד ומתאים מאוד לזהות ההגנתית שהקבוצה מנסה לבסס. בעונה שעברה דורגה אורלנדו במקום השמיני בליגה ביעילות הגנתית, וככל שהעונה התקדמה היא נראתה מעולה בצד הזה של המגרש (מקום חמישי בליגה ב-Def Rating מאז האולסטאר). זה לא מפתיע במיוחד כשעל הקווים עומד סטיב קליפורד, שהצעיד בעבר את שארלוט לטופ 10 יעילות הגנתית בארבע מחמש שנותיו בקבוצה. עם שומר מצוין כמו אל פארוק אמינו שחובר למצבת פורוורדים בעלת מאפיינים זהים (גם ג'ונתן אייזק וארון גורדון שחקני הגנה טובים מאוד, והשמועות מספרות שכך גם הנבחר הטרי בדראפט צ'ומה אוקקה, שיחמיץ את העונה הקרובה בשל פציעה), סיכוי טוב שהמג'יק יעשו עוד צעד קדימה בהגנה.

ציון לקיץ: 4.5. ה-GM ג'ון האמונד הלך על המוכר והידוע, וקשה להאשים אותו: במצב הצבירה של אורלנדו, ששבעה בשנים האחרונות מקבוצות מפסידות שלא מגיעות לפלייאוף, ההחלטה המתבקשת היתה לשמור על מה שנראה כמו גרעין מנצח גם במאזן היבש וגם בסטטיסטיקות מתקדמות. מצד שני, לגרעין הזה יש תקרה ברורה. השורה התחתונה היא כזו: האמונד נתן 100 מיליון דולר לשחקן שהפך לאולסטאר לראשונה בגיל 29 (תקדימי העבר מלמדים שרוב השחקנים הללו יורדים ברמה די מהר), הגדיל את העומס בעמדות הפורוורד הצפופות-ממילא, ולא שיפר את החולשה ההתקפית המתמשכת בקבוצה (בשבע השנים האחרונות היא דורגה בין 10 האחרונות בליגה ביעילות התקפית).

חמישייה: די ג'יי אוגוסטין, אוון פורנייה, ארון גורדון, ג'ונתן אייזק, ניקולה ווצ'ביץ'.

ספסל: מייקל קרטר וויליאמס, מרקל פולץ, טרנס רוס, ווסלי איוונדו, אל פארוק אמינו, מו במבה, קם בירץ', מלווין פרייז'ר.

מאמן: סטיב קליפורד (עונה שנייה באורלנדו ושביעית כמאמן ראשי, מאזן קריירה 254:238).

הכוכב: אחרי קפיצת המדרגה בעונה שעברה והחוזה השמן שמרמז על מעמדו גם בעיני בכירי אורלנדו, הבחירה המתבקשת היא ניקולה ווצ'ביץ'. יחד עם זאת, ארשה לעצמי להמר שהעונה הקרובה של המג'יק תהיה רשומה בעיקר על שמו של ארון גורדון. כשרק הגיע לליגה, הפורוורד הרב גוני התבסס בעיקר על שתי תכונות מולדות: קפיצים נדירים ברגליים, וחוש התמצאות נהדר שסידר לו הרבה נקודות זבל. מאז הוא עשה שיפור עקבי, והיום - אחרי עונה שבה שיפר משמעותית גם את היכולת המסירה - הוא אחד השחקנים המגוונים בליגה. קשה למצוא חור מובהק במשחק שלו: גורדון בגרסה הנוכחית כבר צולף שלשות (35% ב-4.4 ניסיונות בעונה שעברה), מחלק אסיסטים, לוקח ריבאונדים, ומעל לכל גם שחקן הגנה מודרני מצוין שמסוגל לשמור על חמש עמדות. במצב אידאלי, אם היה מוקף במספיק כישרון, גורדון אמור להיות הסייד-קיק המושלם לכוכב בעל שיעור קומה. אבל אורלנדו בתצורתה הנוכחית חייבת שיפגין איכויות של כוכב כדי לעשות צעד קדימה. אם להסתמך על דיווחים על העבודה הרבה שהשקיע בחודשי הפגרה כדי לשייף את הקליעה מבחוץ ויכולות הפוסט אפ, נראה שגם הוא מבין זאת היטב.

