תפקיד האפסנאי נחשב די אפרורי במועדוני ספורט, אבל במכבי תל אביב הוא הפך למעין מוסד בזכותו של איש אחד, אמנון נתנאל ז"ל, שהלך היום (ראשון) לעולמו בגיל 76. נתנאל שימש בתפקיד במשך 35 שנים, ואגדות שלמות נרקמו סביב אישיותו; מנהל הקבוצה, עמי ביטון, שהחליף אותו כמנהל המשק ב-2002, מספר עליו.
"כל האגדות סביב אמנון היה נכונות", מבהיר ביטון, שהיה בן טיפוחיו של נתנאל. "תמיד, בקיץ, יום או יומיים אחרי אימון הפתיחה הוא היה ממקד מבט בזרים החדשים, מצקצק בלשון ואומר מרחוק על כל אחד: 'זה, הקליעה שלו לא מספיק טובה, הוא נראה לי בלוף' ו'זה שחקן-שחקן'. הוא היה פוגע באחוזים כל כך גבוהים, עד שאנשים במועדון היו ממהרים לגשת אליו ולנסות לשכנע אותו לתת עוד הזדמנות לשחקנים שלא נראו לו טובים מהרגע הראשון...
"אמנון ואלי נתנאל [שמשמש כיום כמנהל המשק של מכבי תל אביב] קראו לי 'עמי ממוצקין', ומאז הייתי בן 14 הם היו אוספים אותי כשנסעתי באוטובוס לתל אביב והייתי מגיע איתם לאימונים ועוזר להם עם הציוד. ככה התחברתי למכבי, ואחרי כמה שנים אמנון החליט לפרוש והמליץ שאני אחליף אותו. מוני פנאן ז"ל טילפן אליי ושאל אם אני רוצה להצטרף למועדון.
"אמנון היה קנאי לציוד הספורטיבי של הקבוצה, ואני ראיתי את זה ברמה חיובית. הוא היה עקשן, ולא תמיד היה קל איתו, אבל זה גם מה שעזר לו להצליח. הוא היה איש מצחיק מאוד. למדתי ממנו המון. בגלל הקנאות שלו, השחקנים אהבו לשגע אותו... אני זוכר בתור נער איך עודד קטש, נדב הנפלד וראדיסב צ'ורצ'יץ' היו מבקשים ממנו סתם דברים, והוא היה מעמיד פנים כאילו הוא לא שומע אותם.
"למדתי מאמנון המון, ולא היה לי שום סיכוי להתעלות עליו. הוא המשיך לבוא למשחקים גם אחרי שפרש, אבל בשנים האחרונות סבל מבעיות ברגליים והפסיק לבוא. קשה להכיל את הידיעה על מותו, והוא יחסר לי באופן אישי".