יש הנאה מיוחדת בלעשות צחוק משני שחקני יריב בו זמנית, והשער של קאקה באולד טראפורד הוא הדוגמא האולטימטיבית לכך. הכוכב מילאן גרם לגבריאל היינצה ופטריס אברה להתנגש זה בזה כאשר גילגל את הכדור ביניהם, ואז הכניע בקלות את אדווין ואן דר סאר בחצי גמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד ב-2007. מבחינת ניקולו זאניולו, היה זה רגע עוצר נשימה. "זה השער שמגדיר את קאקה", הוא אומר, וההצהרה הזו מרתקת בעיקר כי קשר רומא היה רק בן שבע כאשר הברזילאי ליהטט בדרך לזכיה בצ'מפיונס-ליג, וגם בדרך לכדור הזהב הפרטי שלו.
רק בן שבע, אבל זאניולו הבחין כבר אז בדקויות הכדורגל. קאקה היה האליל הבלתי מעורער שלו, ואליו הוא נשא את העיניים. שינויי הכיוון המפתיעים שלו הקסימו אותו. הוא תמיד חלם להשתעשע בשני שחקני יריב בבת אחת, כאילו הם שם רק כדי ליפול טרף קל להטעיותיו. ואתמול הוא עשה את זה כאשר הבקיע את השער הראשון בקריירה מול ססואולו. הוא זייף בעיטה, גרם לבלם ג'אנמרקו פרארי ולשוער אנדראה קונסילי ליפול על הקרקע בצוותא חסרי אונים, והקפיץ מעליהם באמנות לפינה הרחוקה של הרשת החשופה. היה זה מעשה אמנות של ממש, פריט לאספנים אשר אפילו קאקה עצמו היה יכול להתגאות בו. ביצוע לפנתיאון.
זימון לנבחרת לפני הבכורה בליגה
השער הזה ביסס עוד יותר את מעמדו של הנער בן ה-19 כתקווה הגדולה של הכדורגל האיטלקי - מעמד מדהים במיוחד בהתחשב בכך שמעטים הכירו את שמו עד לפני ארבעה חודשים. אוהדים בארץ המגף שיפשפו את העיניים בהלם מוחלט כאשר ראו את שמו בסגל הנבחרת הבוגרת בתחילת ספטמבר. זאניולו מי? הרי הקשר לא שיחק נכון לרגע הזימון אפילו שניה אחת בליגה הבכירה. למעשה, הוא השחקן השלישי בהיסטוריה של סקואדרה אזורה שעונה על ההגדרה. קדמו לו מאסימו מקארונה ומרקו וראטי, אבל אלה היו כוכבים מוכרים מאוד מהליגה השניה, ולא היה ספק שההכרה הגיעה להם. לעומתם, זאניולו שותף בשבעה משחקים בלבד בליגת המשנה, וגם זה ללא הצלחה. אז למה לקח אותו רוברטו מנצ'יני? ובכן, זהו סיפור יוצא דופן על יהלום שיגרום לשני מועדוני פאר לבכות על הפספוס.
הקבוצה הראשונה היא פיורנטינה. במשך שש שנים למד זאניולו באקדמיה של הסגולים, אבל בפירנצה לא ראו בו כשרון משמעותי. הוא לא קיבל כבוד, נחשב לתלמיד זניח יחסית, וכאשר היה בן 17 קיבל הודעה שאין לו עתיד במועדון. הוצעה לו השאלה בקבוצת הנערים של ספציה, אבל הילד הרגיש שזה סתמי. "אני רוצה לשלוט בגורלי לבד", הוא החליט אחרי התייעצות עם אביו איגור, חלוץ עבר שמעולם לא התברג בליגה הראשונה. זאניולו לקח את כרטיס השחקן שלו, חזר לבית הוריו והצטרף למועדון הצנוע בשם וירטוס אנטלה מהליגה השניה. שם, לקראת סוף עונת 2016/17, הוא קיבל כמה הזדמנויות בקבוצה הבוגרת, ונטל חלק משמעותי בחמישה משחקים. וירטוס אנטלה, שחלמה על עליה היסטורית, הפסידה בכולם. המאמן רוברטו ברדה, שהאמין בו, פוטר. ובכל זאת, בהופעות ספורות אלה, הוא השאיר רושם חיובי על הסקאוטים.
באינטר ראו בו פנומן - ונתנו לו ללכת
אמרת סקאוטים - אמרת מונצ'י. המנהל הספורטיבי האגדי, שזכה להצלחה מסחררת בסביליה והצטרף לרומא באפריל 2017, אוהב מאוד לאתר שחקנים זולים עם פוטנציאל גדול, וזאניולו נכנס כבר אז לפנקסו. אלא שהיה עליו מאבק לא פשוט. גם יובנטוס ואינטר שמו עין על הקשר, והשחורים-כחולים זכו בשירותיו. "האמנתי בפרוייקט הזה", הוא אמר, גם אם ידע שייאלץ לעשות צעד אחורה ולהשתייך לקבוצה הצעירה של המאמן סטפאנו וקי. השידוך הזה עבד מושלם. וקי בנה את הקישור סביב זאניולו, ליטש אותו, נתן לו אינספור עצות מועילות, קיבל ממנו 14 שערים ו-11 בישולים בדרך לאליפות, ולא היסס להתנבא: "הוא יהיה פנומן". ואם מאמן הנוער שלך אומר כך, מה הסיכוי שהקבוצה תשחרר את השחקן במחיר מצחיק? איך שלא תסתכלו על זה, קבלת ההחלטות של אינטר נראית בדיעבד מגוחכת בלשון המעטה.
