"עד היום הם שרים את השיר שלי, האוהדים, אתה יודע?". אלי זיזוב מספר שלפני כמה שבועות חבר שלח לו סרטון ובו היציעים הצהובים עדיין קוראים בשמו בסוף השיר 'אלינור', שפעם יועד לו. הוא רק בן 28 אבל אולי אפשר לומר 'כבר בן 28', כי הקריירה זזה כל כך הרבה ובעיקר התחילה כל כך מזמן. כשהיה בן 13 פרח באולסטאר של טוברוק, לצד גיא אסולין ואייל גולסה. כמו אסולין, שניהם היום מוגדרים כטאלנטים אדירים שפוספסו. כמו אסולין, גם הוא היה בפנימייה של ברצלונה, רק לזמן קצר יותר, סטוץ שנגמר על בירוקרטיה - מספר השחקן.
עד כמה הוא היה הבטחה? גם אם תכניסו את ההתלהבות המוגזמת של המאמן הישראלי לתוך מחולל עידון, קשה יהיה לעדן את דבריו של מי שהדריך אותו בטוברוק, בני לם. "הוא היה שילוב של מסי, מראדונה וקרויף", אמר לם לאופיר סער בכתבה על הילד ב-2011. נניח שלם מגזים קצת, ועדיין…
בגיל 16 ערך זיזוב את הופעת הבכורה שלו בליגה הבולגרית הבוגרת, במדי לבסקי סופיה, אבל לרוב שיחק בקבוצה הצהירה של המועדון. מגיל 15 גר בסופיה, אביו איתו, וזיזוב מספר שהקבוצה רצתה להחתים אותו לחמש עונות ולסלול דרך לנבחרת בולגריה, אבל זה לא צלח. משם המשיך לבראגה, פורטוגל, וגם שם זה נע מהר מאוד מהבטחה למשחקים רבים מדי בקבוצה המשנית של המועדון. "שם הייתי בכושר הכי טוב שלי", הוא מספר. אבל כאמור, הדקות לא תאמו את ההרגשה.
מוטי איוניר שהכיר אותו נייד אותו למכבי תל אביב, בעונה האחרונה שלפני הגעת הצוותים הזרים. "חתמתי לשנתיים פלוס שנה אופציה", הוא נזכר. "הגעתי באמצע העונה, בקושי שיחקתי, וכשמוטי הלך וניר לוין הגיע זה השתנה". אז הגיע ג'ורדי קרויף, ולטענת זיזוב הראה לו את הדרך החוצה. "הרגשתי שיכולתי לתרום הרבה יותר למכבי באותה התקופה. הם רצו לשלוח אותי להשאלה ואני לא רציתי. אמרתי לקרויף שאוכיח לו מה אני שווה כדי שייתן לי לשחק. ג'ורדי אמר לי שלא משנה כמה טוב אהיה, לא אשחק. אני הבנתי שאפילו אם אהיה כמו מסי, זה לא יעזור". אירוני, בהתחשב שהכינוי היה 'התאום של מסי'. פייר, דומים.
ואז הוא עבר להפועל עכו, וזו, גם לטענתו, נקודת המפתח. התחנה המשמעותית בה הבין שהקריירה לקחה שינוי כיוון. "יובל נעים אהב אותי וגם אני אותו, הוא הציע לי לבוא, אבל בזמן שהגעתי הם היו במאבקי ירידה, היה לחץ גדול, ואני הרי שנה לא שיחקתי, אז קיבלתי מעט מאוד דקות". מעכו הוא ירד ליגה, לקרית גת. שם זה הכה בו: "לפני רגע חצי מקבוצות ליגת העל רצו אותי, והנה, אני צריך לרדת ליגה כדי להשתקם. אבל ברגע שירדתי ליגה, ירדתי גם ביכולת. וכשאתה יורד ברמה, לא קל לחזור. באיזה יום שישי אחד אני פתאום קולט ששלוש שנים קודם לכן שיחקתי בבלומפילד נגד בשיקטאש וקווארסמה, והנה אני בחום של קרית גת".
מקרית גת הירידה המשיכה, בדמות חוזים בבית"ר נורדיה ובקעת הירדן מליגה א' דרום. בתחנה האחרונה, באוקטובר הוא גם קרע רצועה - במשחק בקרית גת - ורק בעוד כמה שבועות צפוי סוף סוף לחזור לשחק כדורגל. "אומר את האמת - לא במקרה נפצעתי. זה היה קשה מאוד, הנסיעות".
אז יש תקווה שהכל יתהפך שוב? הוא מוציא אוויר: "זה יהיה מאוד-מאוד-מאוד-מאוד-מאוד-מאוד קשה. אבל אם אקח את עצמי בידיים, אחזור טוב מהפציעה ואתן עונה טובה, אז כן, יש לי עוד 3-4 עונות לתת".
אז מה הפנטזיה החדשה, המסלול הריאלי העדכני? "לחזור ולהוכיח לכל אלה שאהבו אותי והעריכו אותי והעריצו אותי, ולכל אלה שקצת מאוכזבים ממני על שלא הלכתי בדרך הטובה - להוכיח לכולם שאני יכול להגיע בחזרה למעלה".