הולכים לבחירות: סיפורו של דראפט 2009, בו סטפן קרי נבחר שביעי בלבד

עד אותו ערב הוא לא היה רגיל להחטיא. עד אותו ערב החטאה היתה הדבר המוזר הזה שלעתים קורה בין קליעות, אבל ב-20 בדצמבר 2008, סטפן קרי נראה כאילו הוא נולד להחטיא, כאילו זה היה ייעודו בחיים. הזריקה הראשונה שלו הלכה החוצה, ואז השנייה והשלישית והרביעית והחמישית והשישית והשביעית והשמינית. את המחצית הראשונה סיים עם 3 מ-18 מהשדה (1 מ-9 ל-3), ואת המשחק כולו, בו הובסה מכללת דייוידסון הקטנה 76:58 בידי פרדו, סיים עם 5 מ-26 מהשדה (2 מ-12 ל-3).

ביציעים באינדיאנפוליס ישב באותו ערב לארי ריילי, מבלי לדעת שמספר חודשים לאחר מכן יקבל קידום ויחליף את כריס מאלין כג'נרל מנג'ר של גולדן סטייט. הוא צפה בסטף מחטיא ומחטיא ומחטיא, ובזמן שאחרים אולי היו נרתעים, האיש שיעזור לבנות את אחת השושלות הגדולות בכל הזמנים דווקא התרשם. הוא לא ראה ב-21 ההחטאות כישלון, אלא סוג של הישג: הנה קבוצה שסוף סוף לוחצת את מלך הסלים של המכללות (31 נקודות לערב) על כל המגרש, שורטת, מרביצה, ובכל זאת הכוכב הצעיר ממשיך להילחם. "אחרי המשחק חשבתי שהוא יהיה שחקן NBA טוב מאוד למשך 10 שנים", סיפר ריילי ל"ניו יורק טיימס". "לא דאגתי מאיך שהוא זרק, ידעתי שהוא מסוגל לקלוע. הסיבה שאהבתי אותו היא שהוא לרגע לא הרים ידיים".

יהיה מוגזם להגיד שהערב ההוא שכנע את לארי ריילי לבחור את סטף קרי בדראפט - למעשה, זה יהיה שגוי: הג'נרל מנג'ר אף הודה ששקל גם אופציות אחרות, בין היתר משום שקרי עצמו לא שש להגיע לגולדן סטייט. זה לא היה החיבור הטבעי, ולמשך שבועות ארוכים, נדמה היה שזה לא יהיה חיבור כלל. שלל אנשים היו צריכים לקבל שלל החלטות כדי שסטפן קרי יגיע לגולדן סטייט וישנה קבוצה שלמה, מועדון שלם, ליגה שלמה, אולי אפילו ענף שלם. ומה אתם יודעים: שלל אנשים אכן קיבלו את שלל ההחלטות הללו.

זה סיפורו של דראפט 2009.

מספר שבועות לפני הערב המכונן במדיסון סקוור גארדן, רק דבר אחד היה ברור לגבי דראפט 2009: בלייק גריפין ייבחר ראשון על ידי לוס אנג'לס קליפרס. קרי, שהפך בתום עונתו השלישית והאחרונה בדייוידסון לתופעה כלל-ארצית, לא הוזכר כמועמד לטופ 3. במוק דראפט האחרון ש ESPN הוא דורג רביעי, ב"בליצ'ר ריפורט" שישי, ב"ספורטס אילוסטרייטד" שמיני וב-NBADRAFT שביעי. "הרבה מתחת לרף בכל הנוגע לאקספלוסיביות ואתלטיות ב-NBA", נכתב עליו שם, "הוא לא רכז טבעי עליו קבוצת NBA יכולה לסמוך"; ב"דראפט אקספרס" גרסו כי "הצעד הראשון שלו ממוצע במקרה הטוב, ובהתחשב במבנה הדקיק שלו ובהיעדר אקספלוסיביות סביב הטבעת, קשה להאמין שיצליח להגיע לקו העונשין כפי שעשה בקולג'ים"; פרשן ESPN דאג גוטליב סיכם: "האם קרי מסוגל לעבור שומרים כפי שעשה בקולג'? לא. האם הוא מספיק גדול כדי לזרוק מעל שחקני NBA? לא. האם יש לו עמדה ברורה ב-NBA? לא. האם הוא יוכל לשמור על הכדור? לא".

