בתקציר: מכבי תל אביב מנצחת את בני הרצליה בליגה
1.
איזו אולימפיה מילאנו תופיע הערב (חמישי, 21:45) נגד מכבי תל אביב?
זו שמחזיקה ברצף של שלושה ניצחונות ביורוליג, לראשונה מאז 2014 - או זו שנכנעה בשבוע שעבר לווירטוס בולוניה ברבע גמר הגביע האיטלקי?
זו שיצאה מאתונה עם ניצחונות חוץ על אולימפיאקוס ופנאתינייקוס, וגברה בתום דרמות גדולות על אנאדולו אפס, חימקי מוסקבה ובאסקוניה - או זו שכבר סוחבת חמישה הפסדי בית, בהם כמה מיותרים ממש, מול גראן קנאריה ובאיירן מינכן למשל?
זו שפתחה את העונה בסערה עם שישה ניצחונות בשמונה משחקים - או זו שהגיבה מיד אחר כך בחמישה הפסדים רצופים, והשיגה רק שני ניצחונות בתשעת המחזורים הבאים?
שאלות רבות ומורכבות, שמצביעות על מאניה דיפרסיה במועדון של ג'ורג'יו ארמאני. לאיש אין מענה אליהן. לא ליאניס ספרופולוס, וגרוע מכך - גם לא לסימונה פיאניג'אני.
2.
השבוע לפני 32 שנים ניפק קווין מגי המנוח את אחת התצוגות המיתולוגיות לשחקן פנים במכבי תל אביב. 36 נקודות ו-20 ריבאונדים שלו הצעידו את הצהובים לניצחון היסטורי על אדמת מילאנו; לפני כמעט חודשיים, להבדיל, ניצל ג'וני אובריאנט את היעדרו של טאריק בלאק וניפץ לא מעט שיאים בעצמו, כשירה 32 נקודות בדרך לניצחון ביתי על האיטלקים.
הערב בלאק היה אמור להיתקל באחד המצ'אפים המרתקים שיש ליורוליג להציע. אלא שהוא רק היה אמור: לפני שלושה שבועות נפגע ארתוראס גודאיטיס בברכו וגמר את העונה; הוא הספיק לרשום 14 נקודות מדד בפחות משבע דקות בגראן קנאריה לפני שנטש את הפרקט, ובלעדיו מילאנו אינה אותה קבוצה. בלאק, אלכס טיוס ואולי גם אובריאנט יצטרכו לתרגם את היתרון הזה לחגיגה בצבע, סטייל מגי ב-1987.
אולימפיה ידועה, מוכרת ומפורסמת בתור קבוצתו של מייק ג'יימס, אבל גודאיטיס היה העוגן האמיתי שלה לאורך העונה. הסיבה היחידה לחשוב שיש בחבורה הזו משהו מיוחד ומעט שונה, שיוביל אותה לגורל אחר מזה שאליו התרגלה בשנים האחרונות, הייתה נעוצה בעובדה שיש לה את השילוב בין אחד משלושת הרכזים הטובים ביורוליג לאחד משלושת הסנטרים המובילים במפעל. אבל לא עוד.
גודאיטיס הוא אולי הטרגדיה הספורטיבית הגדולה של העונה הזו בכדורסל האירופי. הפציעה פקדה אותו בעיצומה של הפריצה הגדולה לה ייחל; ימים ספורים לפני שנפצע, הוא סיפר בראיון עיתונאי כי הוא קרוב מתמיד להגשמת חלום ה-NBA שלו; אוהדי נבחרת ליטא כבר פינטזו על השילוב בינו לבין יונאס ולאנצ'יונאס בגביע העולם בקיץ הקרוב. וגודאיטיס, כמובן, אינו היחיד.
3.
לא פחות מ-37 פעמים הושבתו שחקנים ביורוליג לחודש או יותר במהלך העונה הנוכחית.
זה, למעשה, חלק מהותי בבעיה של הפורמט החדש: אף שמדובר כבר בעונה השלישית שלו, הקבוצות עדיין לא הפנימו את שינוי הקונספט שנדרש מהן. בהתייחסן לכל משחק כאל מלחמת עולם גורלית, סובלים השחקנים מעומס יתר משמעותי שמוביל לפציעות.
חלקן הגדול של הפציעות נגרם לשחקנים מרכזיים שאינם צעירים; אחרים, שהפכו מועדים לפגיעות או שניסו להתאושש מבעיות ישנות, נאלצו לשבת בצד לזמנים ממושכים; ואלה לא רק המשחקים - בשונה מקבוצות ה-NBA, השהייה הבלתי נגמרת בטרמינלים והטיסות הלא נוחות נתנו גם הן את אותותיהן והשפיעו בוודאי על מצבם הפיזי של השחקנים.
ואיפה מכבי תל אביב בכל הסיפור הזה? שמה נכלל ברשימה הזו רק פעם אחת, בעקבות פציעתו של ג'רמי פארגו בגב, ערב מחזור הפתיחה. מדובר בהמשך ישיר למה שקרה לה בעונה שעברה: שמונת הזרים המרכזיים שהובילו אותה אשתקד, החמיצו יחד שמונה הופעות בלבד מתוך 240 אפשריות. אולי זה החוק הרוסי שמאלץ אותה, לטענתה, לאפשר לכוכבים לנוח ולא להישחק בליגה המקומית (הו, האירוניה!), אולי זה טיפול פיזי נכון בשחקנים, אולי זו גם טיפת מזל, ואולי מדובר בשילוב של כל הגורמים הללו.
4.
מילאנו סובלת מהבעיה הזו יותר מכל אחת אחרת: נמאניה נדוביץ', שאמור היה להוביל את הקו האחורי שלה לצידו של ג'יימס, ינסה לחזור הערב בפעם השלישית העונה מאותה פציעה טורדנית ו"טריקית" במפשעה, שכבר השביתה אותו מ-29 משחקים בכל המסגרות - בעוד קיילב טרזוסקי ישוב אחרי השבתה של חודש וחצי. כך, שני השחקנים שקיבלו את מספר הדקות הגבוה ביותר במפעל, מגיעים מאותה קבוצה. האחד הוא ג'יימס והשני הוא ולדימיר מיצוב.
קשה להאשים את האיטלקים בכך שלא ניסו לתקן את המקולקל ולשפר את מצבם תוך כדי תנועה. זו המציאות שטופחת על פניהם בכל פעם מחדש: כשטרזוסקי נפצע, הם מיהרו להנחית את אלן אומיץ' כגיבוי לעמדת הסנטר (ולא שיערו שהאקס הכושל של הפועל ירושלים ימצא עצמו כשחקן מוביל בתוך זמן קצר); כשהבינו עד כמה עמוקה הבעיה עם נדוביץ', הם הביאו רכש נוצץ ומרשים בדמותו של ג'יימס נאנלי.
אקס מכבי אשדוד ופנרבחצ'ה ניפק בכורה חלומית של 22 נקודות בניצחון החוץ על גראן קנאריה, אבל המבחן האמיתי שלו - ושל הקבוצה כולה - יהיה ביכולתו להתבלט ולבוא לידי ביטוי גם לצד ג'יימס ולא רק במקומו. באותו ערב השלים נאנלי 13 דקות עם שלוש נקודות וזריקה אחת בלבד לסל בזמן שהרכז שיחק יחד איתו; כש-MJ סופסל (בין היתר בגלל חמש עבירות), הוא הפציץ 19 נקודות ב-16 דקות, כולל עשר זריקות מהשדה ושבע מהעונשין.
שוב:
עם ג'יימס - 13 דקות, שלוש נקודות, זריקה אחת.
בלי ג'יימס - 16 דקות, 19 נקודות, עשר זריקות מהשדה ושבע מהקו.
ובמשפט אחד: סיכוייה של מילאנו להגיע לאנשהו תלויים ביכולתה לחבר את מייק ג'יימס וג'יימס נאנלי לכדי אושיה אחת בשם מייק ג'יימס נאנלי.
5.
קשה להפריז במשמעות המשחק הערב. אם מכבי תנצח במילאנו, מאבקי העלייה לפלייאוף ייפתחו, יסתבכו ואף יסתעפו. היא תשווה את מאזנה לזה של יריבתה (12:11 לכל אחת) ותחלוף על פניה, כשבהחלט ייתכן שגם באיירן מינכן ובאסקוניה, שמתארחות במדריד ובברצלונה, יפסידו וייקלעו למאזן זהה - כשכל הרביעייה הזו במקומות 10-7. המנצחת בין פנאתינייקוס לחימקי מוסקבה, מחר באואקה, תעמוד על 13:10 ותחוש לפתע שאולי גם לה יש תקווה מחודשת להוציא משהו מהעונה הזו.
ומה אם לא? המילאנזים, שבעי בלונים שמתנפצים, הבטחות שהופכות לאכזבות ותקציבי עתק שמושלכים לטמיון, כבר מכירים היטב את הסיטואציה הזו. רוח המועדון היא שפוגעת בהם לא פעם, ומונעת מהם לעשות עוד צעד קדימה בדרך להצלחה. הערב תהיה להם הזדמנות בלתי חוזרת לתקן את הרושם ולעשות צעד ענק לעבר הפלייאוף. אם ינצחו את מכבי תל אביב, הם יעלו למאזן 11:12, יתבססו כנראה בשמינייה הראשונה - וירחיקו את יריבתם הישראלית ל-13:10.
כך או כך, ספק אם זו היריבה שנגדה ירצו לאתגר את עצמם. זו לא רק מכבי, שכבר הניפה את גביע אירופה במדיולנום פורום, אלא גם ספרופולוס - שעומד על מאזן מרשים של 1:8 נגד מילאנו כמאמן ביורוליג.