מאת יוסי כהן
כשמיץ' ריצ'מונד כיכב כל ערב וסקרמנטו לא הגיעה לשום מקום, כל המומחים טענו שהאולסטאר מתבזבז בקבוצה שמקבילה לגולדן סטייט ולקליפרס. היללו אותו, שיבחו אותו וכאבו את מצבו העגום. ריצ'מונד התחנן לטרייד וטען שהקינגס עוצרים לו את ההתקדמות, מונעים ממנו את האפשרות להוביל קבוצה גדולה.
כריס וובר אכל קש בגולדן סטייט. מה זה אכל קש, מרורים בפירורים קטנים. תמיד הזכירו לו את "הפסק זמן", אותו אירוע אומלל שעלה למישיגן באליפות המכללות (וובר לקח טיים אאוט שלא היה והקבוצה נענשה בעבירה טכנית שעלתה לה באליפות). הדביקו לו סטיגמה של שחקן בעייתי, מעשן מריחואנה לא עלינו ועוד מרעין בישין. הווריורס שלחו אותו לוושינגטון, בעוד טרייד לא משמעותי עבורם, וחיברו אותו עם ג'ואן הווארד, חברו ל"חמישייה המופלאה" של מישיגן. גם שם וובר לא הסתדר והוויזארדס המשיכו לשקוע.
לפני עונת 98' עשו הקינגס את עסקת חייהם. הם נתנו לריצ'מונד ללכת לוושינגטון והביאו תמורתו את כריס וובר. אז הבינו "המומחים" את ההבדל העצום בין השניים. ריצ'מונד היה חכם על חלשים בעוד שוובר פשוט חיפש בית חם שיתן לו את החופש להתבטא ולהראות מה הוא יודע. ריצ'מונד ממשיך לרשום סטטיסטיקות בוושינגטון, אבל וובר מוביל את הקינגס לפלייאוף. העונה עשויה להיות העונה שתפצה את וובר על כל התקופה הזוועתית שעבר בליגה הזו, כשהקינגס מסתמנים כסוס השחור של הליגה וכאיום רציני על אליפות המערב.
אדלמן המהמר המוצלח
איך קרה שתוך שנתיים מאז שוובר הגיע, סקרמנטו עברה שינוי גדול כל כך?
הרבה נעוץ במאמן, ריק אדלמן, שלקח את ההימור המוצלח ושם מבטחו בוובר. בנוסף לוובר בנה אדלמן חבורה מלהיבה ששמה מבטחה בהתקפה ויודעת להרביץ מתי שצריך. אדלמן הצליח לחבר לפאזל עוד שחקן בעייתי ולהפיק ממנו את המיטב: ג'ייסון וויליאמס.
גם הכוכב הגדול של פלורידה הגיע לליגה עם בעיית מריחואנה קלה אבל אדלמן ראה בווליאמס שחקן עם פוטנציאל ענק, לא התעסק בשטויות והחליט לתת גם לו צ'אנס. הגדולה של וויליאמס לא מתבטאת בסטטיסטיקה. המסירות המדויקות והיכולת הוירטואוזית מחפים על משחק הגנה בעייתי ועל קליעה בינונית, אבל כשוויליאמס מוסר הלי-אופ לוובר, הקבוצה נכנסת לאקסטזה וטירוף ששווים יותר ממה שמאמן יכול לעשות בכמה מילים בטיים-אאוט.
את הקליעה המדויקת מספקים דאג כריסטי (עוד החתמה גאונית של אדלמן) ופרדראג סטויאקוביץ', שמתחיל להזכיר כוכב יוגוסלבי ענק ז"ל. שימו לב למספרים שמנפקים השניים:
כריסטי נותן 10.7 נק', 3 אס' ו-3 רב' בממוצע למשחק וחשוב מכל, רושם קצת יותר משתי חטיפות למשחק. סטויאקוביץ' מנפק 19.4 נק', 5.7 רב' ו-2.3 אס' למשחק. מעל כולם נמצא וובר עם ממוצע דאבל-דאבל של 25.9 נק' ו-11.3 רב'. את החמישיה משלים ולאדה דיבאץ', סנטר ותיק שהניסיון שלו בליגה לא ניתן למחיקה.
בובי ג'קסון הוא מחליף יעיל מאוד לוויליאמס וסקוט פולארד חיפה על וובר בצורה מעוררת הערכה כשהכוכב היה פצוע. לורנס פנדרברק "האילתי" נותן גם הוא דקות טובות מהספסל והחבורה של אדלמן ניצבת בגאווה במקום השני במערב עם מאזן 4:11. וזה לא שהקינגס שיחקו עד עכשיו נגד נמושות הליגה. הקבוצה רשמה נצחונות על פורטלנד, סיאטל, יוסטון ופיניקס תוך תצוגות התקפה מרשימות. מול הלייקרס, בלי וובר הפצוע, נכנעו הקינגס רק אחרי הארכה בערב שבו גם כריסטי וגם סטויאקוביץ' התפוצצו בהתקפה.
בסוף העונה וובר עומד להיות השחקן החופשי המבוקש בליגה. סקרמנטו תעשה הכל על מנת להשאיר את סי-ווב וצפויה לשלשל לכיסו 103 מיליון דולר לשבע עונות. אם לשפוט על פי התלהבותו של וובר מהעיר והאוהדים, יש על מה לדבר: "האוהדים כאן מדהימים, הם תומכים בנו תמיד וללא ספק מדובר בקהל הרעשני ביותר בליגה. זה ההבדל הגדול בין האוהדים כאן לשאר הליגה".
סביר להניח שבהמשך העונה יתקלו הקינגס במשברים ובבית הפסיפי מחכות להם מלחמות לא קלות עם הלייקרס, פורטלנד ופיניקס. בעונה שעברה, להזכירכם, מתחו הקינגס את הלייקרס לאורך חמישה משחקים בסיבוב הראשון לפני שהודחו מהפלייאוף. בהנחה שהעונה יעלו הקינגס מדרגה, יכולים להתחיל לפנטז בעיר על גמר המערב.
הקינגס לא נופלים מסריית הכוכבים של אף קבוצה בליגה, ואם וובר וסטויאקוביץ' ימשיכו להפציץ, אל תתפלאו אם סקרמנטו עוד תטרוף את כל הקלפים ותדהים את הליגה עם אליפות המערב. בלי לזלזל חלילה בשאק וקובי, זה עוד יכול לקרות.