יניב אברג'יל היה המום כששמע על העמדתו לדין משמעתי בגלל דברים שצוטט בשמו ב'מעריב'. העיתונים נזכרו במקרים דומים מהעבר שבהם הטיפול היה סלחני הרבה יותר, כולל התעלמות מוחלטת. שוב הוטחו בבית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל הטענות המוכרות: שלוחה של ההתאחדות לכדורגל ואיגוד השופטים, מתמחים באיפה ואיפה, לקשטן זה לא היה קורה וכו'. השתלשלות הדברים: אברג'יל אמר ליד הכתב ניר איסקוב מ'מעריב' (או שלא, לטענתו), "אצל איגוד השופטים הכל מכור מראש, הורגים אותנו". באיגוד השופטים קראו את הכותרת והגישו תלונה לתובע ההתאחדות, עו"ד שלום אבן עזרא. זה סבר שיש מקום לכתב תביעה, אף על פי שבמקרים אחרים החליט לוותר. אבן עזרא:"שני דברים מבדילים בין המקרה של אברג'יל למקרים האחרים: אלמנט הכוונה-אברג'יל אמר שיש כוונה מראש לפגוע בכפר סבא ולא ששופט זה או אחר טעה. דבר שני, אברג'יל הכפיש ציבור שלם ולא רק את זה ששפט אותו".
יום לפני הדיון הוצע לאברג'יל להביא תצהיר חתום על ידי עורך דין שלפיו לא אמר את הדברים. החלוץ בחר להביא תצהיר דומה חתום על ידיו. על הדרך הספיק לאיים בקטנה על העיתונאי. עדנאן חליחל (שמונה לדיין רק השנה) נתן לו את זכות התגובה. אברג'יל טען שאמר משהו, אך לא את מה שיוחס לו. בפסק הדין כתב חליחל שהוא "דוחה את טענות הנאשם שהודה בחצי פה". אברג'יל הורשע וקיבל שני משחקים בחוץ.
מה אתם יודעים על בית הדין המשמעתי של ההתאחדות? לתקשורת מגיעים רק פסקי דין, לרוב מנותקים מהקשרם, לכל היותר בתוספת כמה חידודים ששלף "הדיין הוותיק חיים אלחדיף", אב בית הדין, לעברו של אברם לוי כשזה בא להפחית מהקנס על החזיזים שזרקו אוהדי קבוצתו. ונכון, יש גם המערכון של הגשש. בפועל, מערכת הצדק של ההתאחדות לכדורגל מורכבת משלושה קודקודים: התביעה (אבן עזרא), בית הדין המשמעתי (ארבעת הדיינים והמזכיר, אורי וילנסקי) והנאשמים (כדורגלנים, מנהלים וכו'). הפרוצדורה פשוטה. בתחילת השבוע מישהו מגיש תלונה. ברוב המכריע של המקרים יהיה זה השופט, באמצעות דו"ח המשחק, אך אלה יכולים להיות גם ההתאחדות לכדורגל, איגוד השופטים, קבוצה שנפגעה, הרשות לבקרה תקציבית וגורמים אחרים. התלונה מועברת לאבן עזרא, שמחליט אם לנסח תביעה ולהעבירה לבית הדין המשמעתי. ביום שלישי יישלח לנאשמים זימון לבית הדין וביום רביעי יידון עניינם. בסוף אותו יום (למעט מקרים מורכבים במיוחד), ייגזר דינו של הנאשם (וייקבע עונשו במקרה של הרשעה), על ידי הדיין, שכותב בפועל את פרוטוקול הדיון ואת גזר הדין ומוסר אותו למזכיר וילנסקי, שמעבירו הלאה-להתאחדות ומשם למועדונים הרלבנטים. על קלדנית הס מלדבר. במקרה של ערעור, מקבל בית הדין העליון את תמצית הדיון בלבד, למרות נסיונם הכן של הדיינים לתעדו מילה במילה. מההתאחדות נמסר: "הדיין רושם את הפרוטוקול. מדובר בהתאחדות לכדורגל ולא בבית משפט".
מישהו מחליף רופאים ?
עו"ד שלום אבן עזרא, בעל משרד עורכי דין בתל אביב, החל את דרכו כמתמחה אצל היועץ המשפטי לפני יותר משלושים שנה. מאז הספיק לשחות עמוק במימי המשפט הספורטיבי. בשש השנים האחרונות הוא משמש כתובע הראשי של ההתאחדות, שהיא למעשה לקוח שלו ומאריכה מדי שלוש שנים את ההתקשרות איתו, באישור של מזכירות ההתאחדות. כמו אבן עזרא, גם בית הדין המשמעתי אינו תלוי לכאורה בהתאחדות. הדיינים אמנם מקבלים ממנה שכר ובית הדין ממוקם באצטדיון רמת גן, צמוד למשרדי ההתאחדות, אך לפחות על הנייר הוא אמור להיות נקי מהשפעותיה.
השכר שמקבלים הדיינים הוא נוהג של השנים האחרונות. בעבר הם היו מקבלים החזר הוצאות ונופשים בחו"ל. רעש גדול שהקים 'ספורט הארץ' בעקבות החלטה שנויה במחלוקת של גברי לוי לצ'פר את הדיינים בנסיעה למשחקה של הנבחרת בקפריסין, נוסף לבעיות מס, הביאה להחלטה לתת לדיינים שכר שהוא "לא גבוה, אך בוודאי אינו נמוך", כדברי אחד מאנשי ההתאחדות. הגוף היחיד המפקח על עבודת הדיינים הוא בית הדין העליון של ההתאחדות, שאליו מגיעים הערעורים של הגורמים השונים על החלטות בית הדין המשמעתי. חברים בו תשעה שופטים, חלקם שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב. בכל דיון על ערעור יושבים שלושה. לפני שנה הועבר מתפקידו דייןגם בעקבות יותר מדי פסיקות שזכו לביקורת בבית הדין העליון.
הדיינים הם כולם עורכי דין במשרדים גדולים. ישראל שמעוני, הצעיר שבחבורה, שמונה שנים בתפקיד, דוד לב, למעלה משלושים שנה בבית הדין, עדנאן חליחל, ואב בית הדין, הבכיר והוותיק מכולם, חיים אלחדיף, בן 65, שנמצא שם מאז הקמת המוסד. הטענה הרווחת כלפי הדיינים הוותיקים היא שהם עשו את שלהם, שהם מעורבים מדי בתככי הכדורגל הישראלי וצריך להחליפם כדי לרענן את העסק. "ככל שדיין ותיק יותר, כך הוא מנוסה ויעיל יותר", מגיב אלחדיף. "אנחנו לא עסקנים, אלא אנשי מקצוע. רופאים מחליפים? כל עוד הם טובים הם נשארים בתפקידם. מישהו מדבר על החלפה של רופא ההתאחדות?".
את הדיינים ממנה התובע הכללי של ההתאחדות, אחרי אישור, פורמלי בלבד, של מזכירות ההתאחדות והתייעצות עם אלחדיף. רוצים להתקבל? רשות הדיבור לאבן עזרא: "קודם כל דרוש שיהיה צורך, אחר כך מחליטים מהי המטרה: אשה, ערבי וכו'. דרוש גם ותק בעריכת דין, נקיון כפיים מוכח וחוסר קשר משפטי עם אגודות הספורט. התעניינות בכדורגל היא לא בגדר תנאי, אך מהווה עוד נקודות זכות".
אלחדיף הסכים להתראיין לכתבה הזאת, באופן נדיר ביותר ואחרי הפצרות, אך ביקש להבהיר שהוא עושה זאת רק משום שחש צורך להסביר ולבאר את עבודת בית הדין. על פסיקות ספציפיות סירב בכל תוקף להרחיב, משום ש"הן מדברות בשם עצמן". "הדיינים בבית הדין הם אנשי מקצוע ולא עסקנים", הוא מדגיש. "הם אינם קשורים בשום צורה שהיא להתאחדות ואין לה כל יכולת השפעה עליהם".
יש נקודה ויש נקודה
דעה פופולרית בברנז'ה היא שקבוצות גדולות, בהגיען להיכל הקודש של ההתאחדות, זוכות ליחס מועדף. עו"ד חנוך קינן הוא מהשועלים הוותיקים של בית הדין. זה למעלה משלושים שנה שהוא מייצג אגודות ושחקנים מול תקנון ההתאחדות. הופעותיו בבית המשפט זוכות לכותרות. כל משפט אצלו הוא שואו ובמאזנו זכיות בכמה מקרים שנראו אבודים לגמרי על הנייר. מישהו כבר הגדיר אותו בתור "האויב מספר אחת של בית הדין של ההתאחדות". "אני מאמין בכל לבי שבית הדין נטול השפעות חיצוניות במודע", אומר קינן ממשרדו במגדלי עזריאלי, "אבל אף אחד לא ישכנע אותי שאין הבדל בין הפסיקות הנוגעות לאריות שבחבורה, כמו שחר ותאומים, לבין הפסיקות הנוגעות ליושבי הראש של קבוצות מליגות נמוכות. בתת מודע ההתייחסות של הדיינים היא אחרת. על אותה עבירה בליגת העל ובליגה נמוכה יינתן עונש שונה לגמרי ואני רואה את זה מדי שבוע. התחושה היא של קיפוח הקבוצות מהליגות התחתונות. מכבי חיפה קיבלה על ילד שכמעט מת שני משחקי רדיוס וקנס. לקבוצה מליגה תחתונה היו סוגרים את המגרש לחצי שנה ואולי גם מורידים אותה ליגה".
אלחדיף דוחה את הטענות על הסף: "יכול להיות שלשחר ולדומיו יש כוח בהתאחדות, אבל צריך להבדיל בין יכולתם של כוחות בכדורגל הישראלי להזיז דברים בכל מה שנוגע לבקשות להעמדה לדין או להתחמקות ממנה, לבין הכוח שלהם בבית הדין. ברגע שהוגש לי כתב תביעה, אין לבעל הכוח או להתאחדות שום שליטה על פסק הדין. אני לא שלוחה של ההתאחדות. מעבר לאירועים חגיגיים כאלו ואחרים, אני בכלל לא רואה את אנשי ההתאחדות והם לא מעיזים להתערב בפסיקות בשום שלב של הדיון. התקנון וההיגיון הישר הם הנרות היחידים לרגלי. היחיד שיכול לקרוא לי לסדר הוא בית הדין העליון בכך שהוא משנה לי את הפסיקה".
יושבי ראש של קבוצות קטנות יתווכחו עם הקביעה הזאת. אוהדי בני יהודה השתוללו בפעם השנייה בתוך שנתיים והמועדון קיבל ארבעה משחקי רדיוס. כמה פעמים שמעתם על הורדת נקודות או על רדיוס חצי שנתי כשמדובר במקרים הרבה פחות קשים בקבוצה ערבית? אלחדיף: "העיתונים תמיד מחפשים את הכותרות ולכן נדמה לכם שהליגות הנמוכות מקופחות. כל נסיון להשוות בין פסקי דין נועד לכישלון. קבוצות מליגות נמוכות מגיעות שוב ושוב לבית הדין ולכן זוכות לעונשים חמורים יותר. דבר שני, נקודה בליגת העל משמעותית הרבה יותר מנקודה בליגה הנמוכה כי זו ליגה שמעורב בה הרבה יותר כסף. כנ"ל לגבי רדיוס. בליגה ג', גם אם אוריד 40 נקודות, היושב ראש ייצא מחויך. בליגת על כל רדיוס משמעותו המון כסף. בליגת על אני יכול לתת לקבוצה קנס של עשרת אלפים שקל. קבוצה קטנה לא תעמוד בסכום הזה, אז אני מעדיף להרחיק אותה ממגרשה. במגרשים הרעועים של אותן קבוצות קשה להגן מפני קהל מתפרע. על בלומפילד הרבה יותר קל להגן".
ייצוג הולם במגזר
עשרות אנשים מגיעים לבית הדין מדי יום רביעי. בין חמישים לשמונים דיונים נערכים שם מדי שבוע, בארבעה אולמות קטנים וצנועים. בכל אחד מהם שולחן גדול ונישא לדיין, דגל ישראל, סמל ההתאחדות מעל הכס ו-12 מקומות ישיבה. ב-17:00 מתחילים לעבוד. ב-16:50 הדיינים עדיין לא שם. עד הרגע שבו הם מגיעים לאולם הדיונים אינם יודעים במי יפגשו, מלבד המקרים המתוקשרים (אלחדיף: "כמה דקות לפני תחילת הדיונים אני ווילנסקי מחליטים מה תהיה חלוקת התיקים בין הדיינים".) בפועל, הארבעה נכנסים כל אחד לאולם שלו ווילנסקי, באמצעות עוזריו, מזרים אליהם את הנאשמים. מי שמתפנה מקבל תיק. תיקים חשובים או תקשורתיים במיוחד מקבלים יחס בהתאם ומשובץ להם דיין שיתעסק פחות בדיונים השוטפים באותו יום.
בחוץ, בנתיים, הבלאגן חוגג. צעקות, לפעמים קללות, ואולם ההמתנה הקטן צר מלהכיל את כולם. לא נורא, יש רצפה וחדר מדרגות. התקשורת מבליטה את המקרים "הנוצצים" של ליגת העל, אבל בפועל, רובם המכריע של הדיונים עוסקים בליגות הנמוכות, במשחקי הנוער ובמגזר הערבי. אלחדיף: "הבעיה במגזר הזה היא שרוב הקבוצות שלו נמצאות בליגות נמוכות, שם האלימות וחוסר המשמעת תכופים הרבה יותר. יש שם רגשות קיפוח שעימם הם מגיעים לבית הדין". אבן עזרא: "מינויו של חליחל נועד גם לתת למגזר תחושה שהוא לא רק ממלא את מדרגות בית הדין".
נחזור לבית הדין. השיפוט מהיר להדהים. בשמונה בערב הכל גמור. יתרון גדול ביחס לעונת כדורגל חיה ונושמת, שלא תסבול עיכובים במתן הדין. הנאשם, לעומת זאת, יוצא נפסד. מפאת קוצר הזמן, נאסר על הנאשם להיעזר במשפטן במהלך הדיון. רבים מפסידים רק משום שלא ידעו להגיד את הדברים הנכונים. רק בדיוני בית הדין העליון, ערכאת הערעורים, מותר השימוש בעורך דין. שם כבר זוכו קבוצות ושחקנים במקרים שנראו בלתי אפשריים. רמת עמידר שיתפה במחזור פתיחת העונה הנוכחית שני שחקנים מוצהבים במשחק מול עירוני קרית אתא. טיעון מעניין בנוגע לאקט המסירה של חוזר ההתאחדות הביא לזיכוים מהפסד טכני בטוח וגרם מפח נפש גדול ליו"ר קרית אתא, ברוך אופיר. "זו הפעם הראשונה שמזוכה קבוצה ששיתפה שחקנים מוצהבים", אומר אופיר. "כאחד ששייך להתאחדות, אני לא ישן בלילה בגלל פסק הדין הזה. אפילו המנכ"ל צימר הרים גבה כששמע על כך". גם אבן עזרא זע בכסאו באי נוחות כשנשאל על המקרה: "זו החלטה של בית הדין העליון ואם אני מסכים איתה או לא, אני חייב לקבלה. היה חוסר בתקנון בעניין הזה והוא תוקן באסיפת ההתאחדות שלאחר מכן".
העומס האדיר פוגע גם הוא בנאשם. שיפוט מהיר הרי עלול להיות לעתים דורסני. משפטו של רועי דיין, שחקן נוער ממכבי תל אביב שאמר על פי התביעה לשופט "כוס אמק", נמשך בשבוע שעבר חמש דקות. השחקן הכחיש בתוקף את הדברים שיוחסו לו, אבל לא היה עם מי לדבר. קינן: "עומס העבודה בוודאי משפיע על שיקול הדעת והמטרה מוחטאת". אלחדיף: "אנחנו מחזיקים את כל ענף הכדורגל על הכתפיים, עם גלים עולים ויורדים של אלימות, עם עשרות תיקים שנפתחים ונסגרים מדי שבוע ועם לחץ ציבורי גדול. מדובר בארבעה אנשים שמתמודדים עם מסה של אלפי תיקים בעונה ומשאירים דף נקי בכל יום רביעי בערב לקראת משחקי השבת הקרובה. זה לא בית משפט רגיל שניתן לדחות בו הכרעות".
מדוע, אם כך, לא מוסיפים דיינים שיפחיתו מהעומס? זה כבר לא קשור לבית הדין עצמו אלא למי שמפעיל אותו. דובר ההתאחדות מסר ש"מבחינת עומס העבודה, עומדים הדיינים המנוסים בכמות העבודה המשתנה ואין הצדקה למנות דיינים נוספים. טעות אנוש יכולה לקרות ובוודאי מקורה אינו בכמות הדיינים".
חומרת העונש נקבעת על פי התקנון (בשילוב תורה שבעל פה המועברת בין הדיינים ולאורך השנים). שם מפורט על מה תקבל הרחקה של שמונה משחקים (העלבת שופט) ועל מה של חצי שנה (פגיעה פיזית), מהו טווח הקנסות על רימון עשן ומה דינה של אבוקה. מקסימום הקנס לשחקן עומד על 35 אלף שקל. אגודה יכולה לספוג, במקרים נדירים, אפילו 350 אלף. לזכותו או לרעתו של נאשם יעמדו מקרים שבהם היה מעורב בחמש השנים שקדמו לתיק הנוכחי. אלחדיף: "אין טעם להשוות בין השורות התחתונות של הפסיקות מבלי לקרוא את הנימוקים בתיק. בשני מקרים שלכאורה זהים יהיו הבדלים של נסיבות, חומרת האירוע, הרשעות עבר, הליגה שממנה הקבוצה מגיעה ותגובות מנוסחות בבהירות גדולה יותר של הנאשמים, שיכולות להפחית מחומרת העונש". "אם היו רוצים אחידות היו מעסיקים פקידה ומחשב", מוסיף אבן עזרא".
