לשבור את הקרח

לתחרויות השונות הוא היה לבוש בקפידה - הבגדים היו חלק מההופעה, חלק מההוויה, מהמשוואה, מהניקוד. לתחרות האחרונה בחייו - זו מול עצמו, מול המוות, מול החיים - ג'ון קופלין החליט ללבוש מכנסיים אפורים וחולצה שחורה ארוכת שרוולים. קצת לפני השעה 17:00, אביו קם ממנוחת הצהריים. כשראה שג'ון לא בחדרו והבחין באור שבוקע מהמרתף ירד למטה וראה את המכנסיים האפורים והחולצה השחורה עוטפים את בנו התלוי מהתקרה. התרת הקשר היתה מאוחרת מדי. ניסיון ההחייאה היה מאוחר מדי. חודש וחצי אחרי יום הולדתו ה-33, אחד המחליקים האהובים ביותר בארצות הברית נשם את נשימתו האחרונה.

מספר חודשים לאחר מכן, התברר שלא מדובר בעוד התאבדות של אדם שלא יכול היה לחיות יותר, אלא בסיפור סבוך הרבה יותר. כי רק במותו, נחשפו חלק מהצדדים האפלים בחייו של ג'ון קופלין - זה שלפי החשד, הטריד ותקף מינית מספר נשים מהענף, חלקן פרטנריות שלו לשעבר, חלקן קטינות. זה שככל הנראה ידע מה הולך להיחשף בתקשורת, ולא יכול היה להתמודד - עם האמת, עם השקר או עם החשדות, או עם כל מה שבאמצע.

"אף אדם חף מפשע לא תולה את עצמו", כתבה ברידג'ט נמיוטקבה, המחליקה הראשונה ולא האחרונה שהתלוננה באופן פומבי על ג'ון קופלין.

אביו, שמצא אותו תלוי כך מהתקרה, היה האדם האחרון שראה את ג'ון קופלין בחיים, ותמיד היווה מודל אותו לא ממש הצליח הבן לחקות. בעוד האב היה דור שלישי לשוטרים, ג'ון אולי נראה כמו שוטר, כשצמח לגובה של 1.88 מ', אבל בגיל חמש הלך עם אחותו לזירת החלקה על הקרח, ומצא את ייעודו האמיתי. כשאנשים שמעו שהוא ספורטאי, הם מיד כשלו בניסיון לנחש באיזה ספורט בדיוק מדובר. "בדרך כלל מנחשים כדורמים, הרמת משקולות והיאבקות", סיפר ל-ESPN. "אני תמיד אומר, אם מישהו ינחש את ענף הספורט שלי אתן לו פרס, אבל אף אחד אף פעם לא מצליח".

לקראת סוף 2004, החל קופלין לשתף פעולה עם ברידג'ט נמיוטקה - זו שתתלונן אחרי מותו כי תקף אותה מינית. השניים התחרו עד 2007 - כלומר, מגיל 14 שלה עד גיל 17, ומגיל 19 שלו עד גיל 22. בדיעבד מדובר בסידור לא אידיאלי, אבל במציאות הוא גם ממש לא נדיר: ברוב המקרים, צמדים של מחליקים על הקרח יורכבו מגבר המבוגר יותר מהאישה, ולא פעם או מגבר צעיר המבוגר יותר מנערה. תוסיפו לכך אינספור שעות של עבודה צמודה ופיזית, אווירה "כמו בנשף בית ספר, כל הזמן", כפי שהגדירה זאת מאמנת עבר, את העובדה ש"כולם כל הזמן נראים כאילו הם בני 16", אליבא דקרייג מאוריצי, שהותקף מינית על ידי מאמנו, סביבה תחרותית, מלאת אדרנלין שלעתים מטשטשת את הגבולות, וקיבלתם קרקע פוריה לתקיפות מיניות. במקרה הספציפי הזה, השניים אף יצאו לתקופה קצרה, והתגוררו יחדיו בבית הוריה של המחליקה הצעירה.

"אני מצטערת", כתבה נמיוטקה בחשבון הפייסבוק שלה, "אבל ג'ון פגע בעשר נשים לפחות, כולל בי. הוא התעלל בי מינית למשך שנתיים". כפי שקורה לא פעם במקרה של תלונות על הטרדה או תקיפה מינית, האישה קודם כל מקוטלגת כמשוגעת או כלא אמינה - כך היה גם במקרה של נמיוטקה, אולם עורך דינה מיהר לקחת צעד קדימה ולהשתלט על השיח. ג'ון מנלי יודע, לצערו, משהו על תקיפות מיניות - הוא מייצג למעלה מ-200 מקורבנותיו של ד"ר לארי נסאר, הרופא לשעבר של נבחרת ההתעמלות האמנותית האמריקאית. "זה נועד כדי לבייש את כל מי שנפגעה ממנו ולגרום להן לשמור על השקט", אמר לתקשורת בארה"ב על הטלת הספק בשפיותה של נמיוטקה. "ג'ון קופלין השתמש בעמדת הכוח שלו בענף כדי להתעלל מינית במספר קטינות, שלוש מתוכן לקוחות שלי שלא ידעו אחת על השנייה עד שגילו שיש להן סיפורים דומים, וכולן רוצות לשמור על פרטיותן. אני חושב שברידג'ט אמרה באומץ, 'אני לא הולכת להמשיך עם זה'".