האקס פקטור: התלבטתי אם לבחור בג'ונתן אייזק שאמור לפרוץ העונה (על פי זאק לואו, הוא העלה מסת שריר משמעותית הקיץ ובמג'יק מייעדים לו גדולות ונצורות), אבל הוא לא ההגדרה הקלאסית של אקס פקטור. מי כן? תיבת הפנדורה ששמה מרקל פולץ, שהמג'יק ישלמו עליה 12 מיליון דולר עם פנטזיה שאולי, רק אולי, הוא יהיה זה שימלא ואקום של שנים אצל המג'יק בעמדה הכי עמוסת כישרון בליגה. אם הכל היה הולך כשורה, די ג'יי אוגוסטין ומייקל קרטר וויליאמס שיתחרו איתו על דקות בעמדת הרכז (ויהיו לפניו ברוטציה, לפחות בפתיחת העונה) היו אמורים להיות טרף קל, אבל מאז שפולץ נבחר ראשון בדראפט 2017 כלום לא הלך כשורה. חובבי ה-NBA כבר שבעו מהדיווחים, הספקולציות וסרטוני הג'אמפ שוטס המנותחים לעייפה, ובעיקר רוצים לראות אותו משחק באופן רציף אחרי שרשם 33 הופעות בלבד בליגה. המטרה הראשונה של פולץ, עוד לפני חלומות על השתלטות על עמדת הרכז, תהיה להשתלב ברוטציה ולהוכיח שמקומו צריך להיות ב-NBA גם אחרי שחוזה הרוקי יסתיים בסוף העונה. כדי שזה יקרה הוא יצטרך להסיר חסמים מקצועיים, פיזיים ומנטליים. לפחות לגבי האספקט האחרון יש תקווה מסוימת - באורלנדו הוא יזכה לשקט יחסי שיוריד את מפלס הלחץ, ותהיה צמודה אליו מאמנת אישית בשם בקי בונר שידועה בליגה גם בזכות העבודה שלה על הפן האישיותי.

תחזית נועזת: המג'יק יהפכו להורנטס החדשים. לפני שלוש שנים שארלוט רשמה את העונה הטובה בתולדותיה עם 48 ניצחונות, ובקיץ שילמה 226 מיליון דולר כדי להשאיר את ניקולא באטום, מייקל קיד גילכריסט ומרווין וויליאמס. שלוש שנים אחרי היא עדיין לא חזרה לפלייאוף, איבדה את קמבה ווקר והחוזים המוגזמים שהתחייבה אליהם בזמנו מהווים עול כבד על הפרנצ'ייז. הדמיון בין שתי הסיטואציות לא מסתכם אך ורק באיש שעמד על הקווים: ווצ'ביץ' הוא עדיין סימן שאלה (בטח כשלוקחים בחשבון את 36 האחוזים שלו מהשדה בפלייאוף), גם טרנס רוס לא נהיה צעיר יותר, והחוזים של שניהם עלולים להתגלות כבלתי סחירים בעתיד. אם הצעירים לא יעשו קפיצה גדולה בהמשך, זה ייזכר כקיץ שדן את אורלנדו לשנים באזור הביניים האפרורי של הליגה.

גזר הדין: ההיחלשות של טורונטו ובוסטון ושנת ההתאוששות של קווין דוראנט משאירות לאורלנדו נתיב די פתוח לפלייאוף במזרח הנחות. יחד עם זאת, קשה לראות קפיצת מדרגה של ממש באופק. באופן מחשיד, זה יסתיים בעונה כמעט זהה לעונה שעברה, עם קצת יותר מ-40 ניצחונות, מקום 6-7 במזרח והדחה בסיבוב הראשון.