שחק אותה כמו בקהאם

קירן טריפייר עצר את הכדור, וסיפק בנגיעתו השניה הגבהה מושלמת לראשו של אלברו מוראטה. בישולים מסוג זה אסור לבזבז, והחלוץ נגח בעוצמה לרשת של חטאפה. היתה זו הדקה ה-23, ומספר 23 החדש באדום-לבן של אתלטיקו מדריד התכבד לחגוג את האסיסט הראשון שלו בליגה הספרדית. כך בדיוק חלם טריפייר להתחיל את דרכו החדשה בבירת ספרד, וסמלי יותר זה לא יכול להיות. הרי את הבישולים האלה הוא החל לתרגל בחצר ביתו עוד כאשר היה ילד קטן, בשאיפה ללכת בדרכו של האליל הגדול - דיוויד בקהאם.

"תמיד רציתי ללמוד ספרדית", הצהיר המגן האנגלי אחרי שהשלים הקיץ את המעבר המפתיע לשורות הלוחמים של דייגו סימאונה, ואולי הכמיהה הזו החלה עוד ב-2003, כאשר בקהאם עזב בטריקת דלת את מנצ'סטר יונייטד והגיע לסנטיאגו ברנבאו. בעודו דן עם המנהל הספורטיבי חורחה ולדאנו לגבי המספר שיהיה על גבו בחולצה הלבנה, התבררה בעיה קטנה. הספרה 7, כה מזוהה עם בקהאם באולד טראפורד, היתה תפוסה על ידי ראול, ולכן לא רלוונטית. "אתה יכול לקחת את 4 כי פרננדו היירו עזב. וגם 23 פנוי", אמר ולדאנו. הקשר נטה לכיוון חד-ספרתי ומסורתי, אבל אישתו ויקטוריה היתה נבונה יותר. "23 היה לא רע עבור מייקל ג'ורדן", היא אמרה, ודיוויד הסכים איתה מיד.

ועכשיו, בחלוף 16 שנה, יש יורש שהיה נועז מספיק לבקש ולקבל את המספר. ג'ורדן, בקהאם, טריפייר - זה הרצף, והוא הגיוני כי חבריו של המגן כינו אותו כבר מזמן "בקהאם מברי". בעיירה ברי, מיילים ספורים צפונית למנצ'סטר, לא היה מוסר מחונן יותר, ולא לחינם איתרו את קירן הסקאוטים של שתי הקבוצות הנוצצות מהעיר הגדולה עוד כאשר היה בן שמונה. אז הוא גם קיבל את ההחלטה הלא שגרתית הראשונה בחייו. אחרי שערך מבדקים בשתי האקדמיות, העדיף טריפייר את סיטי, על אף שהיה ונותר אוהד יונייטד, ובניגוד גמור למשאלת ליבו של אביו - המעריץ הכי שרוף של השדים האדומים שניתן לדמיין. וכך בילה קירן 12 שנה בסיטי, למרות שבקהאם וגארי נוויל - השכן שגדל ברחוב הסמוך בברי - היוו עבורו מודל לחיקוי.

בדיעבד, התברר שהיו לבחירתו יתרונות. אמנם המועדון נרכש על ידי המיליארדרים מאבו דאבי ב-2008, בדיוק כאשר המגן הימני הרגיש בשל לעבור מהאקדמיה לסגל הראשון, והוא מעולם לא קיבל אפילו דקת משחק בבוגרים בחולצת התכלת, אך מחנכיו בנוער טיפחו אותו כראוי. האדם המשפיע ביותר היה סטיב אייר, אשר השקיע שעות נוספות כל יום ויום כדי לעבוד עם טריפייר על הגבהות. "הוא לימד אותי לא רק כיצד להרים את הכדור, אלא גם מתי לעשות את זה. העיתוי קריטי, כי אתה רוצה שהכדור יגיע לכתובת. לא שולחים אותו לרחבה סתם. חשוב לעשות זאת מהר ככל הניתן כדי להקשות על שחקני ההגנה ולהקל על החלוצים. אני צופה המון בהגבהות של בקהאם ואנדראה פירלו ביוטיוב, ולומד מהם", סיפר טריפייר לימים.