כשמנלי מדבר על "זה" הוא מתכוון להדחקה שאכלה אותה מבפנים, התחושה שאולי היא זו שלא בסדר וההבנה, 12 שנים לאחר מכן, שמשהו חמור מאוד קרה - וחשוב שיידעו זאת. כל זה, כאמור, התרחש אך ורק בדיעבד: באותם רגעים לא אמרה דבר, וקופלין המשיך הלאה, לבנות זוג אחרות. לטענת אמו, שמתה ממחלה בדרכי הנשימה בפברואר 2010, "הוא מוכן לפצוע את עצמו כדי שבנות הזוג שלו לא ייפצעו. כשהוא מרים אותן, ג'ון אף פעם לא ייתן להן ליפול".

חלקן בכל זאת נפלו. חלקן בקושי מצליחות לקום.

לצד מדליית כסף באליפות העולם ומדליית ארד באולימפיאדה אשלי וואגנר זכתה שלוש פעמים בתואר אלופת ארצות הברית, אולם ב-2008 היא עדיין היתה נערה שעשתה את צעדיה הראשונים בתחרויות בוגרים. ביוני של אותה שנה, חודש אחרי יום הולדתה ה-17, הלכה למסיבה באחד הערבים של מחנה ההחלקה על הקרח בקולורדו. וואגנר לא אהבה לשתות, אבל אהבה עוד פחות להישאר בצד ולהסתכל על חברותיה נהנות. בלית ברירה, נאלצה לבלות את הלילה בבית ההוא, משום שלא הצליחה למצוא מישהו שיסיע אותה ואת חברותיה בחזרה לבית המלון בו התאכסנו.

ואז, באמצע הלילה, נכנס למיטתה ג'ון קופלין - אז בן 22. "לא זזתי, כי לא הבנתי מה קורה", כתבה ל-USA TODAY. "חשבתי שהוא פשוט חיפש מקום לישון בו. אבל אז הוא התחיל לנשק את הצוואר שלי. עשיתי כאילו אני ישנה וקיוויתי שהוא יילך".

הוא לא הלך.

"כשהידיים שלו החלו לזוז, כשהוא התחיל לגעת בי, למשש את גופי, ניסיתי לזוז כדי שהוא יחשוב שאני מתעוררת ואז הוא יפסיק".

הוא לא הפסיק.

אשלי וואגנר אולי היתה בת של איש צבא ותיק, אבל באותו רגע היא קפאה. "הוא היה גבר, אבל אני הייתי בסך הכל נערה", סיפרה. "כשהוא המשיך לגעת בגוף שלי, התחלתי לפחד כי הוא היה כל כך הרבה יותר גדול ממני, ולא ידעתי אם אצליח להדוף אותו ממני. פשוט המשכתי לדמות פני ישנה, קיוויתי שהוא ישתעמם ויילך למקום אחר, אבל הוא לא הלך. התחלתי לבכות וידעתי שאצטרך לקבל החלטה. פקחתי את עיני ודחפתי אותו בזמן שהוא נישק לי את הצוואר. תפסתי לו את היד הפולשת ואמרתי לו להפסיק".

בשעה טובה ומוצלחת, ג'ון קופלין הפסיק. כל הדבר הזה לקח חמש דקות או נצח נצחים, תלוי באיזה צד אתה. "זה רדף אותי מאז ועד היום", אמרה וואגנר. "למחרת בבוקר הוא התנהג כאילו לא קרה כלום, אז גם אני התנהגתי כאילו לא קרה דבר. חשבתי שאולי פירשתי זאת לא נכון... אין ספק שהותקפתי מינית. הייתי מחליקה צעירה ולא רציתי לגרום בלגן, לא רציתי להוסיף משהו לקריירה שלי שיגרום לי להיראות פחות נחשקת או דרמטית. לא רציתי שיסתכלו עלי כזו שגורמת צרות. ובאמת לא הרגשתי שמישהו יאמין לי בין כה וכה. כולם אהבו אותו, אפילו אני אהבתי אותו".

זה נכון, וזה גם מה שהופך את סיפורו של ג'ון קופלין לבעייתי עוד יותר: בניגוד לתוקפים מיניים אחרים שקל מאוד לראות כמפלצות, המחליק האמריקאי היה על פי רוב אהוב ופופולרי על ידי גברים וגם נשים, נחמד ומצחיק ואדיב, אדם שלא לוקח את עצמו או את המציאות בצורה חמורה מדי. "מעולם לא פגשתי מישהו שלא אהב את ג'ון", אמר חברו הטוב ביותר, ג'ף וארנר; "הוא כמו אח שלי, הוא שומר עלי, כמו רועה גרמני", הוסיפה הפרטנרית שלו מ-2007 עד 2011, קייטלין יאנקווסקס; "הוא היה עושה מעל ומעבר כדי לעודד מישהו. לעולם לא אשכח את טוב הלב שלו", צייץ עמיתו ג'וני וויר; והמאמנת שלו דלילה סאפנפילד סיכמה: "ג'ון היה נשמה יפהפיה שתמיד ראתה את הטוב באנשים. הוא היה אדם ישר, אדם על רמה".

הכיצד שני הדברים יכולים להתקיים גם יחד? לאשלי וואגנר יש השגה מאוד חשובה בנושא: כמו סיטואציות, גם אנשים לא מחולקים לשחור ולבן. "זה החלק הכי חשוב בסיפור שלי", כתבה. "גם אנשים טובים יכולים לפגוע בך. רק בגלל שמישהו נחמד ונראה שהוא עושה את כל הדברים הנכונים ומצחיק אנשים, לא אומר שהוא לא יכול לפגוע או להתעלל. אף אחד הוא לא רק טוב או רע, אבל החלקים הטובים לא יכולים להצדיק את הכאב שנגרם".

וואגנר התלבטה במשך זמן רב האם לחלוק את אחד האירועים הטראומתיים בחייה, ולאחר מכן התלבטה האם לנקוב בשמו של קופלין - על אחת כמה וכמה עכשיו, כשהוא כבר מתחת לאדמה. לבסוף, החליטה שהמטרה מקדשת את האמצעים, והמטרה היא לנקות את הענף שלה מהטרדות מיניות. "אני רוצה שהבעיה הזו תרגיש אמיתית לאנשים ושיבינו את הדינמיקה בענף הזה, בו הבדלי המעמדות שוררים עד היום", כתבה. "ילדות בנות 13 יכולות להיות באותה נבחרת עם גברים בני 21, באותן טיסות, באותם מלונות... זה סיר לחץ שימשיך ליצור סביבה לא ראויה, לא נוחה ולא בטוחה, אלא אם משהו ייעשה בנידון".

ג'ון קופלין עצמו המשיך בקריירה שלו באין מפריע, כי אף אחת לא דיברה ואף אחד לא ממש חקר. הוא קטף מדליית זהב באליפות ארה"ב ב-2011, לא הצליח להעפיל לאולימפיאדות השונות ולבסוף, לאחר שתלה את המחלקיים החל לשמש כפרשן וכמאמן והמשיך להיות דמות מוכרת ומוערכת בענף. חייו התנהלו על מי מנוחות, עד שהגיעה הסערה: ב-7 בינואר 2019 פורסם ב-USA TODAY כי הוא נחקר על ידי "סייף ספורט", גוף פחות או יותר עצמאי שהוקם ב-2017 כדי לחקור תלונות של התעללויות ותקיפות מיניות בענפי הספורט השונים.

התלונה נגד קופלין הוגשה מספר שבועות קודם לכן. בשלב ראשוני, נאסר עליו לקיים כל קשר עם המתלוננות נגדו, לפחות עד תום החקירה, ובו בזמן יכול היה להמשיך לשמש בתפקידו כמאמן עבור איגוד ההחלקה האמריקאי. קופלין טען כי התלונות "לא מבוססות" ולא ממש יכול היה להוסיף מעבר לכך, בשל החקירה שהתנהלה. "הוא היה משוכנע שבאמצעות המערכת החדשה הזו, האמת תצא לאור וההאשמות ייעלמו", סיפר ל"קנזס סיטי סטאר" חברו ג'ף וארנר.

שבוע וחצי לאחר מכן התקבלו שתי תלונות נוספות - הפעם של קטינות - מה שגרם לסייף ספורט לשנות את מעמדו של קופלין ל"מושעה זמנית" מכל תפקידיו. את החיוך התמידי תפסה כעת תחושת דיכאון שהתעצמה בכל פעם שג'ון קופלין פתח את האינטרנט וגילה עוד ועוד אנשים שקוראים לו סוטה מין, פדופיל, מפלצת. המחשבה על כך שלא יוכל להיות חלק מעולם ההחלקה על הקרח - עולם שפרנס אותו, העולם היחיד שהכיר - היתה קשה מנשוא. "אם אתה מרגיש שזה נהיה יותר מדי ואתה הולך לעשות משהו מטופש, תתקשר אלי ואבוא", אמר לו חברו הטוב ביותר, וקופלין השיב שהכל בסדר. בהמשך אותו יום - 24 שעות לאחר שהושעה זמנית מתפקידיו השונים, ירד אלוף ארה"ב לשעבר למרתף ממנו לא יעלה לעולם. "הכלב עדיין הולך לחדר ומחפש אותו", אמר אביו ל"קנזס סיטי סטאר".

למשפחת קופלין יש בטן מלאה על סייף ספורט. "הם לא היו צריכים לפרסם את ההאשמות באופן פומבי בלי לאמת אותן", אמרה האחות לואן, אולי במידה מסוימת של צדק: הגוף העצמאי נטול רוב סמכויות החוק מתבסס אך ורק על ראיונות עם הקורבנות ואנשים המקורבים למקרים - לא על ראיות משפטיות של ממש, בדיקות DNA וכן הלאה. סייף ספורט הוא לא גוף משטרתי, לטוב ולרע. לטענת העומדים בראשו, יש סיבה מאוד פשוטה לכך: עצם הפרסום הפומבי גורם לעוד קורבנות או עדים להרגיש בנוח לדבר, כפי שקרה גם במקרה של קופלין, ושמירה על חשאיות מוחלטת עלולה לאפשר להתעללות להימשך.

סייף ספורט אולי אינו גוף משפטי, אבל במקרים רבים רשויות החוק השתמשו בחומרים שנאספו כדי לבנות תיקי הטרדות, תקיפות והתעללויות מיניות. "המטוטלת כבר נוטה יותר מדי לצד השני", טען אחד מחבריו של קופלין, שהקים עצומה נגד סייף ספורט, דרש התערבות של הקונגרס וכינה את הגוף המדובר "לא חוקתי". "יום אחד אנחנו לא עושים מספיק כדי לעזור לקורבנות, ולמחרת אנחנו עושים יותר מדי", השיב דובר הארגון. "תארו לעצמכם את הביקורת שתהיה אם יש האשמות ואתה לא עושה דבר".

עוד טענה שהועלתה מצד המשפחה היא שבכלל מדובר בעלילת שווא - קופלין נלחם על תפקיד בוועד האולימפי בארצות הברית, ויריבו הוא זה שדאג להפיץ את ההאשמות. "ג'ון איבד השם שלו, את עבודתו, את כבודו ואת הדבר שהכי אהב - החלקה על הקרח", אמרה המאמנת שלו למגזין "פיפל". "חוסר האחריות של הרשתות החברתיות כיום, שם דעות הופכות למשפט וגזר דין, הובילו את האדם הצעיר והיפה הזה לוותר על חייו. השמועות על תקיפה והעובדה שלא קיבל הזדמנות להגן על עצמו זה מה שדחף אותו אל מעבר הקצה". עורך הדין של המתלוננות לא קנה את זה ואמר ל-ESPN: "המשפחה יכולה לספר איזה סיפור שהיא רוצה. איגוד ההחלקה האמריקאי יודע את האמת, והעובדה שהם מפיצים סיפור של האשמת שווא שהביאה להתאבדות של קופלין היא נאלחת. זהו שילוב של הכחשה, בורות ורשעות".

חרף העדויות הפומביות של וואגנר ונמיוטקה, סייף ספורט החליטו לסגור את התיק - הרי קופלין מת, ואם כל מטרתם היא להגן על הספורטאיות והספורטאיות, הרי שכעת, לכאורה, הם מוגנים - לפחות ממנו. על כן, לא ברור האם בכלל תהיה כל חקירה שהיא. כשרק הוקם, קיבל סייף ספורט כ-30 תלונות בחודש. מהר מאוד המספר הזה צמח ל-30 בשבוע, כש-70 אחוז מ-1,832 התלונות שהוגשו ממרץ 2017 ועד נובמבר 2018 קשורות בהטרדות, התעללויות ותקיפות מיניות כאלה ואחרות. לגוף העצמאי שלקח על עצמו לנקות את הלכלוך שארגוני הענפים עצמם לא ממש ממהרים לנקות אין מספיק עובדים, וכמעט חצי מהתיקים עדיין לא נפתרו או הגיעו להכרעה חד-משמעית. כך או כך, לכולם ברור דבר אחד: בין אם ג'ון קופלין היה חף מפשע ונדחק אל סף התהום בשל האשמות שווא ובין אם היה אשם, המצב הנוכחי חייב להשתנות.

"אותה נוסחה שמייצרת זוגות מצליחים", אמר מחליק העבר גבריאל רוס-נאש ל"ניו יורק טיימס", "היא בדיוק זו שעלולה לגרום לאסון במקרים אחרים".