העניין פשוט - לוצ'אנו ספאלטי רצה לחזור לשתף פעולה עם ראג'ה נאינגולן. הבלגי היה האס של הבוס ברומא, והחתמתו בסן סירו הוגדרה כיעד מרכזי. מבחינת אוהדי ג'אלורוסי, פרידה מסוג זה נתפסה כאסון, ואפשר להבין אותם. נאינגולן היה אחד השחקנים האהובים ביותר באולימפיקו, בזכות שילוב נדיר של יכולות הגנתיות והתקפיות, ומוטיבציה אינסופית. בשלב מסוים, הוא היה אחד הקשרים הטובים בתפקידו בעולם, וההחלטה של מאמן הנבחרת רוברטו מרטינס לא לקחת אותו למונדיאל הביאה לגל מחאה חסר תקדים בבלגיה.
ואולם, למונצ'י היתה דעה אחרת. הוא הריח, ככל הנראה, כי הכוכב בן ה-30 עבר את השיא, וזה הזמן לעשות עליו קופה לפני שיהיה מאוחר מדי. הלהט של ספאלטי מחד ואהבת הקהל הרומאי מאידך גרמו למחיר לעלות, ואיפשרו לאשף שוק ההעברות לדרוש גם שחקנים בעסקת החבילה. שמו של זאניולו נשלף מהפנקסים ועלה לשולחן הדיונים. לאינטר הלחוצה לא היתה בעיה - ערכו עמד על כ-4.5 מיליון יורו בלבד. כעת נראה כי זה יכול להיות אחד המחטפים המופלאים בתולדות איטליה.
בכורה לא צפויה בסנטיאגו ברנבאו
סביר להניח שאינטר התחרטה כבר ביולי, כאשר זאניולו זהר באליפות אירופה עד גיל 19 בפינלנד, שם העפילה איטליה לגמר והפסידה לפורטוגל בהארכה. הוא היה האדריכל במרכז המגרש - ראש שקוף, מסירות עומק מצוינות ואלגנטיות מפתיעה עבור שחקן שמתנשא ל-190 סנטימטרים. מדובר בשחקן פיזי עם מבנה גוף חסון, אך - כיאה למעריץ מושבע של קאקה - הוא משתדל לעבוד בעיקר על ההיבטים הטקטיים והטכניים של המשחק. העיתונאים האיטלקים שסיקרו את הטורניר נדהמו מרצינותו של הנער שניהל איתם שיחות מעמיקות מאוד על מהות המשחק. הוא לא רק קיבל הדרכות מהמאמן לקראת המשחקים, אלא ידע לבד הכל על שחקני היריב - תכונותיהם החזקות והחלשות שלהם, ואפילו מסלולי הקריירה שלהם. הוא אוהב את המשחק בדיוק כמו ילד בן שש שצפה בקאקה באולד טראפורד, ואבא דואג שרגליו יישארו תמיד על הקרקע. עם רקע כזה, קל הרבה יותר להסתגל לחדר ההלבשה במועדון גדול, גם כאשר נותנים לך בכורה בעיתוי הכי מטורף שאפשר לדמיין.
תארו לעצמכם מה מרגיש כדורגלן צעיר שמקבל בבוקר הודעה מהמאמן אוזביו די פרנצ'סקו: "הרגע שלך הגיע, אתה פותח בליגת האלופות בסנטיאגו ברנבאו". זאניולו ממש לא ציפה לכך, אבל השתלט על ההתרגשות, כידרר מול גארת בייל, בחן את סרחיו ראמוס ורפאל וראן, והוחלף בדקה ה-54 כאשר רומא היתה בפיגור 1:0 בלבד, כאשר כל המומחים משוכנעים - כוכב נולד. וכך היה. בחודשיים האחרונים, זאניולו הוא השחקן המדובר ביותר בעיר הנצח. אפילו פרנצ'סקו טוטי טוען: "יש לו הכל כדי להפוך לשחקן גדול", ויש שרואים בו יורש פוטנציאלי למלך.
כמו קאקה או ג'רארד?
בקבוצה הצעירה של אינטר תופקד זאניולו בעיקר כקשר רחבה לרחבה, אבל די פרנצ'סקו רואה בו פליימייקר, במיוחד מאז הפציעה של לורנצו פלגריני שלא התאים בכל מקרה לתפקיד הספציפי. והנה לכם צחוק הגורל - את הבכורה בהרכב בליגה עשה זאניולו מול פיורנטינה, את הבכורה בהרכב באולימפיקו הוא עשה בתחילת החודש מול אינטר. שני המשחקים אמנם הסתיימו רק בתיקו, אבל הנער הצטיין מול שתי האקסיות, והראה להן בדיוק מה הן החמיצו. ואתמול הוא התכבד לכבוש את השער המרהיב הראשון דווקא אחרי שאינטר הודיעה על השעייתו של נאינגולן, אשר צפוי לעזוב את הקבוצה בינואר. אירוני יותר זה לא יכול להיות.
זאניולו שואף לשחק כמו קאקה, אבל וקי ראה בו שחקן קצת אחר - משהו בסגנון סטיבן ג'רארד או פרנק למפארד, והוא יכול להתפתח בכיוון זה אם די פרנצ'סקו ישאיר אותו בעמדה הנוכחית. "אלה קשרים שהבקיעו הרבה", אמרו פעם לניקולו, והוא השיב: "אף פעם לא היתה לי בעיה עם זה בקבוצות הנוער". עכשיו, אחרי הביצוע הפנטסטי, לאיש לא צריך להיות ספק בנושא. כיבושים רבים עוד לפניו, וטוטי מוכן למחוא כפיים ביציע הכבוד.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק