בקיץ 2003, כשפיני גרשון הונחת חזרה למשבצת המאמן במכבי תל אביב, הוא הגדיר את מטרת ההעפלה לפיינל פור הביתי ביד אליהו כ"משימה לאומית". היום, 15 שנים אחרי, מבינים גם בוויטוריה על מה הוא דיבר: באסקוניה תארח העונה לראשונה את אירוע הגמר של היורוליג, וההיערכות בהתאם. שיא המינויים במועדון נשבר וחצה לראשונה את רף ה-10,000, והאיש שהצלחת הקמפיין תלויה בו יותר מכל הוא הקפטן הגאורגי של הקבוצה - טורניקה (טוקו) שנגליה.
באסקוניה מעולם לא הייתה הקבוצה העשירה ביבשת, ולא נהנתה ממשאבים בלתי מוגבלים, אבל סודה היה בגיוס כישרונות צעירים - כשהם צעירים ממש. את טיאגו ספליטר היא הנחיתה מברזיל בגיל 15, לואיס סקולה ואנדרס נוצ'יוני הגיעו אליה מארגנטינה כשהיו בני 18 ו-19, והרשימה עוד ארוכה ומפוארת. שנגליה, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-27, פותח עונה חמישית בבאסקוניה; וברשימה הזו - רשימת הסמלים במועדון - הוא שואף להיכלל. אף ששמו נקשר בשנתיים האחרונות לצסק"א מוסקבה, ריאל מדריד וקבוצות ב-NBA, הפורוורד נשאר בפרננדו בואסה ארנה ואף האריך את חוזהו עד 2022, כשהוא צפוי להשתכר כ-1.8 מיליון יורו בעונה.
- לא רגיל לראות שחקן מרכזי שדוחה הצעות ממועדונים בכירים יותר ונשאר באותה קבוצה.
"אני לא בחור רגיל", צוחק שנגליה בראיון בלעדי לוואלה! ספורט. "אם אשאר באירופה, אני רוצה להיות במועדון אחד למשך כמה שיותר שנים, להשאיר שושלת אחריי. כשמדברים על באסקוניה, אני רוצה שידברו גם עליי לצד שמות כמו סקולה, ספליטר, פאבלו פריג'וני, חוסה קלדרון. ואני רוצה להביא תארים. זה מגיע לאנשים במועדון הזה".
- אתה מדבר על תארים, אבל נשאר במועדון ששיחק בתקופתך רק פעם אחת בפיינל פור ולא זכה באליפות או בגביע בספרד, בזמן שקבוצות שזוכות בדאבלים ובטרבלים מעוניינות בך.
"כי מהיום הראשון התייחסו אליי כאילו אני חלק מהמועדון כבר שנים. אוהבים כאן שחקנים שמשקיעים ונותנים מעצמם, נלחמים. אני קורא לזה 'הרוח של באסקוניה'. אתה מרגיש שיש לך את הגב של הקהל כל הזמן. לא ניצחנו בגמר הפלייאוף, לא עלינו לפיינל פור, וכשאתה יוצא מהאולם מחכים לך אוהדים ומתייחסים אליך כמו אלוף".
- מה הפיינל פור הביתי משנה בתחושות ובהיערכות שלכם?
"טוב שזה אצלנו, וכשאני מדמיין את האירוע זה מרגש אותי, אבל אנחנו צריכים לנטרל את הלחץ שזה מביא. זה ידחוף אותנו קדימה רק אם ננתב את זה לכיוון הנכון. אם נחשוב על הפיינל פור כל הזמן, באימונים, במשחקים ומחוץ למגרש, זה לא יהיה טוב".
- ובאסקוניה מסוגלת ללכת עד הסוף?
"אי אפשר לדבר על זכייה ביורוליג בתחילת העונה. יש קבוצות שמגיעות לפיינל פור בקביעות, בכל שנה, אבל כשהאירוע מגיע אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יקרה. אני חושב שיש לנו קבוצה חזקה מאוד. אם נעבוד קשה ונשחק נכון, נגיע לפלייאוף ואז נראה מה הלאה".
