"אני מנסה להסביר למזוקן שאם יחזיר את האקדח לנרתיק זה רק יעבוד לטובתו. לטובתנו. קשה להמציא סיפור כשלוע של אקדח טעון מכוון לך לראש. אבל הבנאדם מתעקש. במדינה הזאת, הוא מסביר, אם אתה רוצה משהו אתה חייב לדרוש אותו בכוח" (אתגר קרת, "פתאום דפיקה בדלת").
ינואר הוא קללה. הוא קללה כי הוא מסומן על ידי כל הקבוצות בליגת העל כבר באוגוסט. עוד לפני שהכדור הראשון בעונה נבעט, המאמנים חושבים על חיזוק, מלהגים, רומזים תחת כל עץ רענן שמה שיש לא יספיק, שצריך יותר, שאם לא נביא 4-5 או 20 שחקנים לא נשרוד. ואז מגיעים אוקטובר ונובמבר, ינואר כבר מעבר לפינה וכריסטיאנו רונאלדו רק מחכה לחתום באשדוד או בקרית שמונה. ינואר, ינואר ינואר. די כבר עם ינואר!
זה החודש הכי מופרך בעולם הכדורגל. פה ושם מגיע איזה גיים צ'יינג'ר, אחד שמשנה לגמרי את המומנטום. השאר הם לא יותר מפליטים, ברוב המכריע של המקרים הם סותמי חורים, וגם זה במקרה הטוב. ינואר הזה, כמו כל העונה הזאת, מתנהג אחרת. פלומן וטאפוקו, ולסקיס, שטקוס, מנור סולומון - כולם עברו או מתעתדים לעבור, ורק אתמול נפתח מעשית החלון. בהיעדר תחרות בליגה, הזירה האמיתית נמצאת השנה שם. כולם מפנטזים על שינוי, עכשיו או בעונה הבאה, וכולם מוכנים לשים מספיק כסף כדי להגשים את הפנטזיה הזאת.
זירת ההתגוששות אינה סמויה מהעין. נהפוך הוא, היא גלויה לחלוטין ואף אחד מהגורמים המעורבים לא מתבייש בכלום. במשך שבועות ידענו על פרשת טאפוקו-פלומן שתקעה מקל עמוק ביחסי ברקת-חוגג. היה גם ברור שבית"ר זוממת על שטקוס, ויואב כץ הפך למופתע היחיד בעולם מהמהלך הזה. ולסקיס להפועל תל אביב? האפשרות עלתה לפני שהוא חתם. רק דבר אחד לא ממש ראינו מגיע. פתאום דפיקה בדלת: ירדן שועה עובר מבני יהודה למכבי חיפה. לא בקיץ, עכשיו.
מבחינה מקצועית, המעבר של שועה לחיפה לא שונה בהרבה מהמעבר של טאפוקו לבאר שבע. שניהם שחקנים שנתנו חצי עונה טובה, מה שהספיק לבעלים עשירים כדי לשים עליהם את הז'יטונים. הקונטקסט בין ברקת לשחר ובין באר שבע למכבי חיפה הוא זה ששונה, כי את ברקת התרגלנו לראות הולכת בשנים האחרונות אול-אין. את שחר לא, וכבר הפסקנו לחשוב שזה יקרה.
יעקב שחר הוא ג'נטלמן, איש עסקים הגון, לפעמים אפילו יותר מדי. אחד שיקנה את חן עזריאל רק כדי להציל את בית"ר ירושלים, או שיוותר על אליפות כי לא נעים לו מכך שהפועל פתח תקווה תפספס הזדמנות למלא את רמת גן. בעשור האחרון הוא למד על בשרו שג'נטלמניות וכדורגל לא הולכים יד ביד. כמו האיש המזוקן ההוא של אתגר קרת, שחר דרש להמציא סיפור חדש, סיפור כזה שבמרכזו מכבי חיפה גונבת את השחקן הכי לוהט בשוק ההעברות, שאף אחד לא ידע שהוא בכלל מסתובב בשוק ההעברות (לפחות לא הישראלי). סיפור כזה שבו מכבי חיפה לא מוכנה בשום פנים ואופן להיכנס למלחמה עם מועדונים אחרים. סיפור כזה שבו הירוקים שומרים על חשאיות עד הסוף, שהכותרת שלו היא "וואו" אחד גדול, וואו שכבר שנים ארוכות לא השמענו לכיוון של כפר גלים.
1.3 מיליון יורו על 60 אחוז מהכרטיס, מה שמשווה לשועה ערך של 2 מיליון יורו. זו אחת מהעסקאות המסובכות האלה שאנחנו רגילים לראות אצל הלוזונים, ופתאום נחתה על השולחן של שחר וברק אברמוב. העסקה הזאת לא נרקמה אתמול, היא נרקמה לפני כמה ימים, או שבועות או מי יודע. בזמן שכולם דיברו על אבוקסיס למכבי חיפה באמת הייתה עסקה בין בני יהודה למכבי חיפה. מי ידע שזאת תהיה העסקה. יכול שזו הייתה קריצה גם לאבוקסיס, אם כי בתקופה כזאת של ניצחונות קצת תלוש להזכיר אותו כאופציה לעונה הבאה. דבר אחד בטוח: במהלך הזה היה מסר משחר: אני כאן.
במכבי חיפה נעשו לא מעט טעויות לאורך השנים, אבל פה היא נתנה מהלך של שח, שעוד לפני שהספקנו להגיב אליו הפך למט. באמת לא משנה כרגע איך שועה ישחק. זאת אומרת, ברור שבעתיד זה ישנה. אם שועה יהיה נפילה, המהלך הזה יונצח, כמו רבים לפניו, באנדרטת הכישלונות של הירוקים. כרגע, זה לא משנה. כרגע מה שמשנה הוא ששחר הבין שלג'נטלמניות אין מקום יותר ופעל עם נחישות.
"במדינה הזאת, אם אתה רוצה משהו אתה חייב לדרוש אותו בכוח". זה מה ששחר עשה, בדיוק כמו המזוקן ההוא מ"פתאום דפיקה בדלת".