23 מ-35, 203 יארד ואיבוד ללא טאצ'דאון. השורה הסטטיסטית של דרו בריס מהמשחק נגד קרוליינה נראית כמו ההספק של קוורטרבק רוקי מוצלח של ניו יורק ג'טס. זה אותו בריס שיעבור גם העונה את ה-4,000 יארד במסירה ואולי יזכה בתואר ה-MVP. בכלל, ניו אורלינס, שגירדה ניצחון 9:12 בשיניים, חווה דעיכה בחודש האחרון. עד שבוע 13 הסיינטס לא ירדו אפילו פעם אחת מ-21 נקודות, מ-29 בנובמבר יש להם כבר שני משחקים כאלה.
ההתקפה של ניו אורלינס נראית הרבה פחות טוב. וזו בדיוק הסיבה שהיא מועמדת מספר 1 לאליפות.
כל עוד הסיינטס ניצחו בשוטאאוטים, הטיעון העיקרי לריצה שלהם היה היכולת של בריס. הקוורטרבק הוותיק הרגיל אותנו לאורך השנים לחשוב שכוח הזרוע שלו הוא הפקטור המשמעותי היחיד. זו לא הייתה קבוצה שהצטיינה במשחק הריצה, וההגנה שלה הייתה, על פי רוב, נוראית. גם בימי הסופרבול ופרשיית הבאונטי של מתאם ההגנה גרג וויליאמס לא היו שם קילרים. והנה, פתאום הקדושים נראים כמו הדבר האמיתי בשני צדי הכדור. ארבע הפלות של קאם ניוטון, סגירה הרמטית באוויר (129 יארד במסירה) ועוד מטעמים ומהלכים גדולים הם חתיכת הצהרה.
באופן פרדוקסלי, דווקא לאחר קרבות הירי המוכרים קשה היה להתרשם מהסיינטס. הניצחונות האחרונים שלהם מוכיחים שהם בנויים לכל סיטואציה, גם ליום פחות טוב של בריס, כדי לנצח.
בניו אינגלנד הסיפור קצת שונה. לראשונה מאז 2009, הפטריוטס יסיימו את העונה עם יותר מ-4 הפסדים. אם בעבר ניו אינגלנד שלטה ב-AFC מזרח ללא רחם, השנה החולשה של היריבות לבית היא שנותנת את הטון ולא היכולות של הצמד בליצ'יק-בריידי. הקוורטרבק בדעיכה, שגם אם אינה גדולה היא משמעותית ומורגשת. לגבי בליצ'יק - לביל יש בעיה.
בליצ'יק הוגדר כג'נרל מנג'ר מיומו הראשון בקבוצה בשנת 2000, אבל עד 2009 חלק את התפקיד עם סקוט פיולי. מאז שפיולי עזב, המאמן היה האמון הבלעדי על החלטות הדראפט של הפטריוטס, והתוצאות בהתאם. מקבוצה עם פליימייקרים גדולים כמו לוייר מילוי, טיי לואו ורודני הריסון, ניו אינגלנד הפכה למסננת הגנתית, שהגיעה לשיאה בסופרבול האחרון. אז, אגב, בחר בליצ'יק לחנך את מלקולם באטלר, האיש שניצח עבורו שלוש שנים לפני כן, וספסל אותו לאורך משחק שלם.
ניו אינגלנד ספגה רק 17 נקודות בפיטסבורג, אבל 17 הנקודות הללו מטעות. ההגנה של הפטריוטס לא מצליחה לעצור כלום, תוצר של חוסר יכולת לבנות חוליה נורמלית כבר למעלה מעשור. בניגוד לניו אורלינס, לפטריוטס אין את הלוקסוס לקבל את בריידי ביום פחות טוב, וגם כשהוא טוב, כמו במיאמי, זה תמיד עלול להסתיים במהלך שאף הגנה אחרת לא הייתה מייצרת.
לכל הסופרבולים שלה ניו אינגלנד הגיעה לאחר שבוע חופש. בעוד קנזס סיטי ולוס אנג'לס צ'ארג'רס נאבקות על הפסגה ב-AFC מערב, כשראש הבית תקבל גם את הביי, יוסטון נמצאת חזק במרוץ ומקדימה את הפטריוטס במשחק, אם כי הניצחון של הפאטס בתחילת העונה מצריך רק מעידה קטנה של הטקסאנס. כרגע, עם או בלי חופש, נראה שהעונה של הפטריוטס תסתיים לפני פברואר.
לגבי בליצ'יק, נותר רק לתהות מה היה קורה לו היה מגיע לניו אינגלנד GM ראוי - האם לו ולבריידי היו עוד 2-3 טבעות בעשור האחרון?
ועוד כמה הגיגים
- קרסון וונץ נפצע בלוס אנג'לס, ניק פולס נכנס במקומו, ניצח את המשחק מול הראמס והמשיך עד לסופרבול. זה קרה ב-2017, והשנה פולס שוב עלה מול הראמס ושוב יצא עם ה-W. ההפסד המביך של דאלאס באינדיאנפוליס צמצם את הפער בינה לבין האיגלס למשחק אחד. הלוז של הקאובויס (טמפה ביי בבית והג'איינטס בחוץ) נוח יותר מזה של פילדלפיה (יוסטון בבית והרדסקינס בחוץ), אבל לחלום על בק-טו-בק תמיד מותר.
- קבוצה שאתה מעדיף לא לפגוש בפלייאוף אף פעם היא בולטימור. עם רצף של שלושה הפסדים בבטן של העונה, הרייבנס צנחו למאזן 5:4 והיו בדרך לעונה בינונית, אבל אז הגיע לו"ז קל שסידר להם 4 מ-5 וכמעט גניבה בקנזס סיטי. כל זה, כשבעמדת הקוורטרבק לאמאר ג'קסון והדיבורים על סיום דרכו של ג'ו פלאקו במועדון רק מתגברים. האם זה יספיק? הניצחון של פיטסבורג על ניו אינגלנד לא היה בריא לרייבנס, שיוצאים למשחק חוץ לא פשוט בלוס אנג'לס מול הצ'ארג'רס ומארחים את קליבלנד. אם יצליחו להשתחל איכשהו לינואר, עימות איתם ממש לא יהיה כיף, עם או בלי פלאקו.
- פוטבול הוא משחק מורכב, ושינוי של קבוצה מקצה לקצה מיוחס בדרך כלל לקוורטרבק, כך ששחקן אחד, במיוחד שחקן הגנה, לא נחשב לכזה שיהפוך את המועדון למשהו אחר. המקרה של קליל מאק הוא היוצא מהכלל. בלאס וגאס העלו את הליין על מאזן הניצחונות של הברס מ-6.5 ל-7 לפני פתיחת העונה, לא באמת האמינו שם שבאמצע דצמבר יהיו לקבוצה 10 ניצחונות והיא תכתוש את ה-NFC צפון. עם 2.5 הפלות של ארון רוג'רס ו-12.5 בסך הכול ב-12 משחקים, מאק הוא הדבר הכי נוצץ ביקום ההגנתי של ה-NFL, ומה שאצלו נוצץ הוא גם זהב.