בעיה של בנאדו
השימוש בצילומי הטלויזיה אסור על פי חוקי פיפ"א, לפחות בכל מה שקשור לשינוי תוצאת המשחק. ב-1975 ניצח דרור בר נור את מכבי נתניה משער שהבקיע ביד. צילומי הטלויזיה הראו בבירור, הקוון נפנף במרץ ואפילו אנשי מכבי תל אביב העדיפו לשתוק. לאולם הדיונים הובאו אחר כבוד טלביזיה ווידאו. אגב, זו היתה הפעם הראשונה שבה שופט משחק, נפתלי איתן, נחקר על ידי התביעה. בפסיקתם קבעו דייני בית הדין העליון כי איתן לקה ב"פזיזות, יוהרה ושחצנות", אך השאירו את תוצאת המשחק על כנה משום ש"התנהגותו אינה מגעת לכדי חוסר תום לב". "אנחנו לא מתערבים בטעות של שופט במהלך המשחק", אומר אבן עזרא. "שופט גרוע הוא עניין של איגוד השופטים ושל הוועדה המקצועית שלו".
לכן, אגב, דו"ח המשחק מהווה לרוב ראיה מנצחת בבית הדין. מילה של שחקן, או אגודה שתבוא ותטען בלהט באולם לחפותה, כמעט שלא יעמדו אל מול דו"ח עוין. השופט עצמו פטור מלהגיע לדיון, אלא אם כן הפסיק את המשחק לפני הזמן או הותקף פיזית. משמעות הדבר היא שלדיין אין כמעט אפשרות להתרשם מדבריו ומאמינותו של השופט. הנאשם מגיע מראש לדיון מעמדת נחיתות ובלי הגנה. "תמיד יהיה מי שיפגע מהפסיקה", אומר אלחדיף, "אך דו"ח השיפוט עדיין יישאר הראיה המכרעת. אני מודע לכך שגם שופט עושה שגיאות, אך לא סתם הכדורגל הוא תחום שבו המשמעת היא צבאית. מישהו צריך לנהל את העניינים ונקבע כי זה יהיה השופט, ולכן הכוח הגדול של הדו"ח".
אבן עזרא מסכים ש"נוצר כאן מצב מנוגד לכל כלל משפטי, אבל חייבים להגן על השופט ולתת לו משמעות. יגיד השופט שהיה פנדל, יבואו מאה עדים ויגידו שלא, לא יעזור להם". גם לא, כאמור, צילומי טלביזיה. לאלה כן יש חשיבות מכרעת בתחום המשמעתי. כשאבי נימני הכניס קטנה במקום רגיש לשחקן מכבי פתח תקוה, עמית קליין לא ראה, אך הנהלת פתח תקוה הגישה תלונה, הביאה כראיה את צילומי המשחק ונימני הורשע. לאריק בנאדו לא עזרו הצילומים. כל המדינה ראתה שהורחק לחינם מול הפועל תל אביב אחרי התקרית עם בלילי, אך הוא ריצה את עונש ההיעדרות האוטומטי עוד לפני שהתקיים הדיון בעניינו, שבו זוכה. התקנון אומר שלשחקן שנענש בהרחקה של עד חודש אין זכות ערעור כלל. אם עונשו עולה על שלושה חודשים, יוכל להגיש את הערעור רק אחרי פרק זמן זה. קינן: "שלושה חודשים הם חצי עונה שבה גוזלים פרנסתו של אדם. איפה נשמע דבר כזה? למה שלא יערער לפני כן?". אלחדיף עונה: "יש בזה הרבה הגיון. גם אם שחקן נענש בטעות, הוא קודם כל יחכה בחוץ וירצה חלק מהעונש. השחקן צריך להביא בחשבון שהשופט יכול לטעות. רוצה להימנע מכך? אל תהיה איפה שאינך חייב להיות. כמו במקרה בנאדו. אל תיתן לשופט הזדמנות לעשות טעות על חשבונך".