שמעון מזרחי, צא לנו מהווריד

מבזק חדשות בהול: דורון שפר איננו מייקל ג'ורדן. לכל ברורים הבדלי הכשרון, ההפרשים בנתוני הפתיחה האתלטיים והפערים בניסיון ברמות הגבוהות ביותר של המשחק. אבל ההבדל המהותי ביותר בין השניים הוא בחוסן המנטלי ובגודל הביצים. גם אם קרח אמנם זורם בעורקיו של שפר, הוא אינו דומה לנוזל הקירור הכימי העל זמני הזורם בוורידיו של מייקל. היכולת והאמונה של ג'ורדן כי בכוחו לחזור ולשחק כדורסל דווקא בשיקאגו בולס (לאחר הפרישה הראשונה) הנאבקת על תואר האליפות, כשאוורסט של ציפיות מונח על כתפיו וברכיו, חסרים אצל שפר. דורון רוצה לחזור. אבל בקטן.

ההערה היבשושית של דון שמעון במעמד הפרישה של שפר, כי לדורון יש חוזה עם מכבי ת"א וכי עליו לכבדו, לפני שייעשה כל מהלך אחר, נשמעה בשעתו כקטנוניות של פרקליט חסר הומור. אבל מזרחי התכוון לכל מילה. בביצה הקטנה של הכדורסל הישראלי, מגה שם ומגה כשרון כשפר לא יכול לבצע שום מהלך מבלי שהאח הצהוב הגדול ייתן לכך את אישורו.

וכך שאפילו את הנימה הרומנטית המצועפת בה קיבלו התקשורת והאוהדים את חזרתו המיועדת של שפר למגרשים, מתעתדים השליטים בצהוב לחרבן לכולם. חוזה הוא חוזה והסכמים צריכים לכבד וכו' וכו' ושמעון מזרחי. התרגולת מוכרת: מזרחי ימליץ, יחליט, יקבע ויאשר, ומי שלא טוב לו שישתה ממימי השירותים הציבוריים ביד אליהו. וגם אם פירוש מוקש הנעל שהניחה מכבי לרגליו של שפר בהתעקשותה על המילה האחרונה, הוא כי שפר יגנוז את החלום לחזור ולשחק, נדמה כי זהו מחיר שבתאגיד פדרמן את מזרחי מוכנים לספוג. אושרו של שפר חשוב, אבל לא יותר מהסדר הקטן והמדויק בו מתנהל העולם הפדנטי של מזרחי. רוצה להגשים פנטזיה ולחזור לשחק? תקנה פלייסטיישן.

החשש של מזרחי מהאפשרות ששפר יחזור לשחק ודווקא במדי אחת משתי היריבות השנואות (הפועל מירושלים ומת"א), מובן, ובמידת מה, אפילו נוגע ללב. למזרחי, מסתבר, יש רגשות. אבל רק מועדון מוכה פאראנויה כמכבי ת"א יכול לדמיין תסריט בו שפר חוזר ללבוש מדים אדומים ומסכן את האליפות הצהובה. הכדורסל הישראלי כה חבול, כה מוכה וכה רקוב משורש, עד כי אפילו סדריק סבאלוס בכושר שיא, שפר בשיא כוחו ופרוויס שורט בגרסת רלף קליין, לא היו מצליחים לשנות את סיומה של הכרוניקה המוכרת והלעוסה עד לזרא של עוד חיוך ניצחון עצבני על פניו של מוני פנאן. על הפועל ירושלים בכושרה ובסגל הנוכחי שלה, בכלל אין מה לדבר.

טיעון יחיד אפשרי כנגד הצעד, הוא כי שפר עלול לקדם את מכירת הכרטיסים של שתי יריבותיה של מכבי ת"א במקום של מכבי. נו, הליגה הגוססת הזאת זקוקה למנת עניין תקשורתי שמסוגל שפר לייצר. חזרתו של שפר למגרשים, אם כבר, תיצור תנועה גלית שתשפיע לטובה על כל הליגה ועל הגידול במכירות הכרטיסים של כל הקבוצות מולן ישחק שפר. ואם לא, אז על מה הם נלחמים בכלל?

מכבי נאבקת בשפר מכיוון שעינה צרה. מכיוון שלאורך כל השנים כלכלה את צעדיה מול הכדורסל הישראלי ומול ציבור האוהדים שאינו משועבד לאגדת 'שמעון מזרחי תעשיות כדורסל', בהתנשאות כוחנית, במרפקנות ובקור לב נקמני ואינטרסנטי. בשנים האחרונות היא אפילו לא טורחת לשים קצוץ על הקהל והליגה. היא מנהלת מונולוג צדקני על גבול האלים, שעיקרו תחושת רדיפה מהולה בענישה קולקטיבית, מול התקשורת ובעיקר מול עצמה. ההתחסדות וההיתממות מקנים לה לגיטימיות לתבוע עכשיו משפר לתאם עמה את חזרתו למגרשים, משום שחוזה הוא חוזה והסכמים צריך לכבד וכו' וכו' ושמעון מזרחי.

יש לה זכות משפטית לעשות כך, אבל לא ציבורית. שפר, משפרש, הוא נכס של קהל אוהדי הכדורסל בישראל. לא כאדם, כזיכרון ספורטיבי; לא כשחקן כדורסל, אלא כפנטזיה שהיינו רוצים להגשים כשוחרי כדורסל ישראלי; את דעתה של מכבי ת"א על הפנטזיות של הציבור בישראל, אתם יודעים בעצמכם. כל הזיה החורגת מתחום המטריאליזם והאינסטרומנטליזם המכביסטי, לא תמומש. ואם בכל זאת תתעקשו, הם יילכו על זה לבית-משפט. מכבי ת"א לא טורחת לדרוך על גוויות בדרך לעוד שמחת ניצחון כוחנית. היא פשוט לא נותנת להם לצאת מהקבר.