אליו סיסה ישב בדירה החדשה שלו בדרום מזרח בירמינגהאם. השעה היתה מאוחרת, סיסה החזיק את השלט של הטלוויזיה ביד וחרש את הערוצים בפעם המי יודע כמה. את דיווחי הספורט, מזג האוויר הוא ראה מכל הכיוונים. באחד הסבבים הוא קלט תמונות של מעבורת שנקלעה לסערה במקום כלשהו על פני כדור הארץ. סיסה לא ייחס לעניין חשיבות והמשיך לזפזפ. בסבב הבא הוא חזר לאותה מעבורת אומללה, אלא שהפעם התלווה לדיווח סמל קטן בפינת המסך - הדגל של סנגל הקפיץ את סיסה מהספה.
כמה דקות אחר כך, המגן הבינלאומי של נבחרת סנגל ובירמינגהאם סיטי כבר היה כולו בפאניקה. הוא ידע שהמעבורת 'לה ג'ולה' טבעה בדרכה לבירה דקאר. הוא ידע גם שהיא יצאה מעיר הולדתו, זינגווינצ'ור שבדרום סנגל. הוא ידע מצוין שכל בני משפחתו גרים בעיר הזו. "חששתי שמשהו נורא קרה", מספר סיסה. "הבעיה הכי גדולה היתה להשיג קו טלפון כדי לדבר עם בני משפחתי. לא ידעתי מה קורה". עד אותו רגע הדבר היחיד שהטריד את סיסה היה המשחק בסוף אותו השבוע מול ווסטהאם. כמה ימים לפני כן הפסידה בירמינגהאם בפעם השנייה ברציפות, 0-2 בבית לניוקאסל, וסיסה ספג את הכרטיס הצהוב הרביעי שלו בשמונה משחקים. גם זה הטריד את סיסה - מאז הגיע לאנגליה הפך תוך מספר שבועות לאחת המטרות של השופטים, דבר שבכלל לא היה קרוב אליו בתקופה ששיחק בצרפת.
עכשיו הוא היה מוטרד מהכל. מההפסדים, מהכרטיסים הצהובים ומהמעבורת בסנגל. 24 שעות אחרי שראה את התמונות בטלוויזיה של המעבורת שוקעת, הגיע גם הטלפון. על הקו היה חבר שלו שעדכן אותו בפרטים - המעבורת שיצאה מזינגווינצ'ור היתה אמורה להכיל מקסימום 550 איש, אבל כמו תמיד עלו על הסיפון מעל 1,000 איש. ילדים ללא כרטיסים, זקנים עם סחורה שנועדה למכירה בדקאר. המעבורת נקלעה לסערה, התנדנדה ובסוף שקעה במים. למעט 64 ניצולים, כל האנשים שהיו במעברות קיפחו את חייהם. את החדשות הרעות יותר עבור סיסה הוא שמר לסוף - 11 מבני משפחתו שהיו על הסיפון נהרגו גם כן. "ההורים לא רצו לספר לי מה בדיוק קרה. הם ידעו שיש לי משחק חשוב מאוד", סיפר סיסה.
ברוס השאיר לו את ההחלטה אם לשחק
כמה ימים אחר כך יצאה בירמינגהם למשחק החוץ באפטון פארק. המנג'ר סטיב ברוס רצה את המגן הסנגלי על המגרש, אבל השאיר את ההחלטה אם להצטרף למשחק בידיו. ברוס הכיר את סיסה עוד מהתקופה בה שיחק בצרפת. הוא עקב אחריו כששיחק בליל, אחר כך בפאריס סן ז'רמן ובהמשך במונפלייה".
כשראיתי איך הוא חיסל את פטריק ויירה, אולי הקשר הטוב בעולם, במשחק הפתיחה של גביע העולם נגד נבחרת צרפת, החלטתי שאני אעשה הכל כדי להביא אותו לכאן", סיפר המנג'ר כשהמגן הסנגלי נחת בקיץ באנגליה.
עם כל הכבוד לליגה הצרפתית, את ההכרה הגדולה קיבל סיסה אחרי ההעפלה לרבע גמר כגביע העולם ביפן. גם לסיסה עצמו היה ברור שבמונפלייה הקטנה אליה הושאל מסן ז'רמן, כבר אין לו מה לחפש יותר. הוא הגיע לאנגליה ואמר בהתרגשות: "אני מעריץ את הכדורגל האנגלי, אני מעריץ את הפרמייר ליג. בשבילי להגיע לכאן, זה אומר הכל".
אחרי שמונה משחקים הגיע האירוע הטרגי ששינה את הכל עבורו. הוא נסע לסנגל, לא לפני שנפרד מסטיב ברוס שאמר: "הוא נוסע לכמה זמן שיירצה. איך אני בכלל יכול להגיד לו מתי ואם לחזור?" סיסה נפגש עם חבריו לנבחרת סנגל שאירגנו משחק הוקרה לזכר קורבנות אסון המעבורת. "אני אדם חזק ואני יכול להתגבר על האובדן של בני משפחתי, אבל לראות ילד בלי אמא או אבא, זה כבר קרע לי את הלב", אמר כשחזר מביקור בעיר הולדתו. אחרי שהשתתף בטקסי ההלוויה של בני משפחתו, נפגש עם ראש משלת סנגל, מאמה מדיור בויה. ראש הממשלה המאד פופולרי הוא באופן טבעי האיש הכי חזק בסנגל, אבל אחרי ההעפלה ההיסטורית לגמר אליפות אפריקה ב-2002 ורבע גמר גביע העולם, סיסה, ביחד עם חבריו הפכו קצת את ההיררכיה במדינה - כשחזרו למדינה לאחר הפסד ברבע הגמר באוסקה, 1:0 לטורקיה.
לפני שובו לאנגליה תרם סיסה 5,000 ליש"ט מכיסו לטובת המשפחות שאיבדו את יקיריהן. באנגליה קיבלו אותו 30 אלף צופים באיצטדיון סט. אנדרוז הביתי במשחק מול מנצ'סטר סיטי. בירמינגהאם נוצחה אמנם 0:2, אבל מאוחר יותר זכה סיסה בתואר הכבוד של חביב הקהל לחודש דצמבר. שם לאף אחד לא ממש איכפת שסיסה מדורג ראשון בצבירת הכרטיסים הצהובים (לא פחות עשרה עד עכשיו).
"המחוייבות של סיסה למועדון ולאוהדים היא משהו שקשה לתאר אותו. לא ידענו על המקרה הפרטי שלו ממש עד המשחק. הוא אמר לנו שהוא לא רצה להגיד כלום כי הוא העדיף להתרכז כל כולו במשחק", אמר ברוס לאחר המשחק באפטון פארק.
סיסה היה על האוטובוס שיצא לאפטון פארק. הוא פתח בהרכב, בדיוק כמו בכל המשחקים של בירמינגהאם שקדמו לאותו משחק. הוא ספג כרטיס צהוב, כמעט כמו בכל משחק. הפעם, אחרי שני הפסדים רצופים, בירמינגהם ניצחה. הפעם הראשונה שהצליחה לעשות זאת מחוץ לביתה העונה.