באחד הפרקים של קלאסיקת המופת "אזור הדמדומים", נורה פרנסיס ולנטיין, פושע קטן וחסר מצפון, לאחר עימות עם שוטרים. ביקיצה שלאחר המוות הוא מגלה שיש לו מלאך שומר. המלאך מסדר לו ארמון מלא נשים, בילויים ובעיקר הצלחות. ולנטיין מנצח בביליארד, מהמר על המספר הנכון ברולטה ותמיד שולה את המטבעות במכונות המזל. באיזשהו שלב נמאס לו, הוא עושה הכול כדי להפסיד - ובכל זאת ממשיך לנצח. כאן הוא מתחיל להשתעמם ופונה למלאך בדרישה: "אני לא רוצה להיות יותר בגן עדן. אם אהיה פה עוד יום אחד אשתגע. תעביר אותי למקום האחר". המלאך, שעד אז קרן נחמדות ונופת צופים, משנה את פניו ואומר לו ברשעות: "גן עדן? מה גורם לך לחשוב שאתה בגן עדן? זה המקום האחר!"
ולאדן איביץ' לא פושע ולא מרושע, כמובן, אבל הוא בהחלט מתנהג כמו אחד שהתחיל להשתעמם ולנסות להפסיד בכוונה. עם ליגה שסגורה רשמית כבר חודש, הסרבי מנסה בכל כוחו לאתגר את השחקנים שלו. הוא מעמיד בשער את דניאל טננבאום, מציב במרכז ההגנה את איתן טיבי שלא ראה מגרש מתחילת העונה, ההתקפה שלו אנמית ובאופן כללי הוא בוחן היטב את גבולות הקבוצה. אתמול, מול הפועל חדרה, היו כמה פעמים שבהם זה כמעט עלה ביוקר. ואז, כמו פרנסיס ולנטיין, כשבאמת השתעמם הוא שם את הז'יטונים על מספר, במקרה שלו 15. המספר הזה שוב נתן לו ג'קפוט.
איביץ' הוא האיש שבליגה פשוט לא יודע איך להפסיד, גם אם נראה שהוא מאוד משתדל. הגיהינום הקטן שלו הוא המחשבה על הפספוס בחצי גמר הגביע. מעניין אם בדקה ה-96 בזמן שכדור הזהב פגש בדיוק מושלם בראש של דור פרץ, עברה בו התהייה מה היה קורה לו הייתה לו גם שם, בטדי, האפשרות להכניס את דור מיכה.
שני מחזורים לפני סיום עונת 2013/14 מכבי פתח תקווה הייתה עם תשע מעשר אצבעות הרגליים בליגה הלאומית. היא יצאה לאשדוד בידיעה שסיכויי ההישארות שלה נמוכים ביותר, אבל כל עוד יש על מה לשחק - משחקים. המשחק בי"א הסתיים ב-0:5 מוחץ למלאבסים. מ.ס. לא היוותה יריב, אבל שבוע לאחר מכן הוציאה בבלומפילד 1:1 מבני יהודה, מכבי פתח תקוה ניצחה 1:2 את הפועל חיפה ונשארה בנס, לחלוטין בזכות הקבוצה של ג'קי בן זקן.
אתמול במושבה החליטו השחקנים של גיא לוזון להחזיר טובה. להוציא את הדקות הראשונות, המשחק שלהם היה נרפה ועלוב כמעט כמו זה של היריבה שלהם לפני חמש שנים. אפשר היה במידה מסוימת להבין את זה בסיטואציה אחרת, אבל כשאתה צריך להילחם על מקומך בליגה זה נראה הרבה פחות טוב, וכשהקבוצה שמנצחת אותך מתקרבת אליך כדי שתי נקודות - ובכן, זו בעיה.
מכבי פתח תקוה היא קבוצה מרוקנת בלי טיפת מוטיבציה, וזה משהו שקורה לאחרונה יותר מדי למר מוטיבציה שעומד על הקווים. אם יש משהו שאי אפשר לקחת מגיא לוזון זו ההתלהבות והמחויבות שלו לניצחון, רק שבכל הקבוצות האחרונות שאימן - מהפועל תל אביב, דרך מכבי חיפה ובית"ר ירושלים ועד מכבי פתח תקווה, נראה שדווקא האלמנט הזה חסר. מכבי פתח תקוה כבויה, חסרת מעוף ולא ממצה שמינית מהפוטנציאל שיש לה.
למכבי פתח תקוה יש בקביעות את אחד ממאגרי הכישרונות הגדולים, אבל ב-11 השנים האחרונות היא מוצאת את עצמה לא אחת בתמונת הירידה. זה קרה לה ב-2008, ב-2012 (ירדה), ב-2014 וגם ב-2019. מה הסיבה הפעם? בעיקר העובדה שאין מי שייקח אחריות. בלי שחקן אנרגטי כמו מנור סולומון וללא הניסיון של יוסי בניון, לספינה הזאת אין רב חובל. מכבי פתח תקוה אולי הביאה רכש בינואר, אבל השניים שהלכו גרמו לכאוס והקבוצה לא מצליחה להשיט את עצמה לחוף מבטחים. לידור כהן לא הופיע לעונה, גידי קאניוק משחק מכורח האינרציה, אופיר מזרחי תמיד יהיה, כנראה, פוטנציאל מבוזבז ויובל שבתאי נדחק לקצה הספסל. אין בעל בית במגרש, רק סלט ושחקנים מבולבלים.
העייפות שלוזון משדר, משהו בסגנון "לא רציתי לבוא אבל קראו לי לעזור אז הגעתי", חייבת להיעלם עכשיו. אם יש סיטואציה שבה יכולת ההטרפה שלו מתאימה לה, זו הסיטואציה. עם שני משחקים לא פשוטים, בחוץ מול הפועל חיפה ובבית נגד הפועל תל אביב, זה עלול להסתיים מאוד לא טוב, גם מבחינת מכבי פתח תקוו וגם מבחינתו.
אחרי כל הדיבורים על ליגה גמורה, לא פחות מחמש קבוצות נמצאות בתמונת הירידה. גם אם ניקח בחשבון שסכנין נפרדה מעשית מליגת העל, איום הירידה קיים על אשדוד, מכבי פתח תקוה וקרית שמונה, כשאפילו הפועל תל אביב החמוצה עדיין נמצאת במאבק.
מי שנשארה באופן סופי ומוחלט היא הפועל רעננה, שאמש קצרה ניצחון ראשון אי פעם על הפועל תל אביב ותשחק שנה שמינית ברציפות בליגת העל. בניגוד למכבי פתח תקוה ולאשדוד, לרעננה אין בנק של כישרונות נוצצים, אבל היא המועדון היחיד בדרג הנמוך של הקבוצות שמציב בכל שנה תכנית ברורה. הניהול של אשר אלון אולי קר, אבל הקבוצה שלו יציבה גם בזכות המאמנים שהוא ממנה. למשל, מנחם קורצקי.
קורצקי לא רווה נחת בקבוצות שאימן בשנים האחרונות. מבית"ר ירושלים הוא נפרד בגלל סכסוך מקצועי עם אלי טביב, להפועל פתח תקוה, מכבי נתניה והפועל תל אביב הגיע בסיטואציות בלתי אפשריות. חוסר ההצלחה הזה עושה לו עוול, מכיוון שכשנותנים לו לבנות את הקבוצה ולעבוד הוא מביא תוצאות. ההצלחה שלו עם רעננה, כמו בעבר עם רמת השרון, מושגת בזכות יסודיות ופרפקציוניזם. הוא עובד עם שחקנים על הפעולות הכי בסיסיות, על סגירות ועל עמידה נכונה במגרש. כמעט כולם אצלו אלמוניים, אבל המשמעת הטקטית הופכת את הקבוצה שלו לסיוט. הפועל רעננה עושה את המוות לכל מי שמשחק נגדה.
כמו בכל שנה, רעננה סומנה כמועמדת ודאית לירידה, אבל בעוד היריבות שלה לתחתית מנהלות רכבת הרים, היא עצמה רשמה בשבעת המחזורים האחרונים שלושה ניצחונות, שלוש תוצאות תיקו והפסד בודד למ.ס. אשדוד. אלה אולי לא תוצאות מבריקות לקבוצת צמרת, אבל בפלייאוף התחתון הקבוצה של קורצקי הייתה צעד אחד לפני כולם - והשיגה את הכרטיס לעונה נוספת בצדק רב.
אוהבים את מלובני וגם את רעננה - אבל באמת, לא יכולנו לוותר
- רבים הרימו גבה מעיתוי המינוי של חיים סילבס להפועל חיפה, אבל זה היה צעד נכון של יואב כץ, ולא רק בדיעבד. סילבס הגיע לקבוצה שכמעט הבטיחה הישארות ובתוך 90 דקות הותיר אותה סופית בליגת העל. בכך הוא הרוויח הזדמנות גם להכיר את הסגל עוד לפני תום העונה וגם להיכנס להכנות ל-2019/20 בראש נקי.
- הרבה ביקורת מוצדקת נשמעה על השימוש וחוסר השימוש ב-VAR, אבל לפחות את גזרת ההרחקות הוא שירת היטב עד כה. גם אופיר מזרחי יודע שמעבירה מכוערת כמו זו שביצע אתמול על עוביידה חטאב הוא לא יוכל בשנה הבאה לצאת בשלום.
- קייס גאנם כבש, כנראה, את שער העונה, אבל עם כל הכבוד למספרת הזאת, גם בגול הזה, כמו שער הניצחון של הפועל רעננה, יש לרובי לבקוביץ' חלק. בואו רק נגיד בעדינות שהחודש האחרון לא עשה טוב לשוער של הפועל תל אביב. והנה משהו מגניב לסיום: