בווידאו: ברצלונה חוגגת אליפות
בסיום עונת 2010/11 שפילד יונייטד ירדה לליגה השלישית באנגליה במה שהייתה אמורה להיות, אז, ירידה לצורך בנייה מחדש ועלייה. האופטימיות של אוהדי "הלהבים" התחלפה בשנים שלאחר מכן בתחושת תסכול בלתי נגמרת: במקום לחלום על ביקורים מחודשים באצטדיונים הגדולים של אנגליה, הם נאלצו לבקר בצ'סטרפילד, יאוביל וסווינדון, בדרך לשש עונות ארוכות, מסויטות ומביכות מבחינתם בליג וואן. רק בעונה שעברה יונייטד הצליחה סוף סוף לשוב לצ'מפיונשיפ ועם מטרה ברורה: רק לא לרדת שוב, רק לא לחזור לאותו הסיוט.
ג'ורג' באלדוק הוא אחד משחקני הרכש שהגיעו בעונת העלייה. "היינו במחנה אימון בספרד, וגם בורנמות' היו שם", הוא נזכר. "המאמן הפסיק את האימון שלנו באמצע וביקש מאיתנו לשבת על הדשא. בורנמות' התאמנו במגרש המקביל. הוא אמר לנו להסתכל עליהם, חבורת שחקנים שהגיעו מהליגות הנמוכות לפרמיירליג. הם לא נראו שונים מאיתנו. התאמנו באותו קצב, אפילו נראו כמונו. הוא סיפר לנו שגם אנחנו יכולים לעשות את זה. בהתחלה צחקנו, אבל אני חושב שזה באמת גרם לנו להאמין".
אותו המאמן, כריס ווילדר, הוא הסיפור המרכזי בעלייה המחודשת של שפילד יונייטד לפרמיירליג לאחר 13 שנות היעדרות. ווילדר (51), לו האוהדים קוראים "אחד משלהם", הוא יליד סטוקברידג', עיירה קטנה הממוקמת ליד שפילד. כשחקן הוא עבר כמובן בשפילד ובעוד מספר מועדונים קטנים יחסית כמו ברייטון, רות'רהאם, נוטס קאונטי ובראדפורד. כמאמן, הוא מחזיק כעת בהישג יוצא דופן: עליית ליגה בארבע ליגות אנגליות שונות עם ארבע קבוצות שונות (אלפרטון, אוקספורד, נורת'המפטון ושפילד).
אחרי ההצלחה עם נורת'המפטון, ווילדר סוף סוף קיבל את ההזדמנות לאמן את שפילד במאי 2016 כמחליפו של נייג'ל אדקינס שפוטר. השיבה הביתה גרמה להצלחה מיידית ולחזרה לצ'מפיונשיפ בתום עונה אדירה, שהסתיימה עם שיא חדש עבור המועדון - 100 נקודות ליגה בעונה אחת. העונה הראשונה בצ'מפיונשיפ הוגדרה גם היא כמוצלחת - סיום נוח במקום העשירי, והעונה, כנגד כל הסיכויים, ווילדר הוביל את הקבוצה שהוא כל כך אוהב לליגה של הגדולים. מהליגה השלישית לפרמיירליג בתוך קצת יותר משנתיים.
ווילדר הוא מאמן שאוהב לדבר עם שחקניו. הוא מרבה לבצע שיחות קבוצתיות ואישיות, בהן הוא מדגיש כמה חשובה לו שמירה על סטנדרטים גבוהים לצד מחויבות בלתי מתפשרת מצד שחקניו. למי שמביט מהצד, ווילדר נראה כמו מאמן "אולד פאשן", מהסוג הישן של המאמנים האנגלים. אבל אי אפשר לדבר על ווילדר בלי להביט על שיטת המשחק הייחודית שלו: שיטה התקפית המתבססת על מערכים של 3-5-2/3-4-3 בה הבלמים עולים לעזרת ההתקפה בכל הזדמנות.
למי שלא צפה העונה בשפילד משחקת, כך זה עובד: כשהם מגיעים לאזור הרחבה של הקבוצה היריבה, שחקני האגף של שפילד חותכים למרכז ועוזרים בניהול ההתקפה. מי שמחליפים אותם באגפים הם הבלמים המהירים, שלעיתים קרובות מסיימים את המהלכים ההתקפיים עם הגבהות מהאגפים, בעיטות מאיזורים מסוכנים או מסירות חכמות למהלכים שיכולים להסתיים עם כדור ברשת. בצ'מפיונשיפ השיטה המיוחדת הייתה אפקטיבית וקטלנית לעיתים, ויהיה מעניין לראות האם ווילדר ישמור על השיטה הזאת גם בפרמיירליג.
"עבודה קשה, אמונה וקשיחות, זה כל מה שהיה לנו", הסביר ג'ורג' באלדוק בחגיגות העלייה הספונטניות. "התחלנו עם זה, זה המפתח והבסיס להכל. היום אני יכול להגיד שבנוסף לכל זה, יש לנו גם כמה שחקנים מעולים. כולם בליגה דיברו על הכישרון בסגלים של לידס ונוריץ', ואף אחד ספר אותנו. אני בטוח שבעונה הבאה נראה לכולם שהעלייה שלנו לא מקרית". באלדוק גם סיפר על שיטה מעניינת שווילדר עובד איתה: "הוא מבקש מאיתנו להתחיל כל משחק כאילו אנחנו בפיגור של 1:0. אנחנו לא נותנים ליריבה זמן ללמוד אותנו, אנחנו ישר מתנפלים. מעבר לעובדה שזה עובד, זה כיף גדול".
ווילדר עצמו נהנה מכל רגע בחגיגות העלייה, ובדיוק כמו בחגיגות העלייה מליג וואן לצ'מפיונשיפ, הרשה לעצמו להתפרק עם בקבוק בירה ביד. "כאוהד של המועדון הזה מילדות, זה אולי הרגע הגדול בחיי", סיפר, והמשיך: "האוהדים שלנו יכולים להיות גאים בקבוצה שלהם. אני מאמין שידברו על הקבוצה הנוכחית כאחת מהגדולות בהיסטוריה של המועדון הזה. תזכרו את שמותיהם, כולם יהפכו לאגדות". ווילדר מרבה להכות עם אגרופו על חזהו ולהשתמש במילה "תשוקה". טקס שהפך לקבוע בינו לבין האוהדים הוא שבסיום כל המשחק, הם ישירו לו שהוא אחד משלהם והמאמן, בתמורה, ירוץ לעברם בטירוף כשהוא מכה בחוזקה עם האגרוף על החזה. עדיין לא ברור אם נקבל את מרסלו ביילסה ולידס שלו בפרמיירליג בעונה הבאה, אבל טיפוס לא פחות מסקרן אחד כבר קיבלנו.