גם אייר זוכר אותו לטובה. "אפילו בגיל 12, טריפייר הבין את המשחק טוב מכולם דרך העיניים של המאמן. למעשה, הוא היה המאמן על המגרש, ואפשר היה להבחין בכך מיידית. באשר למסירה, אין בעולם מגן ימני טוב ממנו", הוא נזכר לפני שנה. ואולי הבוס לשעבר קצת הגזים כי הוא לא לגמרי אובייקטיבי, אבל הוא זה שהניח את הבסיס אשר לוטש בהמשך כי לא הכל היה מושלם.

בברנלי, אליה עבר טריפייר כאשר היה בן 20, הוא פגש את המנג'ר שון דייץ' שדרש מהמגן להפסיק לשתות ולבלות, והפך אותו למקצוען. הוא גם לימד אותו לתקל טוב יותר ולשמור על שחקני האגף באופן יעיל יותר - וכך שודרג טריפייר לשחקן המצטיין בתפקידו בליגת המשנה ולבורג מרכזי בקבוצה שעלתה כנגד כל הציפיות לפרמיירליג ב-2014. ואמנם היא נשרה בחזרה לצ'מפיונשיפ בחלוף שנה, אך הביצועים של קירן שיכנעו את טוטנהאם להחתימו. למומחיותו במסירות, הגבהות וכדורים נייחים היה משקל לא מבוטל בהחלטה של מאוריסיו פוצ'טינו.

טריפייר תמיד האמין בעצמו, גם אם הדרך לא היתה פשוטה. "הייתי בטוח שאצליח בלונדון, רק לא תיארתי לעצמי שזה ייקח שנתיים", הוא טען. כן, שנתיים - זו התקופה בה ישב על הספסל ובהה בביצועים של חברו הטוב קייל ווקר. רק בשלהי עונת 2016/17 החל המנג'ר הארגנטינאי לסמוך עליו בהרכב, לקראת המכירה הגדולה של ווקר למנצ'סטר סיטי, והארי קיין היה המרוויח הגדול. הכוכב הגדול של התרנגולים היה מאושר עד הגג מהאסיסטים של טריפייר, ולא התכוון להסתיר זאת. "הוא אדיר, ממש מושלם. אני רק צריך להתמקם ברחבה ולעשות את התנועה, והוא ישים לי את הכדור בדיוק כמו שאני רוצה. אי אפשר לבקש יותר", התפייט הסקורר. ואם זה המצב, ברור שגם הדרך לנבחרת היתה סלולה עבור המגן, בדיוק בעיתוי האידיאלי לקראת גביע העולם.

גארת' סאות'גייט בנה סגל חדש, צעיר ותוסס, ורצה את טריפייר כחלק ממנו. "עקבתי אחריו עוד מהימים בברנלי, והסגנון שלו מוצא חן בעיני. יש לו טיפול נהדר בכדור, ואני אוהב את המנטליות שלו. ביחד עם ווקר, הם המגנים הימניים הטובים בליגה", הצהיר המאמן הלאומי ב-2017. אז מה עושים במונדיאל עצמו? משנים את השיטה כך שתתאים לשניהם. ווקר הוסט לעמדת הבלם הימני במערך 2-5-3, וטריפייר קיבל יד חופשית לדהור קדימה לאורך האגף. הבחור מטוטנהאם קיבל גם את האחריות על ביצוע חלק ניכר מהכדורים הנייחים, ופתר בעיה כואבת - כי הרי ביורו 2016 נשלח באופן ביזארי קיין עצמו לנקודת הקרן על ידי רוי הודג'סון. לעומת זאת, אצל סאות'גייט הפכו המצבים הנייחים לנשק הכי מסוכן, וכך נכבשו רוב השערים של האריות ברוסיה.