בעונה שעברה העמיד שנגליה ממוצעי שיא של 13.7 נקודות, 6.1 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים, ובדירוג אתר "יורוהופס" שמתפרסם השבוע הוא דורג בחמישייה הראשונה של שחקני היורוליג. באסקוניה, תחת הנהגתו, גברה על מכבי תל אביב במאבק על הכרטיס לרבע הגמר, אבל לא הכל עבד בצורה חלקה; בדומה למה שיעבור על הצהובים בשבועות הקרובים, הבאסקים פתחו את העונה עם שישה משחקי חוץ בתשעת המחזורים הראשונים. המאמן פאבלו פריג'יוני סיים את תפקידו במאזן 4:0, והוחלף בידי פדרו מרטינס.
- כשכוכבי עבר הופכים למאמנים זה מאוד רומנטי, וכולם רוצים שהניסיון יצליח וההילה תישאר. אבל כשזה לא מצליח, זה כואב אפילו יותר. ככה הרגשת עם פריג'וני?
"אני לא חושב שפאבלו לא הצליח. היינו צריכים רק זמן. היו לנו שישה או שבעה שחקנים חדשים, מאמן חדש, המון משחקי חוץ. אני לא רוצה להישמע כמי שמתרץ תירוצים, אבל כל התנאים האלה לא ממש עזרו. מבחינת מקצועית עבדנו נכון, האימונים היו טובים והיינו לדעתי בדרך הנכונה, אבל לא הצלחנו לנצח. היינו צריכים לגבש את הכימיה בינינו. אני בטוח שעם הזמן, פאבלו היה מצליח. אני לא יכול להגיד שריחמתי עליו, ועובדה שעכשיו הוא עוזר מאמן בברוקלין נטס, אבל כן, הייתי מתוסכל מאוד".
- מכבי תל אביב עומדת בפני לוח משחקים דומה בפתיחת העונה.
"שמע, אין ספק שזו לא הרגשה טובה להתחיל ככה. אתה סוחב את זה על הגב כל העונה, זה מוציא ממך הרבה אנרגיה. אתה מבין שכל משחק הופך להיות גורלי, אבל זה גם דוחף אותך לשחק טוב יותר".
בחודש שעבר הגיע שנגליה לתל אביב עם נבחרת גאורגיה, וכיכב בניצחון 80:85 על ישראל במוקדמות גביע העולם עם 22 נקודות ותשעה ריבאונדים, אף שהספיק להתאמן פעמיים בלבד עם חבריו.
- אתה נוהג לדבר על גאורגיה כאילו אתה שגריר של המדינה. עד כמה היה לך מוזר לראות את משחקי הנבחרת במהלך העונה בטלוויזיה, כשלא יכולת לשחק בגלל ההתנגשות עם היורוליג?
"קשה מאוד להיות בסיטואציה שבה אתה יכול לשחק, אתה רוצה לעזור, אבל לא נותנים לך. לראות את החברים שלך משחקים למען המדינה, ואתה לא שם איתם, נלחם על כל כדור".
- באסקוניה היא הקבוצה שנפגעה בצורה הכי קשה מחלון הנבחרות של פיב"א בחודש שעבר. 11 שחקנים עזבו, ועצרתם לחלוטין את האימונים.
"בוא נגיד שאם הייתי מאמן, זה היה מעצבן אותי מאוד. בגלל האילוצים האלה, גם ההכנה הייתה שונה, וזה הפך למשהו לא ברור. המאמנים ניסו להכניס יותר תכנים בפחות זמן ולהכניס אותנו לכושר יותר מהר. זו הפעם הראשונה שאני חווה דבר כזה. אני מקווה שבעתיד יימצא האיזון בין המנוחה בקיץ לבין משחקי הנבחרות. מקבלי ההחלטות צריכים לחשוב על השחקנים, ורק עליהם. אנחנו נכס חשוב לשני הארגונים".
- הגעת כבר ל-NBA, אבל במשך שנתיים הופעת רק ברבע מהמשחקים, קלעת 1.3 נקודות למשחק והיית כל הזמן על הקו לליגת הפיתוח. בכל זאת, הכנסת לחוזה החדש בבאסקוניה סעיף יציאה בסיומה של על עונה.
"אני רוצה לחזור ל-NBA, אבל רק אם יהיה לי תפקיד משמעותי כמו שיש לי עכשיו בבאסקוניה. אני לא יכול לוותר על זה. אני לא אחזור רק בשביל להגיד שחזרתי. כבר הייתי שם. אני רוצה לשחק ברמה הכי גבוהה שאני יכול. אם תהיה קבוצה ב-NBA שתרצה בי ותדע להשתמש בי, זו תהיה הגשמת חלום מבחינתי. בכל שנה יש אפשרויות כאלה ואחרות, אבל כשאתה חוזר - אתה צריך להיות בטוח ב-100 אחוז שאתה מגיע לסיטואציה הנכונה. בינתיים לא הייתה כזו".
- אבל כשאתה רואה איך יש מומחים ופרשנים בארצות הברית שמתייחסים בזלזול ללוקה דונצ'יץ', זה לא גורם לך לחשוב מחדש אם בכלל כדאי לך ללכת ל-NBA?
"אני חייב להגיד לך שאני דווקא אוהב את זה, כי לוקה שומע את הדברים ומבין שהוא צריך להוכיח למה בחרו בו במקום כל כך גבוה. מבחינתי, הוא לא צריך להוכיח כלום. הוא שיחק כמו אדם בוגר, נבחר ל-MVP, זכה ביורוליג, אבל הסיטואציה הזאת לא נותנת לו צ'אנס להירגע ולהיכנס לאזור נוחות. זה יגרום לו להיות אפילו יותר טוב".
שנגליה לובש את הגופייה מספר 23, ואין צורך לשאול מדוע בחר דווקא בה. "השחקנים הכי גדולים לבשו את החולצה הזאת, והחלום שלי הוא שפעם, באיזשהו מקום, ילד אחד יבחר במספר הזה ויגיד 'אני רוצה להיות שנגליה'". מסלול הקריירה שלו לא היה רגיל: בגיל 17 החל לשחק אצל נבן ספאחיה בוולנסיה, כשעוד שיחק במקביל גם בנוער, אחר כך ירד לקבוצה הבת והמשיך לשנתיים בפפינסטר ובשרלרואה הבלגיות. "מעולם לא היה לי ספק בעצמי. אני מרגיש שהאל לצידי, ושכל העבודה הקשה שלי תשתלם. היו לי עצירות בדרך, אבל ראיתי בהן אתגר".
- ספאחיה נתן לך את הצ'אנס הראשון כשחקן בוגר.
"במשחק הראשון שבו התלבשתי, כשהייתי בן 17 נגד מנורקה, ספאחיה הסתובב לספסל, וצעק 'כנס!', אז אחד השחקנים קם. הוא הסתובב, והצביע לכיווני. אז השחקן שלידי התרומם. ואז הוא התעצבן והצביע עליי. לא האמנתי שאני אהיה החילוף הראשון. לא האמנתי שאעלה בחמישייה נגד ריאל מדריד. הוא היה קשוח מאוד כלפיי וכלפי הצעירים האחרים. הוא גרם לי לרצות לשחק ולהשקיע בשבילו. יש לו חלק גדול במקום שאליו הגעתי".
- גם העונה ישחק אצלו צעיר בן 17, דני אבדיה. יש לך עצה עבורו?
"שמעתי עליו, ואני יכול רק להגיד לו: כשאתה חושב שהוא קשוח איתך, ושזה לא יעבוד, תשמור על הסבלנות. הוא ייתן לך הזדמנות, וכדאי שתהיה מוכן. זה יבוא, בוודאות. הוא מאמן גדול. לפעמים באימונים הוא ינסה לדחוק אותך לפינה, לקצה גבול היכולת. אל תיבהל מזה".
לשנגליה שני ילדים, בני 4 ו-3 והם מדברים ארבע שפות - גאורגית, אנגלית, ספרדית ובאסקית. "אני לוקח אותם לכל המשחקים, למרות השעה המאוחרת, והם כבר התאהבו בכדורסל. אני מאחל לעצמי שבגיל 50 אשב ביציע של אולם כדורסל ואעודד אותם בזמן שישחקו".