כל זאת לא נכתב פה כדי לחגוג טעויות של אחרים - דברים כאלה קורים מדי דראפט - כי אם על מנת להסביר מדוע הקוסם של היום הוא לא הקוסם של 2009, זה שעדיין לא הוכיח שהוא מסוגל לשלוף שפן מהכובע גם ב-NBA. קרי של אז היה בגדר הימור ולא קונצנזוס, והדעות לגביו השתנו בהתאם לזהות האנשים שהחזיקו בהן. מספר שבועות לפני הדראפט גם לארי ריילי עצמו לא היה משוכנע לגמרי שעליו להתביית על סטף: הרי לגולדן סטייט כבר היה סקורר מוכח שזקוק לכדור בקו האחורי (מונטה אליס), לצד קו קדמי דליל ואפור למדי. "הייתי רוצה קצת בשר, תמיד יש מה לעשות עם גודל וקשיחות", אמר ל-ESPN לפני הדראפט. "אני מניח שפשוט נבחר בשחקן הכי טוב שיהיה על הלוח. אם זה רכז אז זה רכז, אם זה שחקן בעמדה 4, אז הוא זה שניקח".

ככל ששעון החול הלך ואזל והדראפט הלך והתקרב כך השתכנע ריילי שהכוכב הצעיר הוא הבחירה הנכונה, אולם לא היה משוכנע שקרי יישאר עד הבחירה השביעית. למזלו הגדול, מספר קבוצות התגייסו כדי להציל אותו ולחרב את עצמן, והשתיים הראשונות היו וושינגטון ומינסוטה. יממה לפני הדראפט, הודיעו הוויזארדס כי החליטו להעביר את הבחירה החמישית בה החזיקו לטימברוולבס, בתמורה לרנדי פוי ומייק מילר. לפחות על פי הג'נרל מנג'ר הכושל ארני גרנפלד, הרציונאל היה כזה: אנחנו זקוקים לשחקנים מנוסים כדי ללכת רחוק בפלייאוף, וממילא אין אף פרוספקט שמעניין אותנו אחרי הבחירה הרביעית.

משפחת קרי וסטף עצמו רצו שיגיע רק למקום אחד: ניו יורק. העיר, המועדון, הציפיות, אור הזרקורים, האולם האגדי - הכל קסם לו, והגעתו של מייק ד'אנטוני מפיניקס הפכה את השאיפה לאידיליה: תחת הגאון ההתקפי, בשיטה המשוחררת והמהירה שהופכת לא פעם שחקנים בינוניים לטובים וטובים למצוינים, יוכל להפוך לסטיב נאש החדש. הרצון היה הדדי ומנהל הניקס דוני וולש עשה כל שביכולתו כדי להשיג בחירה גבוהה יותר בדראפט, אך לא מצא את הטרייד המתאים. כל שנותר היה להפעיל לחץ על יתר הקבוצות ולהבהיר להן את מה שכולם כבר ידעו: ניו יורק רוצה את סטפן קרי, וסטפן קרי רוצה את ניו יורק. כמעט כל קבוצה שפנתה לסוכנו של הגארד ג'ף אוסטין בבקשה לזמן את קרי להתרשמות לפני הדראפט, קיבלה תשובה זהה: לא, הוא ישחק רק בניו יורק.

קני אטקינסון, ששימש כעוזר לג'נרל מנג'ר של ממפיס, רצה לצפות בכישרון הצעיר כדי להחליט האם לבחור בו במקום השני. הוא סורב, ולבסוף הגריזליס בחרו בהאשים ת'אביט, אחד הפלופים הגדולים בכל הזמנים; אוקלהומה סיטי, שבחרה שלישית, ביקשה גם היא לצפות בקרי, וגם כן קיבלה תשובה שלילית (לטענת אוסטין, משום שידע שבכל מקרה תבחר בג'יימס הארדן, מה שאכן קרה). למעשה, היחידה שמשום מה קיבלה את האישור החריג לזמן אליה את סטף לאימון התרשמות היתה סקרמנטו, שהציבה אותו מול טייריק אוואנס ומספר גארדים אחרים, השתכנעה מבעד לכל ספק, וקטפה את אוואנס עם הבחירה הרביעית. יתר הקבוצות - מלבד ניו יורק, וושינגטון (לפני הטרייד המדובר) ושארלוט (העיר בה גדל) קיבלו תשובה שלילית, גם גולדן סטייט. "לארי ריילי צלצל אלי ושאל האם יוכל לקבל אימון", אמר אוסטין ל"ניו יורק טיימס". "'לא, אתה לא יכול', אמרתי. 'אני יכול לדבר איתו?' הוא שאל. 'לא, אתה לא יכול', אמרתי. אמרתי לו שסטפן רוצה להיות בניו יורק. תתרחק ממנו".

לפני מספר שבועות, סיפר דל קרי ל-NBC Sports על שיחת הטלפון שקיים עם דון נלסון, זמן קצר לפני הדראפט. "איך תרגיש אם נבחר בבן שלך?" שאל מאמן גולדן סטייט דאז. "אל תבחרו בו", השיב האב. "שאלת אותי שאלה, ואני אומר לך את האמת. אל תבחרו בו'".

יום הדראפט הגיע. ב-25 ביוני עשה סטפן קרי את דרכו מהמלון בו שכן בניו יורק לחדר האקסקלוסיבי במדיסון סקוור גארדן, ביחד עם 19 השחקנים האחרים שאמורים היו להיבחר גבוה, לצאת לבמה וללחוץ את ידו של הקומישנר דייויד סטרן. הייתי בלחץ", כתב קרי למגזין GQ. "אתה לא יודע למה לצפות. אחרי הבחירה הראשונה, אתה מניח בכל פעם מחדש שהבחירה הבאה תהיה אתה, ואז יש אכזבה מסוימת כשדייויד סטרן קורא בשם אחר. ואז השעון מתחיל לספור לאחור לקבוצה הבאה, ואתה שוב בלחץ. זו רכבת הרים של רגשות". ברכבת ההרים הזו היתה עליה אחת - נגיע אליה בהמשך - והרבה יותר ירידות. ראשון, באופן לא מפתיע, נבחר גריפין; אחריו ת'אביט (על ידי ממפיס), הארדן (על ידי אוקלהומה סיטי) ואוואנס (על ידי סקרמנטו). אף אחד לא נפל מהכיסא. כעת הגיעה תורה של מינסוטה, שהחזיקה בבחירות 5 ו-6, והיתה בלתי צפויה - בין היתר משום שמינתה כחודש לפני הדראפט את דייויד קאן להיות הג'נרל מנג'ר החדש שלה, מבלי לדעת שבחרה, בדיעבד, באחד המנהלים הגרועים בתולדות הליגה.

לטענת קאן, גם הוא קיבל מאוסטין מסרים ברורים לפני הדראפט - קרי לא יגיע להתרשמות אצלכם - לצד רמיזות על השלכות עתידיות במקרה שבכל זאת יבחרו בו (נניח, שלא יתייצב לפתיחת האימונים). אבל זה לא הכל: ה-GM של הטימברוולבס היה מאוהב באותם שבועות בריקי רוביו, אז עדיין ילד פלא בן 18, בידיעה שגם הוא לא שש להגיע למינסוטה, וככל הנראה יישאר באירופה אחרי הבחירה בו. האם קאן באמת מסוגל לבחור שני רכזים שלא רוצים לשחק אצלו, ואולי ידרשו טרייד עוד לפני משחקם הראשון במועדון? ובכן, לא: בזמן שלארי ריילי שם קצוץ על האיומים של משפחת קרי ומקורביה ובחר בסטף במקום השביעי, הג'נרל מנג'ר של הטימברוולבס החליט להימנע מהסיכון. ריקי רוביו נבחר חמישי, ועם הבחירה השישית לקח קאן רכז נוסף - ג'וני פלין.

"היה מאוד הגיוני לבחור בג'וני", הסביר במאמר שפרסם ב"ספורטס אילוסטרייטד". "לא היה לנו אף רכז בסגל וחשבנו שהוא הרכז הטוב ביותר בדראפט, לא רק בזכות כישוריו על הפרקט אלא גם בזכות כישורי המנהיגות שלו". ההיסטוריה מלגלגת על הקביעה הזו: פלין סבל מפציעה קשה, החזיק מעמד שנתיים וחצי בלבד בליגה הטובה בעולם וסיים את הקריירה בגיל 25. כדי להשלים את דראפט האימים הזה, בחר קאן במקום ה-18 רכז נוסף (!) - טיי לוסון. איכשהו, מתוך שלושת הרכזים שבחר בסיבוב הראשון, אחד נותר באירופה (רוביו), אחד קרס (פלין), ואחד מיד נשלח בטרייד (לוסון). על קרי וג'רו הולידיי, למשל, קאן העדיף לוותר. כשהתארח בפודקסט של ביל סימונס, חלק סטף סיבה נוספת בגינה, לכאורה, לא נבחר על ידי מינסוטה: "כולם יודעים כמה אני אוהב גולף ומשחק בזמן הפנוי. אני חושב שהשמועה היתה שדייויד קאן לא רצה לבחור אותי כי קר במינסוטה ולא אוכל לשחק גולף, ואז אהיה אומלל".

כך או כך, ב"חדר המלחמה" של גולדן סטייט, בו ישבו חברי ההנהלה והצוות המקצועי, היו די המומים כששמו של פלין נאמר על ידי דייויד סטרן. הם ניצלו. סטף קרי שלהם. "אם היתה לנו את הבחירה הראשונה, היינו מפספסים את סטף ולוקחים את בלייק גריפין", הודה ריילי בראיון לאתר הרשמי של הליגה. "אבל אני זוכר שאמרתי שקרי הוא השחקן השני בטיבו בדראפט. לא אהבתי את ת'אביט, גם לא ממש את ג'וני פלין. אם היינו במקומות 3-4 הבחירה, אני מניח, היתה בין סטף והארדן. זה היה מירוץ צמוד, אבל היינו נוטים לכיוון סטף". בסופו של דבר זה כלל לא היה מירוץ צמוד, ובבחירה השביעית לא היו שום התלבטויות. גם קרי עצמו הופתע מהסיטואציה. "...ואז הגיע תור גולדן סטייט, הכי רחוק שיש מהבית", אמר ל-GQ. "הם נתנו לשעון להגיע עד אפס ואז בחרו בי. דיברתי עם הרבה אנשים מההנהלה לפני הדראפט, הם סיפרו שאהבו אותי, אבל אהבו עוד רכזים, כך שלא חשבתי שאגיע לשם. ברגע שדייויד סטרן קרא בשמי, כל כך רווח לי שזה נגמר כי זה היה כל כך מלחיץ".

שריקות בוז נשמעו במדיסון סקוור גארדן עם הישמע הבחירה - לא כנגד קרי, אלא כנגד הגורל שהתעלל בניקס פעם אחר פעם. הכל הסתדר כל כך טוב עד אותו רגע, שהאוהדים המוכים היו משוכנעים שסוף סוף יקבלו את מבוקשם - מושיע, פרצוף חדש למועדון, הפרטנר המושלם לשיטה של ד'אנטוני. הם שרדו את שש הבחירות הראשונות וכעת היו צריכים לשרוד עוד בחירה אחת - בחירה אחת וזהו, והנה החלום שוב מתנפץ. "ממש רצינו שהוא ייפול לבחירה השמינית", הודה הסוכן ג'ף אוסטין בפני "יאהו". "ברגע שהגענו לבחירה השביעית, חשבנו, 'קדימה, אל תבחרו בו'. הווריירס לא היו היעד המועדף עלינו". אבל הם כן בחרו, ואחת מתיאוריות הקונספירציה גרסה כי מדובר בנקמה של דון נלסון - מאמן הווריירס דאז, שעדיין לא שכח כיצד הניקס פיטרו אותו ב-1995/96, וכעת עזר לקחת את השחקן אותו רצו.

בלית ברירה, ולקול קריאות בוז נוספות, בחרו בניו יורק את ג'ורדן היל, שחקן פנים שהעמיד ממוצעי קריירה של 7.9 נקודות ו-5.8 ריבאונדים למשחק בשבע עונותיו ב-NBA. "הסקאוטים שלנו דירגו אותו כשחקן השני בטיבו בדראפט", התעקש אז מייק ד'אנטוני, ודוני וולש הוסיף: "כולם חושבים שלא השגנו את קרי, אבל אולי השגנו את הגבוה הכי טוב בדראפט, כך שזה יום טוב עבורנו".

לפני הדראפט לא נראה היה שסטפן קרי יגיע לגולדן סטייט, אבל גם אחריו כלל לא היה בטוח האם יישאר בשורות הווריירס. פיניקס ראתה בו היורש הטבעי לסטיב נאש ופעלה בכל הכוח כדי לבנות טרייד שבמרכזו יעשה אמארה סטודמאייר את דרכו למפרץ והגארד הצעיר ינדוד לאריזונה. מי שניהל אז את המגעים עם הווריירס היה סטיב קר, אז הג'נרל מנג'ר של הסאנס, והמשא ומתן שהחל לפני הדראפט נמשך גם מעט אחריו. למעשה, עם הבחירה ה-14 לקחה פיניקס את הפורוורד ארל קלארק ולא את ג'רו הולידיי, משום שהאמינה שלא יהיה לה צורך ברכז נוסף אחרי קרי.

יממה לאחר הדראפט, סיפר דל קרי ל"אריזונה רפבליק", קיבל שיחת טלפון מקר ובה נאמר לו: "אל תגיעו למסיבת העיתונאים, יש לנו טרייד שהם ירדו ממנו". מסרים דומים הועברו גם לסטף וסוכנו, שהיו בשדה תעופה בסן פרנסיסקו, מוכנים למפגש הראשון עם התקשורת בגולדן סטייט. מספר כלי תקשורת בארה"ב העדיפו שלא לתת ציון לגולדן סטייט על הדראפט, עד שיוודע האם הטרייד ייצא לפועל או לא. על פי דיווחים מיד לאחר הדראפט, אחד המחסומים האחרונים היה שאלת הארכת חוזהו של סטודמאייר המועד לפציעות. "כשהוא נפל למקום השביעי, חשבנו שנצליח לסגור את העסקה. זה היה קרוב", סיפר קר ל"סן חוזה מרקיורי ניוז", "אני ולארי ניהלנו המון שיחות. זה היה בעייתי בשל מצבו הרפואי של אמארה. בגלל בעיות הברכיים שלו, כל עסקה היתה כפופה לבדיקות רפואיות".

גם קרי עצמו היה מבולבל, עדיין לא משוכנע האם רכבת ההרים הרגשית הזו הסתיימה או עדיין נוסעת. "הרבה אנשים חשבו שאהיה מאוכזב אם לא אגיע לניו יורק", אמר לתקשורת באוקלנד לאחר הדראפט, "אבל זה לא המצב. הרגע דיברתי עם לארי ריילי והוא לא אמר שאני הולך (בטרייד). אני לא יודע מה יקרה. אני מקווה ללכת לישון כשחקן גולדן סטייט".

ואיזו שינה זו היתה.