כשמרקו פופוביץ' פגש לראשונה בחייו יריבה ישראלית, השנה הייתה 1997. תמיר בלאט היה תינוק בן חודשיים, ליאור אליהו היה עסוק בהכנות לבר המצווה, אמארה סטודמאייר עשה את צעדיו הראשונים ככדורסלן בליגת התיכונים בארה"ב ועודד קטש הוכתר למלך הסלים של היורובאסקט.
כיום פופוביץ' כבר בן 36, ועדיין חורך רשתות. אשתקד, במדי פואנלברדה, הוא קלע 15.2 נקודות למשחק בליגה הספרדית (כולל משחקים של עשר, שבע וחמש שלשות), קודם לכן החזיק לזמן קצר בתוארי מלך הסלים והשלשות של היורוקאפ בכל הזמנים (המפעל בו זכה פעמיים), וגם העונה הוא עומד על 12.7 נקודות ו-2.7 אסיסטים בממוצע בליגת האלופות של פיב"א.
לקראת המפגש מחר (רביעי) נגד הפועל ירושלים במדריד, שוחח הגארד הקרואטי הוותיק עם וואלה! ספורט וחזר לחמשת הזיכרונות שנצרבו במוחו מהמפגשים הבלתי נגמרים שלו מול נציגות ונציגי ישראל.
"הפריצה שלי החלה מול נבחרת העתודה"
2002, אליפות אירופה עד גיל 20, ליטא: קרואטיה - ישראל 76:95
פופוביץ' עם 29 נקודות, 7 ריבאונדים ו-9 אסיסטים
"פגשנו את ישראל בשלב הבתים, והופתענו מהחוזק שלה. חוץ מיותם הלפרין, שהיה צעיר מכולם בשנתיים, לא היה לה אף שם גדול או מבטיח. ניצחנו ב-19 הפרש, אבל רק בזכות בריחה ברבע האחרון, ובאופן אישי היה לי משחק טוב. באליפות הזו [אותה סיים פופוביץ' כמלך הסלים וכמלך האסיסטים] עליתי על הרדאר של הכדורסל העולמי. אחריה כבר דיברו עליי בהקשר של הדראפט, ומשם יצאתי לזאדאר ולזכייה בליגה האדריאטית".
"לנצח את בלאט בגמר? עוד יותר גדול בעיניי"
2003, גמר הליגה האדריאטית, סלובניה: זאדאר - מכבי תל אביב 88:91
פופוביץ' עם 27 נקודות, 4 ריבאונדים ו-5 אסיסטים
"בחצי הגמר ניצחנו את הכוכב האדום בלגרד 77:78 בשנייה האחרונה בתום סקנדל גדול, אחרי שהוציאו את הקהל מהאולם, ואני קלעתי 30 נקודות - אבל הניצחון בגמר מול מכבי כבר היה בגדר הלם מוחלט. היו לה שחקנים נהדרים כמו ניקולה וויצ'יץ', בנו אודריך, דריק שארפ, גור שלף ומרקוס גורי, היה ברור לנו שאנחנו האנדרדוג ועלינו לשחק כאילו אין לנו מה להפסיד. הצלחנו לברוח ל-12 הפרש, שתי דקות וחצי לסיום, ומכבי עוד הספיקה להגיע לזריקה שתוכל לכפות הארכה, אבל לשמחתנו היא החטיאה.
"היום, כשאני מביט לאחור וחושב על זה שניצחתי בגמר את דיוויד בלאט, ההישג הזה גדול עוד יותר בעיניי. הוא המשיך לקריירה נפלאה באירופה, ונפגשנו המון פעמים במסגרות השונות, וחבל לי שהוא פוטר מקליבלנד, כי אני די בטוח שאם היו נותנים לו צ'אנס להמשיך, הוא היה זוכה באליפות ה-NBA".
