ירידת ליגה, או לחילופין, אי העפלה לליגה בכירה ממש בשלבי ההכרעה, עשויה לגרור השלכות דרמטיות בתהליך צמיחה אמיתי של מועדון כדורגל. עונת 2018/19 ניפקה הישגים יוצאי דופן ובעיקר סימלה תהליך שבמועדון הכדורגל דרבי קאונטי ניסו לאמץ במשך שנים רבות. לאחר שרשרת מינויי מאמנים שלא החזיקו מעמד בפרייד פארק לאורך זמן רב, האמונה בדירקטוריון המועדון הייתה שמינוי כוכב עבר בדמותו של פרנק למפארד תהיה הקלף המנצח שישיב את הקבוצה לפרמיירליג לראשונה משנת 2008.
אבל יציבות היא דבר נזיל ולהצלחה יש מחיר, גם בליגות הגבוהות באנגליה. ההעפלה לגמר פלייאוף העלייה לפרמיירליג, הובילה לגל אופטימיות עצום בקרב אוהדי דרבי, שחשו עליונות מוחלטת מול יריבתם, אסטון וילה, במשחק על העלייה. כשדר הקווים של צ'רלטון באנגליה, חוויתי את הקונפליקט שמציף את אוהד הכדורגל האנגלי ברגעי שיא: מצד אחד, דרבי סיימה את העונה הסדירה בפער מינימלי של שתי נקודות בלבד מתחת ליריבתה באותו אחר הצהריים באצטדיון וומבלי.
מן הצד השני, המשחק שמוגדר כ''משחק היקר ביותר בכדורגל העולמי'', זה שמקנה כרטיס כניסה לפרמיירליג, הוסיף לתחושת החשש שהציפה אלפי אוהדים של הראמס - הם זכרו היטב את עונתם האחרונה בליגה הטובה בעולם שהסתיימה בירידת ליגה צורמת ומביכה - ולא רצו לשחזר את אותן תחושות שליליות מן העשור הקודם.
בגמר עצמו חוו אוהדי דרבי שוב על בשרם את חוסר המזל העקבי שרודף את קבוצתם כבר שנים רבות. דווקא ג'ון טרי, עוזר מאמן אסטון וילה, חגג העפלה לליגה הבכירה על חשבונו של אחד מחבריו הקרובים ביותר לתקופת הזוהר בצ'לסי, פרנק למפארד. תהליך הבנייה שניסתה הנהלת דרבי לבנות ב-12 החודשים האחרונים איבד גובה באופן דרסטי כאשר אותו למפארד שב לסטמפורד ברידג', המקום בו הפך לגיבור, ונטש את הקבוצה שנתנה לו את ההזדמנות הראשונה אי פעם באימון קבוצת בוגרים.
הצומת בו ניצבה הנהלת המועדון בקיץ האחרון היה בעל משמעות עצומה: קברניטי הקבוצה ידעו שהצ'מפיונשיפ היא ליגה אכזרית ומועדונים עם רשימת הישגים מרשימה משלהם נבנו בעבר הלא רחוק באופן שגוי שהוביל לקריסה לליגה השלישית. וויגאן זכתה בגביע האנגלי ב-2013 והשלימה 'הישג' חסר תקדים כאשר ירדה שתי ליגות ברציפות. סנדרלנד שחזרה את הסטטיסטיקה וחוותה התרסקות זהה בעונות האחרונות. לא מעט מועמדים הציעו את שמם באופן ישיר או תוך שימוש בסוכנויות ספורט מובילות בממלכה על מנת להציג את מועמדותם לתפקיד המאמן, אבל הנהלת הקבוצה סיננה רעשי רקע ויצרה כוורת ניהולית מהמגוונות שנראו בכדורגל האנגלי בשנים האחרונות.
לעמדת המאמן הראשי הוצנח פיליפ קוקו. ההולנדי בן ה-48 צבר ניסיון אימון חיובי כעוזרו של מנג'ר נבחרת האורנג', ברט ואן מארוייק, באחת התקופות המוצלחות בדורות האחרונים של הכדורגל המקומי וכתוצאה מכך קיבל את המושכות בעמדת המנג'ר בפ.ס.וו איינדהובן. שלושה תארי אליפויות ובעיקר שליטה טוטאלית בליגה הובילו אותו להתנסות באתגר מעבר לגבולות הולנד כאשר התמנה למנג'ר פנרבחצ'ה הטורקית ביולי 2018.
15 מחזורים אחרי פתיחת העונה, קוקו כבר מצא את עצמו אורז את המזוודות בדרך חזרה לשדה התעופה סכיפהול באמסטרדם. פנרבחצ'ה, מן המועדונים המעוטרים והמפוארים בהיסטורית הכדורגל הטורקי, ניצחה שלושה משחקים בלבד בליגה, הסתבכה בתחתית הבוערת ולפי הדיווחים קוקו הסתכסך עם חלק מצוות האימון באיסטנבול. באי הבריטי אוהבים לטעון ש''רקורד העבר של כל מנג'ר פשוט לא רלוונטי. אתה תישפט על פי הג'וב האחרון שלך''. בהסתמך על כך, קוקו נכשל כשלון חרוץ באתגר הניהולי הראשון בו נתקל מעבר לביצת האימון ההולנדית הנוחה והמוכרת בה שחה עד כה.
קוקו התעקש על מינוי אנשי צוות אימון שעבדו עמו בעבר כדי לחדש את מה שהתנפץ בבירת טורקיה - הרמוניה בין המאמנים שיוביל לחדר הלבשה בריא. על תפקיד אחד התפשר המאמן ההולנדי הטרי, עמדת מאמן השוערים בה נשאר שיי גיבן, גדול שוערי אירלנד בכל הזמנים.
במסגרת תפקידי כשדר הקווים של צ'רלטון, שוחחתי עם גיבן פעמים רבות באצטדיונים ברחבי הממלכה, מתוקף תפקידו כפרשן בכיר עבור חברת ההפקות של הליגה. הוא נהג להדגיש את אהבתו לעמדת הפרשן, אבל דאג לציין שברגע שתגיע ההצעה הנכונה מן המועדון הנכון- תחום האימון בהחלט קורץ לו. הוא דחה סדרת הצעות מפתות ממועדונים שונים ברחבי בריטניה עד שחש שההזדמנות שנוצרה כעת בדרבי קאונטי יכולה להזניק את קריירת האימון שלו קדימה לפסגות חדשות. במסגרת תפקידו בדרבי הוא אינו עובד רק עם קוקו והקבוצה הבוגרת, אלא מתווה את תורת השוערות בכל מחלקות האקדמיה של המועדון, החל מהגילאים הצעירים ביותר.
על הנייר, הכוורת המקצועית החדשה שנוצרה בדרבי שילבה תמהיל של שחקני עבר בולטים בעלי רקורד מוכח והישגי, שבעיקר ינסו למזער את קרבות האגו ומכשולי השפה על מנת לשדרג את הקבוצה. אך גם המוכשרים שבתסריטאים בממלכה לא יכלו לדמיין תסריט יצירתי מן הפצצה שהטילו ראשי הקבוצה בתחילת אוגוסט האחרון: וויין רוני יצטרף בינואר על תקן מאמן-שחקן. החוזה של האנגלי בן ה-33 יחל בינואר 2020 והוקצב תחילה לשנה וחצי בלבד, זמן יחסית קצר בסטנדרט בריטי, אך הגון בהתחשב בגילו של מלך שערי נבחרת אנגליה בכל הזמנים.
הכישלון הצורם של קוקו בפנרבחצ'ה, העמיד שאלה מרכזית באי הבריטי לאחרונה: האם הוא אינו חושש שדמות דומיננטית כמו ויין רוני תשתלט בסופו של דבר על עמדת המאמן הראשי?
רוני הצהיר לאורך כל קריירת המשחק המרשימה שלו שבעת פרישתו ממשחק פעיל הוא מעוניין להפוך למנג'ר. החלוץ שבמהלך הקריירה העשירה שלו שיחק תחת אגדות אמיתיות כגון סר אלכס פרגוסון, לואי ואן חאל וז'וזה מוריניו, מאמין שיוכל להפוך למנג'ר מוצלח כאשר יתלה את הנעליים באופן רשמי. התחושה האמיתית והגורפת בימים אלו באנגליה היא שרוני יצטרף לדרבי בסטטוס אמיתי וכנה של תלמיד תורת האימון. בשיחות סגורות שהוא ונציגיו קיימו עם הנהלת המועדון ועם המנג'ר הנוכחי, החלוץ הדגיש את הרצון שלו ללמוד, להיות חלק אינטגרלי מהמערכת ולא ליצור מצב עוין בו קוקו יאלץ להעיף מבט באופן קבוע מעבר לכתף, לוודא שהרכש החדש אינו לוטש עיניים לעבר כיסא המנג'ר.
מל מוריס, הבעלים של המועדון, הצהיר באופן קבוע על כך שהוא מוכן להשקיע משאבים כלכליים עצומים כדי להשיב את הקבוצה למקום שלטענתו היא ראויה לו. רוני אמנם חתם על חוזה נמוך משמעותית ביחס לשכר אותו הרוויח בשיאו בתיאטרון החלומות, אולם משכורת שבועית של 85,000 ליש''ט לשבוע היא תגמול ראוי בהחלט ביחס למשכורות הממוצעות המשולמות בצ'מפיונשיפ. מעבר לפן הכלכלי, השמות הצעירים הבולטים בדרבי ומצויים בפנקס מערכי הסקאוטינג ברחבי אירופה, כגון ג'יידן בוגל, ג'ק מאריוט וכריסטיאן בייליק, יקבלו הזדמנות לחלוק חדר הלבשה ובעיקר ניסיון מקצועי עצום עם שחקן שבעבר הלא רחוק היה מושא להערצה עבורם.
שלושה חודשים בלבד לאחר אותו ערב מתסכל באצטדיון וומבלי בו החלום לשוב לפרמיירליג נגוז לעיני עשרות אלפי אוהדי הקבוצה, מוצאת עצמה דרבי קאונטי בעיצומו של תהליך אינטנסיבי וייחודי. ספק אם האיש על הקווים כעת, פיליפ קוקו, חלם על ההזדמנות לאמן בליגה תובענית כמו ליגת המשנה באנגליה לאחר הפיאסקו באיסטנבול, אבל אם הכוורת הבינלאומית שנבנתה במועדון לאחרונה תעבוד כיחידה הרמטית ובעיקר עקבית, המועדון עשוי למצוא עצמו שוב על הבמה המרכזית, לאחר 11 שנות היעדרות.