"סינישה מיכאילוביץ' יכול להמשיך לעבוד. למעשה, הוא חייב לעשות זאת, כי הוא לא יכול לחיות בלי לנזוף בשחקנים. זה מה שגורם לו להרגיש טוב", אמר הרופא של בולוניה במסיבת העיתונאים הדרמטית בשבת. המאמן הסרבי בישר על כך שחלה בלוקמיה, ורבים היו משוכנעים כי המאבק במחלה ייאלץ אותו לעזוב זמנית את משרתו. אך המציאות שונה ב-180 מעלות - מיכאילוביץ' נחוש להצעיד את חניכיו להישגים, והאבחון הרפואי אכן מדויק. הבוס שואב אמוציות חיוביות כאשר הוא גוער בחניכיו, אבל השחקנים ממש לא נפגעים. הם מאוהבים בו. הם מביעים בו כעת תמיכה גורפת, ויעשו הכל על מנת לסייע לו במלחמתו בכל החזיתות. מי יודע, אולי הסרטן עוד עשוי להועיל לבולוניה על המגרש.
הציל את חייו של הדוד
"החיים יכולים להשתנות בשניה אחת", אמר מיכאילוביץ' על הגילוי המזעזע, אבל מעטים הם האנשים שמוכנים למהלומות מסוג זה יותר ממנו. החוויות הטרגיות בצעירותו עיצבו את נפשו וחישלו אותו. מלחמת האזרחים האכזרית שליוותה את פירוק יוגוסלביה בשנות ה-90 פגעה בו אנושות והותירה בו צלקות לכל החיים. הוא גדל בכפר בורובו אשר נכלל בגבולות העיר ווקובאר - אחד הסמלים האיומים של המלחמה. מחצית מתושביו היו קרואטים, מחציתם סרבים. משפחת מיכאילוביץ' הדגימה זאת היטב - אביו של סינישה היה סרבי, אימו קרואטית. הכדורגלן היה רק בן 22 כאשר הכל סביבו התפרק לרסיסים, והחיים הציבו אותו בפני החלטות בלתי אפשריות. בין היתר, הוא היה האיש שקיבל החלטה אם להוציא את דודו להורג.
הדבר התאפשר בזכות חברותו העמוקה של מיכאילוביץ' עם ארקן - מנהיג הפנתרים, ארגון צבאי סרבי שנודע באכזריות מיוחדת. ארקן היה אוהד שרוף של הכוכב האדום בלגרד, והעריץ במיוחד את אומץ ליבו של מיכאילוביץ', אחד השחקנים הצעירים ביותר בסגל שזכה כנגד כל הסיכויים בגביע האלופות ב-1991. הקשר בין השניים הלך והתהדק במשך השנים, ויש הגורסים כי הקשר גייס בזמנו חיילים עבור יחידות העילית של ארקן.
הקשר הזה הציל בסופו של דבר חלק מהמשפחה של מיכאילוביץ', לנוכח פשעי המלחמה בווקובאר שבוצעו על ידי שני הצדדים. תחילה בוצע בעיר טבח של הקרואטים בידי הסרבים, לאחר מכן הגיע הטבח של הסרבים בידי הקרואטים. נקמה רדפה נקמה. בשלב מסוים, תפסו כוחותיו של ארקן את דודתו הקרואטית של מיכאילוביץ', והבוס מנע את חיסולה. לאחר מכן נתפס גם הדוד הקרואטי, והפעם הסוגיה היתה מורכבת יותר כי הוא היה קצין בכיר בכוחות האויב. ארקן העביר, לפיכך, את הבחירה הישר לידיו של מיכאילוביץ', שכבר שיחק אז בליגה האיטלקית - והוא העדיף לחון את הדוד.
סמך על דונארומה בן ה-16
כפרו נהרס לחלוטין, ביתו נעלם, משפחתו פוצלה. מי שחווה את זה, לא חושש מדבר במישור המקצועי. על המגרש, היה מיכאילוביץ' בלתי שביר. סגנונו היה לעתים מלוכלך, והוא היה מעורב במספר פרשות לא נעימות במיוחד, אך הן לא בהכרח נבעו מכוונה רעה. הוא פשוט לא ידע לוותר, ואם פגעו בו נטה להחזיר באותו המטבע. עניין של אופי. מיכאילוביץ' נחוש ועקשן, לא מסוגל להתפשר, משתדל תמיד לעשות הכל בדרך שלו. אולי זה לא הפרופיל האידיאלי של מאמן, ועובדה היא כי מעולם לא הצליח להישאר באותו מקום לאורך זמן, אך מדובר במנהיג. אם אתה לא מסתדר איתו, הוא יראה לך את הדרך החוצה. בהיותו מאמן נבחרת סרביה, למשל, הוא ניפה את אדם ליאיץ' בשל סירובו לשיר את ההימנון. ואולם, אם אתה מקשיב לו וממלא את הוראותיו, הוא מסוגל לקדם אותך לגבהים חדשים.
כי מיכאילוביץ' הוא מאמן לא שגרתי. הוא אוהב לקבל החלטות נועזות שלא נראות הגיוניות ממבט ראשון. כאשר אימן את מילאן בעונת 2015/16, הוא זרק למים העמוקים את ג'אנלואיג'י דונארומה בן ה-16 והעניק לכדורגל האיטלקי את שוער העתיד. הכוכב הצעיר ממש לא שכח את המנטור האהוב. שלשום הוא הצטרף לאיחולי ההחלמה שזרמו לעברו של הסרבי וכתב באינסטגרם: "לימדת אותי לא לוותר לעולם, ועכשיו זה התור שלך. אתה חזק מכל דבר. אתה תנצח. אני איתך, מיסטר!".
כמאמן, לא בחר מיכאילוביץ' באופציות הפשוטות. בסמפדוריה, למשל, היתה לו הזדמנות אמיתית לעבוד בשקט תעשייתי, והבעלים מאסימו פררו אמר באוזניו: "מצאתי את גבר חלומותיי". "אני הולך לכלה תובענית יותר", השיב לו סינישה והלך לסן סירו - רק כדי להיות מפוטר באופן לא ממש מוצדק עוד לפני תום עונתו הראשונה. גם בטורינו בנה הסרבי קבוצה ששיחקה כדורגל שובה עין, אך הועזב בחלוף שנה וחצי כאשר היא נקלעה למשבר קטן. שיא השיאים היה בספורטינג ליסבון - ההרפתקה היחידה שלו מחוץ לארץ המגף החזיקה מעמד תשעה ימים בלבד. הוא מונה בקיץ 2018, רק כדי לגלות שההנהלה התחלפה, והבוס החדש מעוניין להביא מאמן אחר. הכישרון בהחלט קיים, אך היעדר ההמשכיות איים לחסל את תדמיתו של מיכאילוביץ'.
"האתגרים הקשים הם המעניינים ביותר"
עכשיו, כאשר הוא כבר בן 50, מקבל מיכאילוביץ' באיחור ניכר את ההכרה דווקא בבולוניה. זו היתה קבוצתו הראשונה כמאמן עצמאי לפני עשור, ואז העסק נגמר רע מאוד, אך הוא לא היסס לחזור על עקבותיו בינואר האחרון כדי להציל את האדומים-כחולים. פיפו אינזאגי, אותו החליף הסרבי גם על הספסל של מילאן, הותיר קבוצה מפוחדת, נטולת ביטחון עצמי מינימלי, מתחת לקו האדום. חלוץ העבר המפורסם פוטר בשלהי ינואר אחרי תבוסה ביתית 4:0 לפרוזינונה - שפל נדיר במיוחד אפילו במונחים של המועדון הצנוע. עם שני ניצחונות בלבד ב-22 משחקים, הסיכויים לשרוד לא היו מזהירים בלשון המעטה, אבל את מיכאילוביץ' זה רק הלהיב.
"הייתי מעדיף להגיע בתחילת העונה, אבל אני אוהב את המצב הנוכחי כי האתגרים הקשים הם המעניינים ביותר. רק הם מסוגלים להחדיר מוטיבציה אמיתית. אין לי ספק שנציל את בולוניה, ולכן אני כאן", הצהיר הסרבי במסיבת העיתונאים הראשונה. הוא עמד במילתו, ניצח את אינטר בסן סירו במשחק הבכורה ולא הסתכל לאחור. החל ממרץ, ליקטה בולוניה שמונה נצחונות ב-12 משחקים ודורגה בתקופה זו במקום הראשון בליגה כולה, תוך שהיא מציגה לעתים כדורגל ראוותני. עם אינזאגי, היא שיחקה ללא קשרים יצירתיים כלל. עם מיכאילוביץ', כמעט כל שחקני מרכז המגרש היו התקפיים באופיים. היה זה שינוי של 180 מעלות, וממוצע שערי הזכות למשחק הוכפל.
יהיה הלהיט של העונה?
"הקבוצות שלי משחקות פתוח ולא מתחשבות ביריבות. אנחנו צריכים להתרכז רק בעצמנו. ברגע שהשחקנים הפנימו את הגישה שלי, הכל נעשה קל הרבה יותר. מותר לעשות טעויות, אל לעולם לא נעלה למגרש עם פחד בעיניים. המטרה החשובה היא ליצור ולגרום הנאה לקהל. הבאתי שינוי חיובי בכל מקום בו אימנתי, וזו התוצאה גם כאן", הסביר מיכאילוביץ' את הסיבות מאחורי הנסיקה. האוהדים התאהבו בו, ההנהלה העניקה לו גיבוי מוחלט, ובחלון ההעברות הנוכחי ביצעה הקבוצה מספר מהלכים מסקרנים שחיזקו את הסגל. ההכנות לעונה החדשה נפתחו ברגל ימין, אבל אז הגיעה הבשורה האיומה.
המחלה הקשה של מיכאילוביץ' היא טרגדיה, אך היא גם מפנה אליו זרקורים נוספים. בולוניה היתה אמורה להיות להיט בכל מקרה, אך כעת הסקרנות עולה עוד יותר, ואפשר למנף את העניין התקשורתי. אם יחלים מלוקמיה, ויעשה במקביל חיים משוגעים בליגה, יהיה מיכאילוביץ' אחד הסיפורים הגדולים באירופה. בהתחשב בעברו, הוא בהחלט מסוגל לכך.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק