יש בו אהבה שעומדת (כנראה) להפסיד

כשגדי קידר, מאמנה הנכנס של הפועל ירושלים, התראיין בסוף השבוע שעבר וזרק ככה סתם לאויר אמירה כמו : "אני רוצה את עדי גורדון חזרה בקבוצה", היו לא מעט שהרימו גבה או שהיו בטוחים שמדובר בלא יותר מתרגיל שיווקי יחצנ"י ולא ממש בקאמבק רציני. אבל המאמן, שלקח יחד עם גורדון את גביע המדינה, אכן גישש אצל הגורו של הקבוצה ואף נפגש עם מי שהאוהדים עדיין, גם ארבע שנים לאחר הפרישה וללא כדורסל, מחזיקים ממנו אליל והלב של המועדון.

זו לא הפעם הראשונה בה נעשים מגעים וגישושים עם גורדון ובסביבתו כדי לבדוק אפשרות על חזרתו אבל בכל פעם מחדש המגעים הללו נכשלו עוד לפני שהתחילו. הפעם, כך נראה, מדובר בצעד רציני יותר, שקול יותר וההתקרבות בין שני הצדדים נראית ריאלית לחלוטין. אלא שלא הכל ורוד כפי שזה נראה והמקומון הירושלמי 'כל הזמן' מספר שמאחורי הקאמבק המרגש והאהבה לאוהדים, למועדון ולהיכל – עומדים גם מאבקי אגו, קרבות יוקרה ואינטרסים עם עקרונות נוקשים.

אחרי פרישת גורדון חל נתק בינו לבין הנהלת הקבוצה. בתחילה נבע הנתק עקב כוונתו ללכת לכיוונים רוחניים, אלא שכמו דורון שפר גם גורדון כנראה הבין שמרוחניות בלבד אי אפשר לחיות והתשוקה לפרקט היא, מה לעשות, גדולה יותר.

ההדורים בין הצדדים יושרו וביום שני ניהלו גורדון ואורי מנצור, מנהל הקבוצה, פגישה ארוכה שבסיומה דווח על התקרבות משמעותית, כמעט על סף סיכום. גורדון, כך דווח, מצוי במצוקה כלכלית וחזרתו למקצוע אמורה להיות אינטרס הדדי: גם עזרה כלכלית לשחקן וגם כמובן תרומה לקבוצה. 'כל הזמן' מדווח שעדיין ישנם חיכוכים על רקע כספי אך לא זה מה שימנע את הצטרפותו של גורדון.

הבעיה היא אחרת וסבוכה הרבה יותר: היקף התפקיד של גורדון בקבוצה. מאחורי התדמית של נער הפרחים הרגיש, מסתתר אדם עם אינטרסים ורצונות נוקשים מאד. הוא מודע היטב למעמד שישלו בבירה ולאהדה שהקהל רוחש לו ומתכוון להשתמש בקלפים הללו במו"מ עם הקבוצה. גורדון לא אוהב את דרך הניהול של קליין ומנצור ובחזרתו לקבוצה הוא גם רוצה להיכנס כמנהיג ומנהל לא רק על המגרש אלא גם מחוצה לו. קליין וגורדון מתכוונים להשתמש בשמו על מנת לגייס ספונסרים אבל בהחלט לא להעניק לו סמכויות ניהוליות שיכולות לפגוע במעמדם. גורדון, מצידו, לא יסתפק בפחות מכך והדבר יקום או ייפול על ההסכמה בין השלושה לגבי חלוקת הסמכויות ביניהם.

יורם חרוש, מי שאימן בעבר את הקבוצה, גם בתקופתו של גורדון, אמר ל'כל הזמן': "הוא בחור מבריק עם הרבה מניות בקבוצה. הוא יהיה יכול להוסיף אווירת חשמל ואנרגיה חיובית, אבל לטעמי זו תהיה טעות לקשרו גם לחלק המקצועי והניהולי". המודל של ג'נרל מנג'ר או מנהל מקצועי לא עבד עד עתה בכדורסל הישראלי וסביר להניח שלמרות ההתלהבות של גדי קידר מחזרתו של גורדון, הוא לא ממש ישמח לקבל ממנו הוראות וכך גם כמובן קליין ומנצור.

בינתיים, כשכולם מסביב מדברים על הלב והנשמה שתחזור אולי, שוכחים דבר אחד פעוט: האם השחקן, בגיל 36 וחצי, מסוגל בכלל לחזור להציג את אותה יכולת שלפני הפרישה? כזכור, גורדון פרש מרצונו החופשי ולא בשל פציעה או ירידה ביכולת. מקוריו אומרים שהרצון לחזור אמנם גדול מאד אבל משום מה עדיין לא לגמרי לגמרי בוער בעצמותיו.

יורם מנחם, מאמן הכושר של הקבוצה, שמכיר היטב את גורדון, אומר ל'כל הזמן': "אני סקפטי בנוגע לסיכויי ההצלחה של החזרה למגרשים. קשה לי להאמין שאחרי הפסקה כל כך ארוכה הוא יכול לחזור. הגיל לא לטובתו, זה לא גיל של התחדשות והרקמות מתחילות למות. הוא אמנם אתלט פנומן אבל מקסימום יוכל לתת כמה דקות ואני לא בטוח שזה מה שהוא ירצה".

גם יורם חרוש חושב כך: "לחזור לשחק אחרי הפסקה של ארבע שנים זה לא מציאותי. אני משאיר לזה פתח דק בלבד".

אז נכון שהסיכויים שגורדון יחזור למלחה נראים גדולים מאי פעם אבל את הקאמבק הצפוי הוא יעשה, אם בכלל, כנראה במשרדי ההנהלה ולא על הפרקט.

הכתבה המלאה מופיעה בסוף השבוע במקומון 'כל הזמן'.