פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        געגועים לג'ורג' מהג'ונגל: ניו יורק יאנקיז שוב על הקרשים

        הזכייה של בוסטון רד סוקס בוורלד סיריס הבליטה עוד יותר את הבצורת הארוכה של ניו יורק יאנקיז, המועדון הכי מעוטר בארה"ב. השפיות הכלכלית מרחיקה את ההישגים ומעוררת געגועים לעידן של "הבוס" המנוח ג'ורג' סטיינברנר, שכלל הרבה בלגן, אבל גם טבעות אליפות

        28 באוקטובר, אצטדיון הדודג'רס בלוס אנג'לס. רק לפני שעה קלה ניצחה קבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס את לוס אנג'לס דודג'רס וזכתה בוורלד סיריס. בחדר ההלבשה הצוהל מתנגנת הקלאסיקה "ניו יורק, ניו יורק". שחקני הרד סוקס מצטרפים לקולו הערב של פרנק סינטרה.

        שיר בהחלט יפה, רק שבמקרה הזה ובמיוחד בטיימינג הזה הייתה לו כוונה מאוד ברורה: להטריל את ניו יורק יאנקיז, היריבה המרה של בוסטון, שהשיר משמש כהמנון באצטדיון שלה.

        לפני קרוב ל-100 שנה, במרץ 1919, העבירו הרד סוקס, אז הקבוצה העוצמתית ביותר בליגה, לניו יורק, קבוצה צעירה שהחלה את דרכה בעיר ב-1903, את המגיש-חובט הכוכב שלהם בייב רות' במהלך תמוה ששינה את פני ההיסטוריה. חצי שנה מוקדם יותר זכתה בוסטון באליפות ומאז, במשך 86 השנים הבאות, לא הצליחה לשחזר את ההישג, בצורת ארוכה שזכתה לכינוי על שם רות': "קללת הבמבינו". מנגד, היאנקיז בהנהגת רות' וגם אחרי פרישתו ומותו, לא הפסיקו לזלול תארים.

        ב-2004 יחסי הכוחות השתנו, כשבוסטון ביצעה מהפך ענק בסדרה מול ניו יורק, המשיכה לוורלד סיריס וזכתה בו. ב-14 השנים שחלפו מאז זכתה בוסטון שלוש פעמים נוספות בצלחת האליפות לעומת אחת בלבד של היאנקיז. עבור נוסע בזמן מ-2003 זה התסריט הכי מופרך שניתן להעלות על הדעת. עבור היאנקיז זה חלום בלהות, במיוחד לאחר הפלייאוף הנוכחי, בו הפסידו לרד סוקס 3:1 בסדרה המוקדמת, כשבאחד המשחקים בוסטון רשמה עליהם 16 ריצות ביאנקי סטדיום (בערך כמו לחטוף שישייה בכדורגל). בימים העליזים של ג'ורג' סטיינברנר השפלה כזו הייתה בגדר הכרזת מלחמה. עכשיו, תחת האנק והאל, בניו של הבוס המנוח, זה קצת יותר מורכב.

        ג'ורג' סטיינברנר עם דונלד טראמפ (GettyImages)
        תמיד רצה יותר, ולא משנה באיזה מחיר. ג'ורג' סטיינברנר עם דונלד טראמפ (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        היאנקיז, המועדון המעוטר ביותר בארה"ב (27 זכיות בוורלד סיריס מאז הראשונה ב-1923), הם הרבה יותר מקבוצת בייסבול. הם סימבול ברמה היסטורית. מייצוג ב"הזקן והים" של ארנסט המינגוויי ומקום של כבוד ב"סיינפלד" עם הדמות הקפריזית והלא-מאוד-רחוקה-מהמציאות של סטיינברנר, דרך מרילין מונרו ועד דונלד טראמפ - החלק שלהם בתרבות הספורט העולמית גדול יותר מזה של כל קבוצה אחרת על הפלנטה. בגלל עירוב ההיבטים הספורטיביים, התרבותיים והפוליטיים, הציפיות מהיאנקיז עולות אפילו על הדרישות ממנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד. מאז מותו של סטיינברנר השבר בקבוצה מעמיק, והזכייה האחרונה של בוסטון רק העצימה אותו.

        וזה לא שהייתה להם שנה רעה. גם זו שלפניה הייתה די טובה. ב-2017 היאנקיז כמעט הגיעו לוורלד סיריס, ואת העונה הנוכחית סיימו עם 100 ניצחונות, הפעם הראשונה שהגיעו למספר הזה מאז עונת האליפות של 2009. זה עדיין לא הספיק, פשוט כי הרד סוקס עברו לשלוט ב-AL מזרח, הבית שבו משחקות השתיים. זו הבעיה העיקרית: לאחרונה הרד סוקס פשוט יותר טובים.

        "זה מרגיז אותי", אמר האל סטיינברנר, "אין לנו אהבה לרד סוקס ולהם אין אהבה אלינו". השאלה מה עושים עם חוסר האהבה הזה. ליאנקיז יש הרבה בעיות מקצועיות, אבל האלמנט שהכי חסר להם הוא הטירוף של סטיינברנר האב בשיאו, שהמוטו שלו היה "לא משנה מה המחיר". לניו יורק הייתה כבר תקופת יובש גרועה יותר בעבר. בין 1978 ל-1996 הם לא זכו בתואר, רק שאז הם השתוללו והמשיכו להשתולל. בשנים האחרונות התמונה השתנתה. האל סטיינברנר החליט כאסטרטגיה לחסל את ספר התשלומים העצום של הקבוצה והשנה, בפעם הראשונה מאז 2002, ירד הפיירול של היאנקיז מתחת ל-200 מיליון דולר.

        במילים אחרות, היאנקיז של בניו של סטיינברנר מתנהלים בשפיות כלכלית ואדמיניסטרטיבית, וזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למועדון של ג'ורג', שכבר זכה בעבר לכינוי "The Bronx Zoo" לאור הבלגן שהתחולל בו. הרבה שחקנים טובים מסתובבים בשוק, אבל ניו יורק לא נמצאת במרוץ על רובם ותסתפק, כך נראה, רק בכוכב אחד (כנראה מני מצ'אדו מלוס אנג'לס דודג'רס). "היאנקיז יצטרכו לתמרן בין מדיניות חוסר ההגזמה החדשה שלהם לבין הצורך לנצח", כתב ג'ואל שרמן מהניו יורק פוסט, "כרגע, הנראטיב הוא שאחרי השנים שבהם סבלו, הרד סוקס מחזירים בקללה משלהם".

        האל סטיינברנר (GettyImages)
        חיסל את המדיניות הבזבזנית, אבל התארים מתרחקים. האל סטיינברנר (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        המגזין "פורבס" מדרג בכל שנה את השווי הכלכלי של כל קבוצות הספורט בעולם. היאנקיז מדורגים במקום ה-5, כשלפניהם דאלאס קאובויס, מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד וברצלונה. ב-2017 הם דורגו במקום השני. הכרסום במעמד סמלי, המיקום הזה נזיל ויכול להשתנות, אבל בפן המקצועי היאנקיז לא שונים משלוש הקבוצות שתופסות את הפסגה. דאלאס לא מצליחה כבר שנים לחזור לצמרת ה-NFL (סופרבול אחרון ב-1995), כשיונייטד וריאל נמצאות בדעיכה ומי יודע כמה זמן ייקח עד שיקומו מהקרשים.

        האם הפתרון טמון רק בכסף? לא בהכרח. הצלחה בבייסבול מעוגנת גם ביכולת לטפח את שחקני קבוצות המיינורס (מקביל לקבוצות המילואים באירופה), ובתחום הזה היאנקיז החלו לרשום הצלחה גדולה יותר מאשר בשנים האחרונות, אבל עדיין לא היו מספיק קרובים לגעת בצלחת.

        במקרה של ניו יורק חשובות לא רק התוצאות, אלא בעיקר הכוונות. השבועות הקרובים יכריעו אילו יאנקיז אנחנו עומדים לראות השנה - אלה שמכוונים בכל הכוח להגמוניה, או החבר'ה הנחמדים והמחושבים, שמוכנים לתת לרד סוקס להשמיע שוב בחדר ההלבשה שלהם את "ניו יורק, ניו יורק".