פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דרים טים: גולדן סטייט, קבוצת האפשרויות הבלתי מוגבלות, שוב תטייל לתואר

        בין אם קאזינס יתאושש או לא, בין אם הקבוצות הפנימו את הנוסחה של יוסטון להגביל את המכונה או לא - גם העונה לווריירס לא יהיו מתחרות. אסף רביץ נועל את פרויקט מחממים את הפרקט עם האלופה, שתציג את החמישייה הכי מוכשרת מאז נבחרת החלומות, אבל לא בהכרח תהיה תלויה בה

        סטיב קר גולדן סטייט (רויטרס)
        גם העונה השחיקה הכי האויב הגדול ביותר של הווריירס. סטיב קר (צילום: AP)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 24:58, מקום שני במערב.

        סיימו את העונה: עם אליפות, לאחר 1:4 על סן אנטוניו בסיבוב הראשון וניו אורלינס בשני, 3:4 על יוסטון בגמר המערב ו-0:4 על קליבלנד בגמר.

        סטיב קר הזהיר מראש מסכנת השחיקה. בעונה הרביעית של הפרויקט שלו, והשנייה עם קווין דוראנט, עייפות החומר החלה להרים את ראשה. במובנים רבים, זו עדיין הייתה אותה גולדן סטייט מוכרת: הסגנון המרהיב, הספלאש בראדרס, היעילות של דוראנט בשני הצדדים, הטירוף של דריימונד גרין. בנוהל, האלופה הובילה את הליגה ביעילות התקפית, כמות אסיסטים, אחוז סלים מאסיסטים, נקודות במתפרצות ואחוזי קליעה מכל הטווחים. אבל קר נתן לכוכבים יותר מנוחות יזומות ועדיין לא הצליח למנוע נפילות מנטליות ופציעות, ובשלב מסוים בחודש מרץ כל ארבעת הגדולים היו פצועים במקביל. כתוצאה מכך, ההגנה נחלשה מאוד בחצי השני של העונה והווריירס סיימו את העונה במקום תשיעי לא אופייני ביעילות הגנתית. הם ניצחו רק 7 מ-17 המשחקים האחרונים של העונה, סטף קרי התחיל את הפלייאוף פצוע, שאר הכוכבים היו בשלב מסוים של התאוששות מפציעה ולקראת הפלייאוף עלתה התהייה האם גולדן סטייט תדע להפעיל את הסוויץ' ולהיכנס לאווירת פוסט סיזן.

        היא ידעה. סדרות הסיבוב הראשון והשני היו טיול שהזכיר את העונה שעברה למרות הפסד אחד בדרך בכל סדרה. הגמר מול קליבלנד, מפגש רביעי ברציפות עם לברון ג'יימס, לא היה כוחות כשימינו של המלך לא נוכח. אך בין לבין הייתה יוסטון, שסיפקה ללוחמים את המאבק הקשה ביותר בעידן KD. הרוקסט עלו ליתרון 2:3 בזכות שני ניצחונות צמודים והגנתיים, אך המחיר היה פציעה של כריס פול, שמתח במשחקים האלה את קצה גבול היכולת שלו בגיל 33. ללא CP3 יוסטון הצליחה להחזיק מעמד מחצית אחת בכל משחק, אך הרבע השלישי המפורסם של גולדן סטייט הכריע את המשחקים. קליי תומפסון שוב הופיע בגדול למשחק 6 בסכנת הדחה, סטף ודוראנט, שהייתה לו סדרה מאוד הפכפכה שלרגעים העלתה סימני שאלה לגבי ההתאמה שלו לקונספט, כיכבו במשחק 7. הסדרה הצמודה הבליטה את המחסור בשחקני חוץ מחליפים לגיטימיים פרט לאנדרה איגודלה (שהחמיץ את החצי השני של הסדרה) ושון ליבינגסטון ואת המחסור בקלעי חוץ מעבר לשלושת הסקוררים (גרין קלע שלשות בפלייאוף ב-26.6 אחוזים, ניק יאנג ב-29.8 אחוזים).

        דמרכוס קאזינס, גולדן סטייט ווריירס (AP)
        נפל לגולדן סטייט מהשמיים. קאזינס (צילום: AP)

        מה עשינו בפגרה

        באו: דמרקוס קאזינס (חופשי, מניו אורלינס), ג'ונאס ירבקו (חופשי, מיוטה), ג'ייקוב אוונס (רוקי, בחירה 28), טיילר יוליס, דניאל האוס, אלפונזו מקיני, מרכוס דריקסון וקנדריק נאן (חוזים לא מובטחים), דמיון לי (חוזה דו צדדי).

        עזבו: ג'בייל מגי (חופשי, ללייקרס), זאזא פאצ'וליה (חופשי, לדטרויט), דייויד ווסט (פרש), ניק יאנג (ללא קבוצה), כריס בושיי (חופשי, לטורונטו).

        התפקיד המרכזי של בוב מאיירס הקיץ היה להיות זמין בטלפון. דמרקוס קאזינס יצר קשר איתו, לאחר שהבין שהוא לא הולך לקבל הצעה משמעותית משום מקום והחליט להתפשר על ה-5.3 מיליון דולר שהווריירס יכלו להציע לו. גולדן סטייט הרוויחה את הזכות לשבת בשקט ולתת לשחקנים לפנות אליה, כולל שחקן שמאיירס לא דמיין בכלל שיכול להיות רלוונטי.

        אם זה יעבוד, האלופה תוכל להעמיד את החמישייה המרהיבה ביותר שאי פעם נראתה מחוץ לנבחרת החלומות, חמישייה שהפוטנציאל ההתקפי שלה הוא אינסופי. קאזינס הוא אחד השחקנים המגוונים בליגה. הוא יוכל להשתלב בסגנון של הווריירס בזכות יכולת המסירה והקליעה מבחוץ והחסימות העבות שיספק לקלעים. הוא יביא גם ערך מוסף של משחק פוסט, ניצול קליל של חילופים ושליטה בריבאונד. הוא מסוגל להוביל כדור בפיק נ' רול, מה שיאפשר לקר שלל קומבינציות לא שגרתיות שישאירו הגנות יריבות חסרות אונים.

        אבל יש עוד דרך ארוכה מאוד עד שזה יעבוד, דרך הכוללת סימני שאלה מרובים שכבר כתבתי עליהם אז אחזור מאוד בקיצור: הקרע שקאזינס עבר בגיד האכילס נחשב לפציעה שקשה במיוחד להתאושש ממנה, בטח עבור שחקן במימדים שלו, וגם אם יתאושש סביר שזה לא יקרה השנה. בוגי לא הראה עד כה יכולת להתאים את עצמו לסגנון מנצח. הקצב של הווריירס עשוי להיות מהיר מדי עבורו והוא יהיה נטל הגנתי משמעותי בשיטה שמתבססת על חילופים אוטומטיים. ברגע שיתחילו הקשיים, האופי הבעייתי שלו יבוא לידי ביטוי.

        מבחינתי, שאלת המפתח היא עד כמה קאזינס יהיה מוכן לקבל תפקיד של בורג במכונה משומנת. לאור כל סימני השאלה הללו אני מתקשה לראות אותו הופך לשחקן משמעותי בגולדן סטייט, בסדרות מול יריבות קשות (אם יהיו כאלה) החסרונות שלו יהיו משמעותיים יותר מהיתרונות, אך הוא יוכל לתפקד כמחליף לדקות קצרות שמביא יכולות התקפיות, ריבאונד והגנה בצבע בזמן שהכוכבים נחים. אם בוגי לא יהיה מוכן להתאים את עצמו לצרכי הקבוצה, לסטיב קר יש את הפריבילגיה לעבוד מולו עם פתיל קצר, גולדן סטייט צריכה אותו הרבה פחות מאשר הוא צריך אותה. בכל מקרה, גם אם הוא לא יהפוך לשחקן חשוב באלופה, לעצם הנוכחות שלו יכולה להיות משמעות חיובית בהתמודדות של הווריירס עם השחיקה. לארבעת הגדולים יש משהו חדש לצפות לו, וזה עשוי להטעין אותם באנרגיות מחודשות.

        הסיפור המרכזי השני הוא ההכנות לקיץ הבא. קווין דוראנט שוב חתם על חוזה לברון - שנתיים עם אופציית יציאה אחרי שנה, מה שאומר שבעוד שנה גם הוא וגם קליי תומפסון יסיימו חוזה. האפשרות שהרביעייה תתפרק בעוד שנה מגיעה משני כיוונים. השחקנים עשויים לרצות סיטואציה חדשה. יש דיבורים על עניין של קליי להוביל קבוצה בעצמו, אך שום דבר בסגנון ובהתנהלות שלו לא מרמז על כך. דוראנט נחשב לגורם פחות צפוי, אף אחד לא מתיימר להבין מה מניע אותו ואיך תיראה ההחלטה הבאה שלו. מבחינת הקבוצה, גם KD וגם קליי יהיו זכאים להעלאה משמעותית בשכר, מה שיכניס את הווריירס עוד יותר עמוק לתשלומי מיסים שיילכו ויגדלו. היכולת להשתחרר מהחוזה של שון ליבינגסטון והעלייה הצפויה בתקרת השכר יעזרו להנהלת הווריירס להשאיר את המצב בתחום המתקבל על הדעת, לפחות לעוד שנה, לכן ההנחה היא שכל עוד השחקנים ירצו להישאר הקבוצה תשאיר אותם.

        החוזים ההולכים וגדלים של ארבעת הגדולים מקטינה את הסיכוי להחתים סביבם שחקנים משמעותיים בעתיד והופכת את היכולת לקבל תרומה משלושה-ארבעה שחקנים עם חוזים מינימליים לחשובה יותר. לכן, בזמן שכולם יהיו עסוקים בבוגי, יכול להיות שכמה מהשמות האחרים שהגיעו הקיץ יתבררו כחשובים יותר לטווח הארוך. ג'ונאס ירבקו השבדי הגיע לתפקיד הסטרץ' 4 שעומרי כספי נמנע מלבצע בעונה שעברה. הרוקי ג'ייקוב אוונס הוא שחקן 3-and-D פוטנציאלי. כל עוד פט מקו לא חותם על חוזה חדש הסגל מונה רק 13 שחקנים עם חוזים מובטחים, מה שנותן פתח לכל אותם אלמונים שזומנו למחנה האימונים. לא פעם קרה שממצבים כאלה התפתחו שחקנים משלימים ראויים. הדרישות של גולדן סטייט מאוד מסוימות, ויכול להיות שמסתתרים בקצה הסגל שחקן או שניים שיתאימו להן.

        ציון הקיץ: 8. לא אומרים לא לאפשרות להביא את קאזינס, גם אם מדובר בניסוי עתיר סיכונים שיהיה רלוונטי רק לעונה הקרובה. כרגע קשה להעריך האם מאיירס מצא הקיץ גם שחקנים שיוכלו לעזור לו עם סיבוכי העתיד, מה שיותר חשוב בטווח הארוך.

        ככה זה נראה בקדם עונה

        מי מו

        חמישייה: סטף קרי, קליי תומפסון, קווין דוראנט, דריימונד גרין, ג'ורדן בל (דמרקוס קאזינס).

        ספסל: קווין קוק, שון ליבינגסטון, ג'ייקוב אוונס, אנדרה איגודלה, ג'ונאס ירבקו, קיוון לוני, קאזינס/בל, דמיאן ג'ונס.

        מאמן: סטיב קר (עונה חמישית, מאזן 63:265).

        הכוכב: העונה האחרונה הדגישה את הקושי ליצור היררכיה בין סטף קרי לקווין דוראנט. בעוד שאין ספק ש-KD הוא השחקן השלם מבין השניים, המשמעות של סטף להתקפה של גולדן סטייט היא הגדולה ביותר. הכימיה בינהם נהדרת, הם משלימים אחד את השני ויודעים להתעלות כשהשני מתקשה ולזוז הצידה כשהשני מתחמם. אין יותר מדי מה לחדש לגביהם, וסימן השאלה היחיד קשור לכשירות של קרי. לאחר כמה שנים בריאות, סטף סבל בעונה החולפת משתי פציעות די משמעותיות שהזכירו עד כמה הוא היה מועד לפציעות בתחילת הקריירה. הוא עסק בקיץ בעיקר בתחום הזה, אבל בסופו של דבר מגיע הגיל שבו הגוף עבר יותר מדי. נקווה שסטף עוד לא שם.

        האקס פקטור: ג'ורדן בל. ההיעדרות של קאזינס בתחילת העונה והעזיבה של כל הסנטרים הוותיקים תשאיר את הדקות בעמדה לצעירים. קיוון לוני הוא ברירת המחדל הסבירה שתמיד טוב שיש, דמיאן ג'ונס הוא מומחה החסימות שעוד לא מצא את מקומו בליגה, בל הוא המסקרן מבין השלושה. בעונת הרוקי שלו היו רגעים בהם הוא נראה כמו הסנטר ההגנתי האידיאלי לצרכים של קר, כזה שמסוגל להתמודד עם שחקני חוץ בחילופים ולספק נוכחות בצבע. בתקופה מסוימת השילוב שלו עם דוראנט ודריימונד גרין סיפק נתונים הגנתיים מעולים. בהתקפה הוא גילה ניצוצות של הבנה שבאו לידי ביטוי בתנועה ללא כדור ויכולת מסירה. בקיץ הוא שם דגש על המסירה ועל קליעה מבחוץ כדי להפוך לשחקן התקפי שלם יותר. מספיק שהוא יבצע את השדרוגים הטבעיים לעונה שנייה בקבלת החלטות בהגנה ובטחון בסיומת בצבע כדי שהוא יהפוך לשחקן השישי בחשיבותו בקבוצה. אם זה יקרה, ובהנחה שהוא יקבל את המקום בחמישייה, אולי לא יהיה מובן מאליו שבוגי יזיז אותו משם כשהוא יחזור.

        המספר הנוסף: 53.2 - אחוז הסלים מאסיסטים של גולדן סטייט בסדרה מול יוסטון. האלופה, שמתכתבת עם 70 אחוזים בתחום הזה באופן קבוע, סיפקה נתון שווה ערך למקום ה-29 בליגה בעונה הרגילה. מאז ההגעה של דוראנט, יוסטון היא הראשונה שהצליחה לכפות על הווריירס שינוי בסגנון ההתקפי וגרמה להתקפה שלה להתבסס על בידודים. נדרשו לשם כך תיאום הגנתי מושלם, יכולת לקבל החלטות ברגע והבנה עמוקה של הניואנסים הדקים ביותר של התקפת הווריירס, זה היה גילום של פרוייקט של שנים. הנתון המפתיע הוא שזה לא פגע ביעילות ההתקפית של גולדן סטייט בסדרה, אבל זה הוביל לתנודות חדות מאוד אצל האלופה. לא היה ספק שיוסטון נכנסה לה לראש, בעיקר לקווין דוראנט שלקח יותר מדי רחוק את תפקיד הנוגדן שמנצח משחקים בבידודים. לטרבור אריזה היה חלק גדול מאוד בכל זה וקשה לראות את יוסטון משחזרת את ההגנה הזו השנה, אבל קבוצות אחרות ראו ולמדו, והשנה נראה אם הן גם הפנימו.

        קווין דוראנט, גולדן סטייט ווריירס, נחסם על ידי קלינט קאפלה, יוסטון רוקטס (רויטרס)
        ראיתם? למדתם? עכשיו נסו להעתיק את הנוסחה. קאפלה חוסם את דוראנט (צילום: AP)

        ולכדור הבדולח

        תחזית נועזת: גולדן סטייט תכניס שתי עונות למועדון 50/40/90. עד כה היו רק 11 עונות כאלה של שבעה שחקנים שונים. מעולם לא היו שתי עונות כאלה באותה שנה, אני מהמר שהשנה זה יקרה באותה קבוצה. שני המועמדים הטבעיים הם סטף ו-KD, שכבר יש להם עונה כזו ברזומה והיו מאוד קרובים לכך בשנה שעברה. ככל שהכימיה ההתקפית משתפרת הם יכולים לוותר על זריקות יחסית קשות, מה שמגדיל את האחוזים שלהם. הסוס השחור בתחום הוא קליי תומפסון, שאחוזי השדה שלו הולכים ומתקרבים לאיזור הרלוונטי. דווקא אחוזי העונשין שלו ירדו לאחרונה, אך היו לו בקריירה עונות של יותר מ-87 אחוזים.

        גזר הדין: קאזינס יתעכב בחזרה, יתקשה לתרום ויסתפק בתפקיד משני, אבל זה כמובן לא ישנה כלום. עד להודעה חדשה, גולדן סטייט בריאה פייבוריטית בכל סדרה. 62 ניצחונות, שוב 5:16 בפלייאוף, והיחידה שתיתן פייט היא בוסטון בגמר.