בהשתתפות החמישית שלו בווימבלדון, הצליח דייגו שוורצמן סוף סוף להגיע באמת אל הטורניר. הארגנטינאי בן ה-26, שמדורג 23 בעולם ודורג בשיאו במקום ה-11, תמיד היה שחקן דשא רע מאוד ועכשיו הוא כבר בסיבוב השלישי באול אינגלנד קלאב אחרי 0:6, 3:6, 5:7 מול דומיניק קופפר בשעה ועוד 53 דקות. זה היה בסך הכול הניצחון החמישי שלו אי פעם על דשא כשארבעה מהם מגיעים השנה (שניים בקווינס, כולל אחד על מרין צ'יליץ'). למעשה יש לשוורצמן רק ניצחון אחד בארבע ההשתתפויות הקודמות שלו בווימבלדון וגם אותו הוא השיג בשנה שעברה.
מדובר בהבדל של שמיים וארץ לעומת ההישגים הגדולים שרשם הארגנטינאי נמוך הקומה (1.70 מטר על 64 קילוגרם) במשטחים האחרים. באליפות ארצות הברית הוא הצליח להגיע לרבע הגמר ב-2017 כשהוא מנצח בדרך את צ'יליץ' ולוקא פוי וברולאן גארוס בשנה שעברה הוא שוב הצליח להגיע לרבע הגמר. שוורצמן אפילו הוביל 0:1 במערכות מול רפאל נדאל, ואבל אז החל גשם, שעצר את המומנטום האדיר בו היה. זה נגמר ב-6:4, 3:6, 2:6, 2:6 לנדאל, שהמשיך כל הדרך לזכייה מספר 11 ברולאן גארוס. בנוסף יש לשוורצמן גם שני תארי ATP: אחד באיסטנבול 2016 והשני והגדול יותר בטורניר ריו דה ז'נרו מסבב ה-500 היוקרתי בשנה שעברה.
שוורצמן, כאמור, נחשב לנמוך מאוד בסבב - אבל כבר אמר עשרות פעמים שנמאס לו משאלות בנוגע לגובה שלו. כך או אחרת, ההגשות שלו לא חזקות והעוצמות שלו ביחס לטניסאים אחרים הן פחותות. עם זאת, הוא מביא למגרש יכולת החזרה מהטובות בעולם, כושר גופני אדיר, משחק שלם עם חבטות טובות מכל זווית ופינה במגרש והרבה רגש למשחק ולכדור ליד הרשת. מסוג השחקנים האלה שאתה אוהב לראות כי הם תמיד יכולים להפתיע ולהלהיב אותך. כך היה במגרש 12 ביום חמישי אחרי הצהריים, בזמן שכל תשומת הלב בווימבלדון הופנתה למשחק בין נדאל לקיריוס. אחרי הניצחון הדי נינוח שלו מול קופפר, תפסנו את שוורצמן לשיחה.
זו הפעם הראשונה שאתה מגיע כל כך רחוק בווימבלדון.
"כן, אני שמח מאוד. אני מרגיש טוב וחושב שגם נראיתי טוב. אני מקווה להמשיך קדימה ולא רואה סיבה שזה לא יקרה".
מה הוביל לשינוי הגדול מבחינתך על דשא השנה?
"השנה, בניגוד לכל השנים האחרונות, נסעתי לארגנטינה רק לכמה ימים אחרי רולאן גארוס ואז הגעתי בחזרה לאירופה כדי להתאמן על הדשא ולעשות הכנה רצינית יותר. בשנים עברו הייתי נוסע אחרי רולאן גארוס לתקופה ארוכה בארגנטינה ושם קר מאוד עכשיו, גם אין מגרשי דשא, אז אין איך להתאמן. מצד אחד, אני חייב לנסוע קצת הביתה אחרי רולאן גארוס כי קשה להיות באירופה שלושה או ארבעה חודשים ברציפות. מצד שני, צריך להתכונן כמו שצריך לטורניר, אז תמיד הייתה לי את הבעיה הזו והייתי מגיע לא מוכן לווימבלדון. אני שמח שהפעם זה אחרת".
בטח תופתע לשמוע שיש לך הרבה מעריצים בישראל, הרבה אנשים שעברו לישראל מארגנטינה
"האמת שזה לא מפתיע אותי. תמיד ידעתי ואני עדיין יודע כמובן שיש לי הרבה מעריצים בישראל. יש לי גם הרבה מאוד חברים שם. המשפחה שלי הייתה בישראל כמה פעמים. אני מכיר הכול ויודע הכול לגבי ישראל. עדיין לא יצא לי להגיע לשם כי מן הסתם אני כל הזמן עסוק בנסיעות סביב הטניס ומתרכז בקריירה שלי, אבל אני מאמין שכשיהיה לי זמן אני אגיע לחופשה. זה מעניין אותי מאוד".
מתי המשפחה שלך הגיעה מאירופה לדרום אמריקה ואיך זה קרה?
"זה היה בשנות ה-40', במהלך המלחמה ולא לפניה. סבתא רבתא שלי הצליחה איכשהו לברוח מהרכבת בדרך למחנה ההשמדה ומשם הגיעה בדרך לא דרך לדרום אמריקה. לצערי לא יצא לי להכיר את סבא וסבתא של אבא שלי ואת סבא וסבתא של אמא שלי כי הם מתו עוד לפני שנולדתי. אבא שלי גם לא היה בקשר עם סבא שלו כי הוא היה איש קשה מאוד והם רבו. מהצד של אמא שלי אני מכיר את כל הסיפור, איך הם עלו על הרכבת בדרך למחנה והצליחו לברוח. המשפחה שלי הייתה בכל אירופה, בגרמניה, פולין, הונגריה. ממש במזל המשפחה של אמא שלי הצליחה לברוח איכשהו מתוך הרכבת".
אתה מכיר את הסיפור הזה כי כשגדלת התחלת להתעניין מה המקום שאתה מגיע ממנו ומה המורשת שלך?
"לא, האמת שאלה סיפורים שאני מכיר ויודע מגיל צעיר מאוד. אני זוכר איך אמא שלי הושיבה אותי ואת המשפחה ליד השולחן וסיפרה לנו הכול כדי שנכיר ונדע את הסיפור שלנו. אני מכיר אותו היטב כבר הרבה מאוד זמן, זה לא משהו חדש".
גדלת באזור עם הרבה מאוד יהודים בבואנוס איירס.
"כן, המון, המון, אנחנו אולי הריכוז היהודי השלישי או הרביעי בעולם בגודלו בעולם. היו שם ועדיין יש המון משפחות של ניצולי שואה, הרבה מאוד אנשים שברחו מהזוועות האלה לדרום אמריקה והתחילו בחיים חדשים ואחרים לגמרי. אני גם יודע שבישראל חיים המון אנשים שהגיעו מארגנטינה ומכיר את הסיפור שלהם. לכן אני יודע לכך שיש לי תמיכה גדולה בישראל".
שוורצמן הוא לא רק טניסאי מצוין, אלא בעצם כדורגלן כושל שהפך לטניסאי בגלל זה (למזלו). הטירוף והתשוקה לכדורגל, כמו אצל כל ארגנטינאי כמעט, נותרה בו. שוורצמן הוא אוהד שרוף של בוקה ג'וניורס ומרבה להעלות בחשבון האינסטגרם שלו תמונות עם חברו פאולו דיבאלה מיובנטוס. לפני המונדיאל ברוסיה הוא אפילו ביקר את השחקנים במחנה האימונים והצטלם עם כולם. לאחר מכן הוא גם היה במשחקים עצמם עם המאמן שלו וטניסאי העבר חואן איגנסיו צ'לה וטניסאי העבר חואן מונאקו.
מה תגיד על נבחרת ארגנטינה, עכשיו כשהקופה אמריקה מאחוריכם. המצב לא משהו.
"לא מסכים איתך, אני דווקא חושב שיש הרבה סיבות להיות אופטימיים אחרי הטורניר הזה. אז בסדר, הפסדנו 2:0 לברזיל שגם קיבלה המון עזרה מהשופט אצלה בבית, אבל גם במשחק הזה ראיתי הרבה דברים טובים. יש לנו המון שחקנים חדשים, שקיבלו עכשיו הזדמנות להוכיח את עצמם בטורניר גדול ואני מאמין שלאט לאט הנבחרת תיבנה מחדש ותהיה חזקה מאוד. יש בסיס מצוין. אני אופטימי".
ברצינות?
"כן כן, אני באמת מאמין בזה. אתה עוד תראה".