העונה ששברה את שיאי האטרף

אוקיי, מי עלה לפלייאוף ומי נשאר בבית אנחנו יודעים, ומי שלא יודע שיעיין בקישורים המובאים להלן. אבל לפני כן בואו נעבור על העונה שהיתה. בואו נראה מי עשה את העונה, למי מגיע כבוד ומי התפדח. הנבחרים של של וואלה! פוטבול לעונת 2002:

שחקן העונה:
פריסט הולמס, קנזס סיטי צ'יפס. בקבוצה בלי הגנה ובלי תופסים, האיש הביא את קבוצתו למרחק נגיעה מהפלייאוף. אז לא, הוא לא הוביל את הליגה בריצה ("רק" 1615 יארד), אבל כן הוביל אותה ביארדים כוללים (ריצה+תפיסה: 2,287), הוביל אותה בטאצ'דאונים (24) והיה בקצב לשבור את שיאי הליגה בשתי הקטגוריות המרכזיות הללו אילולא נפצע והחמיץ את שני המשחקים האחרונים. אם הנהלת הצ'יפס תשכיל לעשות את הרכש הדרוש, צפו לראות אותו משחק עמוק לתוך ינואר הבא.

רץ העונה: ריקי וויליאמס, מיאמי דולפינס
שנה ראשונה בקבוצה חדשה, שיטה חדשה, אבל את ריקי זה לא עניין. 1853 יארד נתן האיש והראסטות, ואם מיאמי לא בפלייאוף זה ממש לא באשמתו.

תופס העונה: מרווין האריסון, אינדיאנפוליס קולטס
היעדרו של משחק ריצה ברמה אליה הורגלו הפרסות חייבה את האריסון למאמצי שיא. 143 פעמים תפס האריסון את הביצה השנה, וזה 20 יותר מכל אדם לפניו. הוא גם תפס למרחק כולל של 1,722 יארד, וזה כמעט 400 יותר מכל אדם אחר בליגה.

קווטרבק העונה: ריץ' גאנון, אוקלנד ריידרס
26 פעמים מצא גאנון את תופסיו מעבר לקו העונה, ורק 10 פעמים מסר לידי היריב. זה הסתכם ב-4,689 יארד, במקום הראשון ב-AFC וביתרון ביתיות לאורך כל הדרך. גאנון בן 37, ובשנתיים האחרונות הוא נזכר לשחק את הפוטבול הטוב בקריירה שלו. אגב, גאנון הוא הזוכה בתואר ה-MVP הרשמי של הליגה,

מלה טובה: צ'אד פנינגטון, ניו יורק ג'טס
נכנס להרכב במאזן של 3:1, והוביל את הסילונים למאזן 4:8 בהנהגתו. בדרך גם קבע שיא לדיוק לקווטרבק בעונתו הראשונה כפותח (68.9, שזה אחוז מדהים לכל מוסר), ורשם את דירוג הקווטרבק הטוב בליגה (104).

שחקן ההגנה של העונה: דריק ברוקס, טאמפה ביי באקנירס
5 חטיפות, ארבעה ט"ד סך הכל, ממובילי הליגה בתיקולים, נמצא בכל מקום במגרש.

אזכור של כבוד: וורן סאפ וסימאון רייס מטאמפה, ג'ייסון טיילור ממיאמי (18.5 הפלות קווטרבק)

רוקי העונה, התקפה: קלינטון פורטיס, דנבר ברונקוס
1,508 יארד, 15 ט"ד (ועוד 2 בתפיסה), הלך והשתפר ככל שהתקדמה העונה. כמו במקרה של ריקי וויליאמס - הוא לא בפלייאוף, אבל רק באשמת הסובבים אותו.

גם לו מגיע: לג'רמי שוקי, הטייט אנד המעולה של הג'איינטס. שינה לגמרי את ההתקפה של קבוצתו, והוא רק הולך להשתפר.

רוקי העונה, הגנה: דווייט פריני, אינדיאנפוליס קולטס
13 הפלות קווטרבק, תשע הפלות כדור כפויות, ואחד מעמודי התווך בפרוייקט שיקום השכונה שעשה המאמן טוני דאנג'י בהגנה של אינדי.

מאמן העונה: אנדי ריד, פילדלפיה איגלס
כולם חשבו שפילי היא הצגה של איש אחד. אז האיש הזה (דונובן מקנאב) נפצע והמכונה של הנשרים המשיכה לתקתק כאילו כלום. המחליף קוי דטמר נכנס לנעליו של מקנאב וניצח משחק קשה בחוץ. גם הוא נפצע? הקווטרבק השלישי המשיך. הרץ דיוס סטיילי הגביר את הווליום. כשקבוצה שהיא כביכול כולה כוכב אחד מתעלמת לחלוטין מהיעדרו, יש רק כתובת אחת לשבחים: האיש שמנצח על המקהלה. סחה, אנדי.

מלה טובה: ג'ים פאסל מהג'איינטס, שלקח את ההתקפה לידיו וסחט מהקבוצה 2 ניצחונות יותר ממה שהיה אמור להיות בה, וג'ף פישר, שאסף קבוצה שפתחה נורא (4:1) ולקח את אליפות ה-AFC דרום בצורה מרשימה.

אכזבת העונה:
קורט וורנר. שלושה ט"ד ו-11 חטיפות בשישה משחקים הן לוקסוס שאפילו מי שהיה פעמיים MVP לא יכול להרשות לעצמו יותר מפעם אחת. עתידו של וורנר בסיינט לואיס תלוי בבדיקת כשירות שיעשה. אם ייכשל, ייתכן שזה יהיה סוף לסיפור הסינדרלה שלו. לא הרבה קבוצות תיקחנה הימור על אחד ששבר את היד הזורקת ארבע פעמים בשנתיים האחרונות.

פלופ העונה: כריס קרטר, מיאמי דולפינס. קרטר, שפרש לאחר עונת אשתקד ומקומו בהיכל התהילה מובטח, החליט שהוא בכל זאת רוצה הזדמנות אחרונה ללכת על תואר. מיאמי, שנראו בטוחים בפלייאוף ואיבדו את תופסיהם לפציעות נראו כמו השידוך המושלם. קרטר, שעליו נאמר "כל מה שהוא עושה זה לתפוס טאצ'דאונים" לא תפס אפילו אחד. אחרי משחק אחד הוא פונה לבית החולים עם בעיית כליות, חזר והיה חסר כל חשיבות. ננסה לזכור אותו בגדולתו.

קאמבק העונה: כאן הפרס נחלק לשניים. אם מדובר על מי שחזר למעמד של שחקן משמעותי בליגה, אז הזוכה הוא ללא ספק טומי מאדוקס, קווטרבק הפיטסבורג סטילרס. טומי כבר נפלט מה-NFL, והלך לשחק אשתקד בבדיחה שנקראה ה-XFL (אל תשאלו). העונה החליף מאדוקס את קורדל סטיוארט המאכזב והחזיר את פיטסבורג למעמדה כאחת מאריות ה-AFC.

אבל אם מדברים על קאמבק דרמטי במימד האישי, הזוכה הוא ללא ספק רוברט אדוארדס, הרץ השני של המיאמי דולפינס. לפני שנתיים, אדוארדס נפצע כל-כך קשה, שהרופאים עמדו לכרות את רגלו. בסוף הצילו הרופאים את הרגל והוא אפילו חזר לליגה הטובה בעולם, ומי הבקיע שני טאצ'דאונים במחזור הפתיחה? נכון. רוברט אדוארדס. שחקן פוטבול משני אולי, אבל חתיכת בנאדם מרשים.

מופע הלב והביצים:
סטיב מקנייר. האיש שיחק פצוע רוב העונה. הרץ האחורי הכוכב שלו שיחק בהרבה פחות מ-100 אחוז רוב העונה, התופס המועדף עליו נפצע לחצי עונה. אז מה. מקנייר רשם מספרי שיא בקריירה שלו דווקא העונה, וסחב את טנסי לפלייאוף על גבו. אייר מקנייר זה אולי חרוז, אבל ווריור מקנייר יותר מתאים לאיש.

משחק העונה:
יש כמה מועמדים, אבל היות שזה המשחק שקבע את גורל הפלייאוף של שלוש קבוצות, נבחר במשחק בין ניו אינגלנד למיאמי במחזור הסיום, בו חזרה האלופה מפיגור 14, כפתה הארכה וניצחה - ובכך איפשרה לג'טס לקחת את הבית והכרטיס להמשך הכיף.

עוד משחקים גדולים: ניו אורלינס - אטלנטה 37:35 (מחזור שמונה), אטלנטה - פיטסבורג 34:34 (מחזור 10), דנבר - מיאמי 24:22 (מחזור 6).

תקרית העונה הביזארית: מחזור ראשון, דוויין רוד חושב שהוא מפיל את קווטרבק קנזס סיטי טרנט גרין במהלך האחרון, אז הוא מוריד את הקסדה לחגוג. אבל גרין מצליח לשחרר כדור למהלך נואש אחרון. המהלך, פלוס 15 יארד על הורדת הקסדה, נותנים לקנזס מרחק סביר לשער שדה מנצח. פדיחה קשה.

תקרית העונה המשעשעת: מחזור 13, הניינרס מארחים את סיאטל. התופס טרל אואנס מפריסקו שורף את חברו הטוב, מגן הפינה שון ספרינגס לטאצ'דאון, ומיד שולף מגרבו מרקר, חותם על הכדור ונותן אותו במתנה לסוכנם המשותף. ספרינגס לקח את זה בסבבה, אבל הרבה פרשנים כבדים נעלבו בשמו.

תקרית העונה המבישה: רנדי מוס דורס\מפיל\דוחף פקחית תנועה במכוניתו, אחרי שהיא ניסתה להסביר לו שהוא לא יכול להיכנס לרחוב חד סטרי. שחקן ענק, אבל שמוק גדול עוד יותר.

כמה שיאי ליגה נשברו העונה. אבל הגדול מכולם הוא כמובן שיא היארדים בריצה, שעבר מוולטר פייטון המנוח לידיו אמיט סמית' מדאלאס במחזור השמיני. סמית' נתן את משחקו הטוב ביותר בעונה עד אז, עם 109 יארד וט"ד, וחלף על פני פייטון, שירד למקום השני עם 16,725. סמית' סיים את העונה עם 17,162. מכיוון שאמיט לא נראה כמי שעומד לפרוש, ייתכן שהמספר עוד יצמח.

בנוסף לשיא הזה נשברו עוד כמה: מרווין האריסון ניתץ לרסיסים את שיא התפיסות לעונה (שעמד על 123 והיה שייך להרמן מור) והעמיד אותו על 143. ג'רי רייס שבר את השיא של פייטון ביארדים כוללים מקו ההתקפה (גכבוד אלוהותו עומד בתום העונה על *** יארדים כוללים בקריירה), ריץ' גאנון שבר את שיא המסירות המדויקות לעונה של דן מארינו מ-1984 (410), והעמיד אותו בתום העונה על 418; צ'אד פנינגטון, הכוכב העולה של הניו יורק ג'טס, שבר את שיאי הדירוג והדיוק לקווטרבק בעונתו הראשונה כפותח.

הקבוצה המפתיעה: בולטימור רייבנס
רוב ההגנה המהוללת נפוץ לכל רוח. הרבה התקפה לא היה שם מעולם, ריי לואיס נפצע והחמיץ חצי עונה. אז מה. הרייבנס סיימו 9:7, שזה לפחות שלושה ניצחונות יותר מכפי שהחזאים הנדיבים ביותר צפו, והיו בתמונת הפלייאוף (לפחות תיאורטית) עד הרגע האחרון.

עוד מפתיעות לטובה:
ג'קסונוויל ג'אגוארס, עוד קבוצה מפורקת מרוב נכסיה שבזכות הברך של פרד טיילור, שסחבה עד סוף העונה, ניצחו כמה קבוצות חזקות ורצו במאזן של 50 אחוז או יותר עד הרבע האחרון של העונה; קרוליינה פנת'רס, שפתחו עם מאזן 0:3 וסיימו עם 9:7, שזה לפחות שלושה ניצחונות יותר מהצפוי, ולסיום באפאלו, שהפכה עם בואו של דרו בלדסו למכונה התקפית, סיימה 8:8 ואיימה ערב הרבע האחרון של העונה על כתר ה-AFC מזרח.

הקבוצה המאכזבת: סט. לואיס ראמס.
פתחו 5:0, סיימו 9:7 - חמישה ניצחונות פחות המינימום הצפוי - ופשוט נראו רע במשך חלקים גדולים מהדרך. מאכזבים עיקריים: קורט וורנר, המאמן מייק מארץ, הליינבקר ג'יימי דאנקן; קרני האור: הקווטרבק מארק בולג'ר והקיצוני ההגנתי לאונרד ליטל.

הלוזרית: ניו אורלינס סיינטס
בניו אורלינס זה כבר נהיה ממש מסורת, הלוזריות הפאתטית הזו. זו השנה השנייה ברציפות שהקדושים מגיעים לתחילת דצמבר במצב מצוין ומגיעים לקו הסיום מחוץ לפלייאוף. שלושה הפסדים רצופים, מול קבוצות שהממוצע שלהן העונה היה 4.33 ניצחונות, שמו חותמת בצורת L גדולה על התחת של ארון ברוקס והחבר'ה.

הווינרית: זו שאלה מעניינת מאד שאת התשובה עליה נחשוף כאן, ב-27 בינואר, בשעות לפנות הבוקר שעון ישראל, מיד בתום משחק אחד שייערך בסן דייגו.