הסדרה בין יוסטון לגולדן סטייט הייתה הגמר האמיתי של העונה שעברה. כזכור, יוסטון הובילה 2:3 כאשר איבדה את כריס פול והפסידה את שני המשחקים הבאים. מה שאולי פחות זכור זה שאת שני המשחקים האלה הרוקטס פתחו נהדר, הובילו במחצית בהפרש דו ספרתי והותירו תחושה שאולי הם מסוגלים להדיח את האלופה גם ללא CP3. בשני המשחקים, ברבע השלישי זה כבר היה סיפור שונה. מעבר לנטייה של הווריירס להתפוצץ ברבע הזה, השחקנים של מייק ד'אנטוני היו מותשים לאחר שנתנו כל מה שיש להם במחצית הראשונה.
אחד הגורמים המרכזיים, גם למחציות הראשונות הנהדרות של יוסטון וגם להיעלמות שלה במחציות השניות, היה אריק גורדון. המספרים שלו ממחישים את ההבדל: במחציות הראשונות הוא קלע 15 נקודות למשחק ב-55 אחוזים מהשדה, כולל שלוש שלשות למשחק ב-54.5 אחוזים. במחציות השניות הוא צנח אל שש נקודות למשחק ב-35.7 אחוזים, ללא אף שלשה מתוך שבעה ניסיונות מצטברים, עם 33.3 אחוזים מהעונשין ושני איבודים בכל מחצית.
עבור הסיכויים של יוסטון לקחת צעד נוסף קדימה בעונה הקרובה, אלו המחציות הראשונות שחשובות, העובדה שלמשך שתי מחציות בשני המשחקים הגדולים ביותר של העונה הקודמת אריק גורדון היה שייך, תפקד כסופרסטאר לכל דבר לצד ג'יימס הארדן. הוא ביצע באופן המושלם את תפקיד היוצר המשני בהתקפה של ד'אנטוני: אם נתנו לו מטר הוא מיד עלה לשלשה, אם נצמדו אליו הוא חדר וסיים באפקטיביות לא מובנת מאליה מול הגנת הצבע של הווריירס, אם העזרה הגיעה מוקדם הוא ידע להפעיל את קלינט קאפלה או את השלשנים. בהגנה הוא השתלב טוב בשיטת החילופים, שילב בין זריזות למוצקות כדי להתמודד עם כל שחקן שנקלע מולו וקיבל בעיקר החלטות טובות.
רוב הדיבור סביב יוסטון הקיץ היה על כרמלו אנתוני ועל היכולת או אי היכולת שלו לתרום למאמצי האליפות של הרוקטס. אבל מלו הוא חצי קוריוז. כשזה מגיע לסדרה מול גולדן סטייט, ד'אנטוני יחתום על היכולת להשתמש בו ל-15 דקות בהן יקלע שלשות חופשיות, יקבל שניים-שלושה כדורים בפוסט ויהיה פחות חור בהגנה מריאן אנדרסון. הוא יצטרך עוד שלושה כאלה מבין ג'יימס אניס (אם הוא קולע שלשות עכשיו הוא מסתמן כמניה בטוחה), ברנדון נייט, מייקל קרטר וויליאמס, ג'רלד גרין, מרקיז כריס ומה שדריל מורי יצליח לגרד במהלך העונה. אם מספיק מהשמות האלה יהיו יותר טובים ממלו, לא בטוח שצריך אותו בכלל.
המטרה של רשימת המחליפים הזו היא בעיקר לתת מנוחה לחמישיית המאני טיים של יוסטון: הארדן, פול, גורדון, פי ג'יי טאקר וקאפלה. בהנחה שכולם יהיו בריאים ו-CP3 עדיין לא נגמר, אנחנו יודעים פחות או יותר מה יוסטון תקבל מארבעה מהחמישה האלה - שני סופרסטארים ושני רול פליירס אידיאליים. אריק גורדון הוא הגורם הלא צפוי, המקור שממנו יכול להגיע ערך מוסף שלא נלקח בחשבון.
היכולת קיימת, את זה הוא הוכיח באותן מחציות ראשונות. מה יאפשר לו להביא את היכולת לידי ביטוי לאורך משחקי פלייאוף מכריעים שלמים, ובעיקר במאני טיים? הנסיון המצטבר חשוב. הוא יגיע לעונה הזו כשהוא מכיר את המאמץ הנדרש על מנת להתמודד מול גולדן סטייט, כשהוא ער יותר לצורך לחלק כוחות, אולי גם עם מיקוד על הכושר הגופני ועל ההתמודדות המנטלית עם לחץ של משחקים מכריעים. מה שלא פחות חשוב זה שתפקיד הגלגל השלישי ידרוש ממנו פחות. עם סגל בריא של הרוקטס, הוא לא יצטרך לשחק דקה ללא אחד משני מובילי הכדור ואת רוב הדקות שלו במשחקים גדולים הוא ישחק לצד שניהם. הוא לא יצטרך לקלוע 30 נקודות כל משחק כדי להשאיר ליוסטון סיכוי. הוא יתמודד עם שומרים פחות טובים ועם הרבה פחות מיקוד של ההגנה בו.
האם אריק גורדון מסוגל להפוך להיות הקליי תומפסון של יוסטון? נדרשת לכך עוד עבודה רבה, אך הוא נתן לנו את הסיבה להאמין שזה נמצא בטווח היכולות שלו. אם לרוקטס יש סיכוי להיות טובים יותר מהעונה שעברה, אם יש להם סיכוי להדיח את הקבוצה ההיסטורית מאוקלנד, הוא טמון בעיקר בקפיצת מדרגה של מספר 3 שלהם. לכן גורדון יכול להיות הרבה יותר מהאקס פקטור של יוסטון, הוא יכול להיות האקס פקטור של כל העונה.