כך דהרה אנגליה לחצי הגמר, וטריפייר היה הרבה יותר מבורג חשוב. לדעת רבים, הוא היה השחקן המצטיין של הנבחרת, ולראיה רק ניימאר וקווין דה בריינה סידרו לחבריהם מצבי הבקעה רבים יותר בטורניר כולו. ואז הוא גם הבקיע בעצמו את שער הבכורה במדים הלאומיים, בכדור חופשי מושלם בפתיחת הקרב מול קרואטיה במוסקבה והרים את כל הממלכה לשמיים. המנון "הכדורגל חוזר הביתה" התנגן בלוז'ניקי, והגמר היה במרחק נגיעה. בסופו של דבר, זה לא התגשם, אך עבור טריפייר היתה זו חוויה מכוננת. זה היה החודש בו הוא הפך "בקהאם מברי" לכוכב אמיתי.

ואם גמר גביע העולם חמק ממנו, הרי שבחלוף שנה הוא העפיל באופן סנסציוני לגמר ליגת האלופות. לצד היכולת המצוינת בהגנה, בלטה שוב תרומתו ההתקפית של טריפייר, שבישל בין היתר את השער השנוי במחלוקת של פרננדו יורנטה במשחק הגומלין מול מנצ'סטר סיטי ברבע הגמר, אשר התברר כמכריע אחרי שריקת הסיום. ובעוד התרנגולים חגגו במגרשה של היריבה, הרים המגן את האצבע לפיו וסימן לאוהדים הביתיים לשתוק. זו היתה הפעם הראשונה בה הרשה לעצמו להתגרות קצת באקסית. עבור נצר למשפחת אוהדי יונייטד, היה זה רגע מתוק. בחלוף חודש וחצי, אחרי הסיומת המדהימה מול איאקס, הוא כבר היה באיצטדיונה של אתלטיקו בגמר המפעל. ואז, בחלוף עוד חודש וחצי, התברר שזה יהיה ביתו החדש.

וזה הרי הגיוני מכל הבחינות. הפיתוי ללכת למדריד בעקבותיו של בקהאם היה חזק מספיק, והרצון לעבוד בהדרכתו של סימאונה חזק עוד יותר. ההקרבה, הנחישות והמשמעת הטקטית הופכות את טריפייר לשחקן אידיאלי עבור צ'ולו, והמגן הסביר: "אהבתי לצפות במשחקים של אתלטיקו במהלך השנים, כי השחקנים האלה תמיד נותנים את הכל למען האוהדים והסמל. זו משפחה אחת גדולה, ורציתי להיות חלק ממנה. סימאונה הוא אחד המאמנים הטובים בעולם, וזו זכות גדולה לשחק עבורו. כאשר הזדמנות כזו נפלה בחלקי, לא חשבתי פעמיים". במחיר של 25 מיליון יורו, זו מציאה של ממש.

הוא לא היסס, וגם לקח את המספר 23, אבל האתגר עצום. טריפייר הוא האנגלי הראשון של אתלטיקו מאז 1924, וגם ההיסטוריונים עדיין לא הצליחו להבין מי היה החלוץ מלפני 95 שנה - שם משפחתו לפי הרישומים היה דרינקווטר, אך שמו הפרטי לא ידוע. מאז הקמת הליגה הספרדית, נטלו בה חלק 19 אנגלים בלבד, ורובם נכשלו. שניים בלבד חצו את רף 100 המשחקים - בקהאם הוא השיאן עם 116, ואחריו גארי לינקר שבילה שלוש שנים בברצלונה בשלהי שנות ה-80'. האם טריפייר מסוגל להתעלות עליהם?

הוא אולי יחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-29, אבל הקריירה שלו נמצאת בסימן נסיקה, והכוכבים של סימאונה מחזיקים מעמד עד גיל מאוחר. חואנפרן המיתולוגי, אשר עזב את אתלטיקו הקיץ אחרי תשע שנים לטובת הרפתקה בסאו פאולו, סחב עד גיל 34, כך שיש למה לצפות. הפתיחה של טריפייר, עם בישול אמנותי ורשת נקיה בניצחון 0:1, השאירה טעם של עוד, וסיפור האהבה שלו עם האוהדים באדום-לבן עשוי לפרוח עם כל שבוע שיחלוף.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק