בקיץ 1994 נפגשו ברזיל ואיטליה בגמר גביע העולם, אשר מותג - בעיקר בארצות הברית המארחת - כקרב בין רומאריו לרוברטו באג'ו. הוריו של תינוק אחד ממדגסקר שנולד באותה שנה לא הצליחו ככל הנראה לבחור בין שני הכוכבים, והילד קיבל את הכינוי רומאריו באג'ו. והרי היתה זו נבואה לא רעה בכלל, כי רומאריו באג'ו מוגדר כיום ככוכב הבולט ביותר בליגה המקומית באי הענק, ונכלל בסגל מדגסקר אשר העפילה לראשונה בתולדותיה לאליפות אפריקה. רבע מאה אחרי הגמר בפסאדנה, רומאריו ובאג'ו שוב ביחד בטורניר גדול - בתור שחקן אחד!
השם המלא הוא ז'אן רומאריו באג'ו ראקוטואריסואה, ולכן הכינוי בהחלט מבורך מבחינת השדרים, אבל הוא דווקא קצר במונחי מדגסקר. השפה המלגשית מפורסמת במילים הארוכות, ודי להזכיר כי עיר הבירה היא אנטנאנאריבו. מלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים והקפטן הוא פאנבה אנדריאצימה, ואליו מתלווים בסגל אנג'יבה ראקוטוהארימאלאלה, ארוהאסינה אנדריאנארימאנאנה, פסקל ראזאקאנטנאינה, קרולוס אנדריאמאצינורו, ולאלאינה נומנג'נאהארי. אניסט אבל אנדריאנאנטנאינה, שמשחק מאז 2014 בלודוגורץ הבולגרית והפך בזכות כך למלגשי הראשון בליגת האלופות, לא העז להשתמש בשמו המלא במפעל. ואולי חבל שכך, כי מעטים הבחינו בו בתור אניסט אבל.
הכירו את ז'אן רומאריו באג'ו ראקוטואריסואה
שמעתם על 0:149?
למעשה, הכדורגל במדגסקר לא מוכר בעולם כלל. הנבחרת והקבוצות אף פעם לא עשו שום דבר ששווה אזכור, וכך גם השחקנים - אין בהיסטוריה אפילו כוכב מלגשי אחד בקנה מידה בינוני מינוס. רק פעם אחת בתולדות האי הצליח הכדורגל המקומי לעשות כותרות ולעורר עניין בכל רחבי תבל, אך היה זה מהסיבות הלא נכונות. באוקטובר 2002 נעלבו במועדון ל'אמירן מהחלטות שיפוט מוטות נגדם לכאורה וערכו מחאה פומבית יציריתית במיוחד. המטרה היתה לכבוש מספר רב ככל הניתן של שערים עצמיים במפגש צמרת מול אדמה, והמזימה עלתה על כל הציפיות. 149 כדורים נשלחו לרשת, בסיוע נדיב ומפתיע של השופט שדאג לחדש במהירות את המשחק בכל פעם. התוצאה הגבוהה ביותר אי פעם, 0:149, הגיע לעמודים הראשונים אפילו בגרדיאן הבריטי, אבל בהתאחדות המקומית לא התלהבו משום מה, והישעו את מאמן ל'אמירן לשלוש שנים.
למרבה הצער, זו היתה כנראה הפעולה הנרחצת המהותית ביותר של ההתאחדות המלגשית, כי הכדורגל באי לא מפותח בלשון המעטה. עם אוכלוסיה של 25 מיליון תושבים שאוהבים את המשחק, אפשר היה לצפות לקצת יותר, אך בהיעדר תשתיות וללא אקדמיות ראויות קשה מאוד להתקדם. תשכחו מהאקדמיות - לנבחרת הלאומית בדרך כלל לא היו אפילו מדים וציוד מינימלי. לא קשה להבין מדוע תחלופת המאמנים תמיד היתה גבוהה, הציפיות תמיד היו נמוכות, ומדגסקר היתה סוג של לוקסמבורג בגרסת האפריקה. היא מעולם לא היתה קרובה להעפלה לטורניר כלשהו.
"לא יזומנו עוד קרובי משפחה"
ואז הגיע במרץ 2017 המאמן הצרפתי ניקולה דופואי. במולדתו, הוא אלמוני בלשון המעטה אחרי קדנציה בת 20 שנה על ספסל קבוצת איזר, אותה לקח מהליגה השמינית והעלה לתקופה קצרצרה אפילו לליגה השלישית - אבל זה הכל. ההצעה להדריך את מדגסקר הפתיעה אותו, ולקח לו זמן להסכים, אך בסופו של דבר הפיתוי היה גדול. אמנם התנאים היו קטסטרופליים, אך מבחינתו זה בכל זאת קידום משמעותי, וגם חוויה מאתגרת בצד הדרומי של כדור הארץ. לא כולם מקבלים צ'אנס מרתק כזה. אז דופואי לקח אותו, ומיד הציב שני תנאים.
ראשית, הוא דרש מההתאחדות להפסיק להתנהל בחובבנות, עד כמה שניתן. "הבהרתי לבכירים שלא אקבל תכתיבים ולא אזמן שחקנים רק כי הם קרובי משפחה של מישהו. הכל יהיה על בסיס מקצועי בלבד", הצהיר דופואי. שנית, הוא הדגיש כי יידרש חיזוק לסגל דל הכשרונות. "מדגסקר היתה קולוניה צרפתית עד 1960, ויש בצרפת שחקנים עם שורשים מלגשים. צריך לחפש אותם", הוא טען. אמר - ועשה. ואולי היו אלה שחקנים מהליגות הנמוכות, וממש לא שמות גדולים (בעצם, השמות הצרפתים היו הרבה יותר קצרים), אך הם תרמו המון הן מבחינת יכולת נטו, והן מבחינת הגישה המנטלית. האווירה השתנתה. "הבוס הפך אותנו לנבחרת חצי מקצוענית. הוא יודע להפיק את המיטב מכל אחד", אומר הקפטן אנדריאצימה.
תור של קילומטרים והרוג אחד
המומנטום החיובי הגיע בעיתוי הנכון כי בדיוק הוחלט להגדיל את מספר המשתתפות באליפות אפריקה ל-24 - דבר ששיחק לטובת הנבחרות הבינוניות. מאידך, זה לא היה אמור על הנייר לשנות דבר מבחינת מדגסקר, אשר אפילו נדרשה לסיבוב מוקדם מול נבחרת סאו טומה ופרינסיפה. לקראת הגרלת המוקדמות, היא שובצה כמובן בדרג הרביעי והנמוך ביותר. אלא שאז המזל שיחק לידיה. סנגל היתה אמנם הפייבוריטית הברורה, אבל מהדרג השני הוגרלה גיניאה המשוונית שנמצאת במשבר עמוק אחרי תקופת גאות בשל השקעת מזומנים מצד הדיקטטור הרצחני, ומהדרג השלישי הוגרלה סודאן החלשה. שתי הראשונות העפילו אוטומטית, וכך נוצרה הזדמנות פז חלומית. זה עדיין נראה קשה מאוד, אבל איכשהו אפשרי.
בפתיחת המוקדמות, ביוני 2017, ניצחה מדגסקר 1:3 בסודאן. לאחר מכן התפנתה היבשת למוקדמות המונדיאל, והמחזור השני שוחק בחלוף יותר משנה, בספטמבר 2018. בזמן זה הספיק דופואי להעביר מספר מחנות אימונים, שידרג את הרמה, והבחורים הגיעו מוכנים לרגע האמת. גם האוהדים הרגישו זאת, וההיסטריה לקראת המפגש הביתי מול סנגל היתה כה גדולה שאוהדים המתינו במשך שעות ארוכות כדי לרכוש כרטיסים בבוקר המשחק. תור של קילומטרים, תרתי משמע, נוצר ליד האיצטדיון הלאומי שמכיל רק 22 אלף מקומות, אבל הקופות פעלו לאט, ושער הכניסה הבודד נפתח באיחור. התוצאה היתה טרגית - זמן קצר לפני הפתיחה נוצרה מהומה גדולה, והאוהדים דרסו זה את זה. אדם אחד נהרג, עשרות נפצעו. והמשחק? הוא יצא לדרך כמתוכנן, ובצל הדיווחים הסותרים על מצב הנפגעים הצליחה הנבחרת לסחוט 2:2 אדיר מהיריבה הגדולה בזכות שער עצמי של בלם נאפולי קאלידו קוליבאלי.
בונוס של 25 אלף יורו. לכולם
ואז הגיע צמד המשחקים מול גינאה המשוונית האומללה. 0:1 בחוץ משער של אנדריאצימה לווה מיד ב-0:1 ביתי משער של (הנה זה בא!) ראקוטוהארימאלאלה, וזה הספיק. העליה ההיסטורית הובטחה שני מחזורים לסיום המוקדמות, והשמחה ברחבי האי לא ידעה גבול. בשלב זה צורף לכוח גם הרכש הנוצץ ביותר, ז'רמי מורל בן ה-35, בלם ליון עם עבר במארסיי, אשר אביו נולד במדגסקר. "אל תגחכו", הוא ביקר בטוויטר כאשר הודיע על החלטתו, וזה אומר לא מעט.
דופואי הפך לגיבור לאומי, כונה "הקרחת האלוהית", ואוהדים חונקים אותו באושר כאשר הוא עובר בשדרות העצמאות. גם נשיא המדינה לא נותר אדיש, והעניק בונוס מיוחד לנבחרת על ההישג התקדימי - צ'ק של 25 אלף יורו. לכולם! לא ידוע כיצד חולק הכסף, אך בהערכה גסה כל אחד מהשחקנים ואנשי הצוות המקצועי קיבל קצת יותר מאלף יורו. במונחי מדגסקר, מדובר במחווה יוצאת דופן, וזה מסביר מדוע דופואי לא ממש יהפוך למיליונר באי.
לפיכך, יש צורך בחיפושים אחרי הכנסה נוספת. הצעה כזו הגיעה בינואר מקבוצת פלורי מתחתית הליגה הרביעית בצרפת - בעיקר כי נשיאה נשוי לאישה מלגשית, ובבעלותו אחוזה במדגסקר. אז דופואי הסכים להתמנות למנהל הטכני ומאמן בפועל, במקביל לעבודתו בנבחרת. חוס הידינק עבד באיינדהובן במקביל למשרה בנבחרת אוסטרליה לפני מונדיאל 2006, אבל דבר כזה עוד לא היה. רק תחשבו על זה - דופואי הכין את מדגסקר לאליפות אפריקה היסטורית, אך היה כל הזמן בצרפת, עסוק מעל הראש במאבקי הישרדות בליגה הרביעית. היש דבר הזוי יותר?
הפסידו למאוריטניה, אבל חולמים על מונדיאל
אולי כן, כאשר מסתכלים על הנעשה בהתאחדות המלגשית. טורניר המוקדמות הסתיים במרץ 2019, ומדגסקר הפסידה בשני המשחקים האחרונים אחרי שחגגה את ההעפלה. חוזהו של דופואי הסתיים, באופן לא מפתיע, במרץ 2019 - כי איש מהבכירים לא העלה בדעתו שההעפלה רלוונטית. איש מהם גם לא חשב להאריך את החוזה כבר באוקטובר אחרי ההישג מול גינאה המשוונית. כולם המתינו בסלבנות עד הסוף, ואז הוציאו הודעה חגיגית - המאמן תוגמל על עבודתו יוצאת הדופן וקיבל חוזה חדש... עד יולי 2019! ברוכים הבאים להגיון של מדגסקר.
דופואי הפך בחודשים האחרונים למרואיין פופולרי במולדתו, ואוהב לספר כיצד הוא חייב לפקח על כל דבר באימוני הנבחרת, כולל נושאי התחזוקה - כי שום דבר לא יזוז בלעדיו. זה לא מפריע לאי להיות באופוריה, וליו"ר ההתאחדות לדבר על תוכניות ראוותניות להעפיל למונדיאל ב-2026, אחרי שיורחב ל-48 נבחרות. רעיון ההרחבה מצא חן בעיניהם, ואפשר להבין זאת. ואולם, עם או בלי דופואי, זה לא יהיה רלוונטי. עבור רומאריו באג'ו, אליפות אפריקה במצרים עשויה להיות הטורניר הגדול היחיד. צריך ליהנות כאן ועכשיו.
והמזל הרי שוב לצידם של המלגשים. הם הוגרלו לבית סביר עם ניגריה, גיניאה ובורונדי שעורכת אף היא הופעת בכורה במפעל, כאשר גם למקום השלישי יש סיכוי להמשיך לשמינית הגמר. אם זה יקרה, הקרחת של דופואי בן ה-51 תהיה אלוהית עוד יותר, אך בהתחשב בתוצאות משחקי הידידות האחרונים סביר יותר כי העסק יסתיים עם אפס נקודות. השנה סיימה מדגסקר בתיקו 3:3 בלוקסמבורג, ואז הפסידה לקניה ולמאוריטניה. במקרה הגרוע ביותר, זו עלולה להיות פארסה אמיתית עם תבוסות קשות, במיוחד מול הנשרים מניגריה, אבל אל דאגה - השיא לא יישבר, וזה מובטח. זה לא יהיה 149:0.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק