טור חדש לימי ראשון - נסכם את מחזור שבת באמצעות שלושה חלקים, שלוש מכסות מילים: בקטע המרכזי אסור לנו לעבור 500 מילה, בקטע המשני יש הגבלה של 100 מילים, והקטע האחרון-חביב: 10 מילים לרפואה. חרגנו? דווחו עלינו. 2019, אין לכם כוח לקרוא ארוך, לכאורה כמובן, אז אנחנו מנסים לעזור.
סיפור השבת: בין גוטמן לגוטמן, בין בית"ר חיפה להפועל חדרה (מילים: 500/500)
האגדה ואלי גוטמן מספרים שבסוף האייטיז, והוא מאמן בית"ר חיפה מליגה א', היו"ר הוריד עליו הנחתה - את שני הבנים שלי אתה תשתף במשחק החשוב מול טמרה. בבוקר גוטמן הצעיר, עוד לא בן 30, חתם הסכם על דירה בדרך הים, חיפה. כמה שעות אחר כך הודיע לאשתו - התפטרתי. לקבוע שאותו מהלך כוח הוא שסידר לגוטמן סיניור קריירה ענפה ודאבל ונבחרת זה אולי מוגזם, אבל זה בטוח לא הזיק. עברו יותר מ-30 שנה, והנה סוף סוף הגיע מהלך הכוח הראשון של בנו אורי. וזה לא ה-0:4 מול הפועל רעננה.
בואו נהיה אמיתיים - רובנו הימרנו שאורי גוטמן יהיה הראשון לאבד את הג'וב העונה. הנוסחה ברורה: מאמן חדש שהגיע למקום בו יש רק מה להפסיד, קבוצה שכבר באמצע העונה שעברה החלה לדעוך והראתה עד כמה החצי הראשון היווה סטיית תקן. תסמונת העונה השנייה במלוא הדרה. עדיין קשה להמר שגוטמן ג'וניור יסיים עונה בקבוצה, ושוב, זה לא קשור אליו. זו המתמטיקה של ליגת העל; אם אתה בפלייאוף התחתון אתה או הולך הביתה או קורצקי. ובדיוק בגלל זה גוטמן, שרוצה קריירה ארוכה בתחום, צריך כבר עכשיו לחשוב הלאה, על התדמית שהוא משדר החוצה, למחזרים העתידיים. הוא עשה את זה כמו שצריך בזמן פגרת הנבחרת, עם ערן לוי.
כותב שורות אלה משוחד - אצלי ערן לוי משחק בכל קבוצה - אבל כותב שורות אלו הוא לא מאמן וכל מאמן יספר לכם שערן לוי זה לא רק שחקן כדורגל, הוא שיטה בפני עצמה. אצל דראפיץ' וברדה זה עבד מצוין, אבל ראינו שכשערן לוי מגיע לקבוצה שלא מוכנה לקלוט אותו, שני הצדדים מתפוצצים, ע"ע לוזון ובית"ר ירושלים. גוטמן הבין: אולי אתרסק גם ככה, אבל בקבוצה שלא מוכנה לערן לוי אתרסק בוודאות. גם אם היה מצליח מקצועית עם לוי, זו היתה הצלחה של שחקן שהמאמן לא רצה. לוי זה לא שחקן שאפשר להושיב על הספסל בקבוצה כזו, לא שחקן שאפשר לעצב. בקיצור, לא שחקן שמשדר נחת למאמן צעיר שחייב כל גרם של ביטחון. גוטמן סירב לעניין, דווח, וכמה ציירים-משוררים הבהירו לו מה הם חושבים עליו כשקשקשו נאצות נגדו במתחם האימונים.
אז חדרה וגוטמן ניצחו אתמול 0:4 את רעננה, אבל עם כל הכבוד לתוצאה המרשימה והנדירה במונחים מקומיים, ההחלטה של גוטמן ללכת עם מה שהוא מאמין בו ויהיה מה שיהיה - חשובה יותר לקריירה שלו מאשר 0:4. אף בעלים לא יסתכל על גוטמן ברצינות בגלל משחק אחד; הרבה יעריכו את שעמד על שלו, שיש לו פילוסופיה.
נכון, זהו עידן הבובות וקל לחשוב שבעלי ארצנו מפנטזים על מאמנים בשלט רחוק ושהמהלך רק הרחיק אות גוטמן מג'וב עתידי ראוי. תתפלאו, לא כולם כאלה - במקומות אליהם כל מאמן צעיר חפץ להגיע מחפשים מאמנים אמיתיים. ובינינו, גם מפעילי הבובות אוהבים את האתגר, את המאמן שאפשר לשבור. טביב, למשל, הביא את בן זקן אחרי שזה סירב להשתמש באחמד עאבד בקרית שמונה ועקב כך פוטר ברדיו על ידי איזי שרצקי. והנה, דווקא אחרי עונה מוצלחת מאוד של בן זקן בבית"ר, הוא לא קיבל צ'אנס נוסף בליגת העל. את לוחם החופש האלמוני רצו, את הבובה המצליחה לא.
לא יודע אם המהלך הזה יסדר לגוטמן ג'וניור קריירה ענפה ודאבל ונבחרת, אבל זה בטוח לא יזיק. נתראה בעוד 30 שנה - יא אללה, בכמה אחוזים עלתה בטח הדירה בדרך הים, חיפה.
השבת בפסקה: במחזור הבא - דרבי בדי היוטה (מילים: 98/100)
כשרצו לבודד את מכבי תל אביב מהתקשורת, שמו בד יוטה מסביב למתחם. במכבי חיפה הבידוד ראוי לשדרוג אבל כנראה שעם המאמן הזה זה לא באמת משנה. מרקו בלבול מאמן כאילו מקיף אותו בד יוטה תלת שכבתי. ברכישות, בקביעת השיטה, בהרכבים, בחילופים. עבורו, המבקרים של שיטת ה-5-3-2 והחילופים המאוחרים, ההנהלה הלוחצת, הבוז מהאוהדים, הנתון לפיו מכבי חיפה שלו הובילה רק בשש מחציות ראשונות מתוך 24 - עבורו כולם דולב חזיזה שבא להגיד שלום אחרי חילוף. הוא לא נלחם בהם, הוא לא עושה דווקא - הוא פשוט לא רואה אותם. בשבת המבחן הגדול לדוקטורינה, בדרבי בדי היוטה - המציאותי מול המטאפורי.
השבת בשורה (מילים: 10/10):
לוסיו הוא חרבוש של הפועל ת"א, אבל גם של ב"ש.