"ניצחנו את ספרד, הפסדנו לישראל. מזל שוויצ'יץ' הציל אותנו"
1997, אליפות אירופה לקדטים, בלגיה: קרואטיה - ישראל 82:78
2007, יורובאסקט, ספרד: קרואטיה - ישראל 80:75
2009, יורובאסקט, פולין: קרואטיה - ישראל 79:86
פופוביץ' עם 11, 9 ו-13 נקודות (בהתאמה)
"לצערי, מעולם לא הגעתי להישג מיוחד עם נבחרת קרואטיה, אבל אני זוכר היטב את המשחקים נגד ישראל. אף פעם לא היה להם חומר שחקנים איכותי כמו שלנו, ובכל זאת הם תמיד הצליחו להקשות עלינו. זה התחיל באליפות אירופה לקדטים ב-1997, כשהפסדנו להם בהארכה ברבע הגמר, ונמשך כמובן גם בנבחרות הלאומיות. ב-2007 ניצחנו את ספרד בשלב הבתים, ובמשחק הבא הפסדנו לישראל. שנתיים מאוחר יותר פגשנו את ישראל במשחק הפתיחה של הטורניר, ולמזלנו ניקולה וויצ'יץ' הציל אותנו במשחק ענק [22 נקודות]".
"הקהל בירושלים? למזלי, התרגלתי לזה כבר"
2013, יורוקאפ, מלחה: הפועל ירושלים - חימקי מוסקבה 87:80
פופוביץ' עם 17 נקודות ו-5 אסיסטים
"קשה היה לשחק באולם הקטן של ירושלים בגלל האוהדים, שתומכים מאוד בקבוצה שלהם ולפעמים עוברים את הגבול באגרסיביות, אבל זה בסדר מבחינתי... אחרי ששיחקתי במשך השנים בטורקיה, ביוון, בסרביה ובקרואטיה, התרגלתי כבר. זו הייתה תחילת העונה הראשונה שלי בחימקי, ועדיין חיפשתי את עצמי וניסיתי להבין איפה אני נמצא. היה לי משחק טוב בירושלים, למרות שקלעתי באחוזים נמוכים [3 מ-11 לשלוש], ולמזלנו ניצחנו איכשהו בתום שתי הארכות. זה היה משחק חשוב לי ולקבוצה כולה".
"היום, האפמן היה יכול להיות ענק עוד יותר"
2015, הליגה הספרדית: פואנלברדה - מנרסה 60:78
פופוביץ' עם 5 נקודות
"זו כבר העונה הרביעית שלי בפואנלה, אבל את המשחק הראשון לא אשכח. לא פגשנו יריבה ישראלית, מאמן ישראלי או שחקן ישראלי, אבל לזיכרון הזה יש בהחלט חלק ישראלי. זה קרה ימים ספורים לאחר שנייט האפמן מת, וכולנו עלינו לשחק כשעל גב הגופיות אנחנו נושאים את שמו. זכרתי את נייט בעיקר מהימים שבהם שיחק במכבי תל אביב. לא יצא לי לפגוש אותו או לשחק מולו, אבל הוא הזכיר לי תמיד את טוני קוקוץ'. עוד קודם הוא שיחק עונה אחת בפואנלברדה, והותיר רושם כל כך עז. הוא היה שחקן ענק, שבכדורסל של ימינו היה הופך ענק עוד יותר, ועצוב שהוא עזב את העולם כל כך מוקדם".
"קטש היה יכול להיזכר כאחד הגדולים בהיסטוריה"
המפגש שלא היה
"אני חייב לציין שחבל לי מאוד שלא זכיתי לשחק מעולם נגד עודד קטש. הייתה לו קריירה קצרה, והוא כבר הספיק להפוך לאחד הרכזים הטובים באירופה, אבל אלמלא הפציעה שקטעה אותה הוא היה נחשב לדעתי לאחד הגדולים בכל הזמנים. לפחות אוכל לפגוש אותו מחר כמאמן".