רק ההנאה מובטחת: דנבר ויוקיץ' שוב יירקו דם כדי להגיע לפלייאוף

מאזן בעונה שעברה: 36:46

סיימה את העונה: מקום 9 במערב, עונה חמישית ברצף מחוץ לפלייאוף.

אנחנו נוטים לשכוח את זה כי סטף קרי הוא אחד הכוכבים הכי גדולים על הפלנטה כבר כמה שנים, אבל עד 2013 סטף לא היה אפילו אולסטאר ואף אחד לא חשב שמדובר בגאון כדורסל היסטורי. אחרי המפגש שלו עם דנבר בסיבוב הראשון של פלייאוף 2013 הכל השתנה. קרי המטיר על הנאגטס שלשות מכל מקום ושבר את הנאגטס בדרך לניצחון 2:4 של הווריירס, למרות שלנאגטס היה את יתרון הביתיות בסדרה. זו הייתה אבן דרך משמעותית בדרכו של סטפן קרי להפוך לסטף קרי, אבל זו הייתה אבן דרך משמעותית לא פחות בחיי הפרנצ'ייז של דנבר.

הנאגטס היו ההפתעה הנעימה של אותה עונה, עם חמישייה מאוזנת וכדורסל מהיר ושוויוני. ג'ורג' קארל נבחר למאמן העונה ומאסאי יוג'ירי נבחר לג'נרל מנג'ר המצטיין. אלא שההשתוללות של סטף בסיבוב הראשון פירקה את הקבוצה ההיא, קארל פוטר, יוג'ירי ערק לטורונטו והנאגטס כבר חמש שנים מחפשים את עצמם. רק שלוש קבוצות (אורלנדו, פיניקס וסקרמנטו) נמצאות בבצורת פלייאוף ארוכה יותר מהנאגטס.

עם זאת, בעונה האחרונה הייתה תחושה שהבצורת עומדת להסתיים. ניקולה יוקיץ' הפך להיות אחד השחקנים הכי מעניינים בליגה, גארי האריס וג'מאל מורי הם צעירים מלהיבים ופול מילסאפ הגיע מאטלנטה על תקן הוטרן שסוגר את החורים. הכל היה מוכן לחזרה של הנאגטס לפלייאוף, אבל מילסאפ נפצע במהלך העונה וההגנה זייפה לכל אורכה. למרות זאת הנאגטס נשארו במאבק עד הערב האחרון של העונה, אבל הם בסופו של דבר נותרו במקום התשיעי והמעצבן ויצאו לקיץ מורכב.

באו: אייזאה תומאס (לייקרס), מייקל פורטר ג'וניור, ג'ארד ונדרבילט, תומאס וולש (דראפט), עמנואל טרי (רוקי שלא נבחר בדראפט), אקסבייר סילאס (מליגת הביג-3), דונלד סלואן (מגוואנדונג מהליגה הסינית), דבון אקון-פרסל (מבאקן מהליגה הדנית).

עזבו: ווילסון צ'נדלר (פילדלפיה), קנת' פאריד (ברוקלין), דרל ארתור (ברוקלין ואז פיניקס), דווין האריס (דאלאס), ריצ'ארד ג'פרסון (ללא קבוצה).

הנאגטס הם אמנם קבוצה שכיף לצפות בה והם מרגישים מלהיבים, אבל הם מצאו את עצמם הקיץ במקום בו אף קבוצה לא רוצה למצוא את עצמה - מחוץ לפלייאוף עם תקרת שכר של קבוצה שמועמדת לאליפות. הנאגטס פיזרו כספים בקיץ 2017 כאשר עוד לא היה ברור שתקרת השכר לא הולכת להמשיך לזנק בשנים הקרובות ובקיץ הנוכחי, כאשר הגיעה העת לחדש חוזים לניקולה יוקיץ' ולוויל בארטון, הם היו צריכים לקבל החלטות. הם החליטו להיפרד מווילסון צ'נדלר, קנת' פאריד ודרל ארתור בטריידים שנועדו להקל קצת על תקרת השכר, אבל תוך כדי כך הנאגטס ויתרו על בחירת סיבוב ראשון בדראפט הבא (מוגנת 1-12 עד קץ כל הימים) ועל בחירת סיבוב שני עתידית.

זה כנראה מחיר שהם היו מוכנים לשלם כדי לתת ליוקיץ' חוזה מקסימום (147 מיליון לארבע שנים) ולבארטון את החוזה שהוא רצה (53 מיליון לארבע שנים), אבל חשוב לשים לב שהחוזים הללו די תקעו לנאגטס את הגמישות גם לקיץ הזה וגם לקיץ הבא, וכל מה שנותר להם לעשות הוא להחתים את אייזאה תומאס על החוזה הכי עצוב של הקיץ. עם כל האמפתיה למצב של אייזאה קשה לראות אותו חוזר ליכולת שלו בבוסטון, גם משום שהפציעה באמת פגעה לו באקספלוסיביות וגם כי בדנבר יהיה קשה הרבה יותר להחביא אותו בהגנה מאשר בבוסטון. הנאגטס לפחות מקווים שהוא לא יעשה נזק כמו שהוא עשה בקליבלנד, ובכל מקרה אין פה יותר מדי סיכון מבחינת הנאגטס כך שמדובר בהימור לגיטימי.

המהלך המעניין הנוסף שקרה בקיץ בדנבר הוא הבחירה במייקל פורטר ג'וניור בערב הדראפט. פורטר היה אחד הפרוספקטים הבכירים לפני עונת המכללות, אבל פציעה בגב השביתה אותו למרבית העונה והמניה שלו ירדה ככל שהדראפט התקרב עד שהוא נפל לנאגטס בבחירה ה-14. יש סימני שאלה גדולים סביב הבריאות של פורטר והאם הגב שלו יהיה מסוגל לסחוב קריירה של שחקן NBA. כנראה שלא נקבל סימני קריאה מתישהו בעונה הקרובה וזו הסיבה שהרבה קבוצות החליטו לוותר על הפורוורד המסקרן.

ציון לקיץ: 6.5. הנאגטס עשו החלטות טובות הקיץ עם ההחתמה של יוקיץ' וההימור על אייזאה, אבל הם שילמו על טעויות העבר ונאלצו להיפרד מבחירת דראפט עתידית וגם החוזה של וויל בארטון הוא קצת גבוה מדי לטעמי באקלים הנוכחי.

חמישייה: ג'מאל מארי, גארי האריס, וויל בארטון, פול מילסאפ, ניקולה יוקיץ'.

ספסל: אייזאה תומאס, טריי ליילס, חואן הרננגומס, מייסון פלאמלי, מייקל פורטר ג'וניור, טורי קרייג, טיילר ליידון, ג'ארד ונדרבילט, מונטה מוריס, עמנואל טרי (חוזה למחנה האימונים), אקסבייר סילאס (חוזה למחנה האימונים), דונלד סלואן (חוזה למחנה האימונים), דבון אקון-פרסל, תומאס וולש (חוזה-דו-צדדי).

מאמן: מייק מאלון, עונה שביעית כמאמן ראשי בליגה וחמישית בדנבר.

הכוכב: ניקולה יוקיץ'. בשנתיים הראשונות של יוקיץ' בליגה היו לו רגעים של גאונות ובחצי השני של העונה השנייה שלו כבר היה ברור שמדובר בשחקן הכי טוב שיש לנאגטס להציע. באותה נקודה הגיע הטרייד שהעביר את יוסוף נורקיץ' לפורטלנד ופינה את הבמה ליוקיץ' ובעונתו השלישית הג'וקר כבר הפך לכוכב ענק וייחודי. הוא אולי מוגדר כסנטר, אבל הוא רכז בנפשו וכבר עכשיו הוא אחד הביגמנים המוסרים הטובים בהיסטוריה. מעבר לכך, יש לו יד רכה גם מחוץ לקשת ומשחק פוסט יחסית מלוטש ומפתיע. הוא אחד השחקנים ההתקפיים הכי ורסטיליים וקטלניים בליגה ואת העונה האחרונה הוא סיים עם ממוצעים פנטסטיים של 18.5 נקודות, 10.7 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 49.9% מהשדה, 1.5 שלשות ב-39.6% מהשלוש ו-10 טריפל דאבלים (רק ראסל ווסטברוק, לברון ג'יימס ובן סימונס השיגו יותר).

הבעייתיות עם יוקיץ' היא שהגדולה שלו מתנקזת כרגע רק לצד אחד של המגרש. הוא לא שחקן הגנה גרוע. למעשה, הנאגטס טובים יותר בהגנה כאשר הוא על הפרקט מאשר כשהוא על הספסל, אבל יש לו מגבלות פיזיות שהופכות אותו לסדין אדום עבור גארדים שמקבלים אותו בחילוף בפיק-אנד-רול או כאשר מגיעים מולו לטבעת. יוקיץ' נמצא מתחת לממוצע לעמדה שלו בכל מה שקשור לאחוז חסימות והוא אפשר ליריבים שלו לקלוע מולו באזור הטבעת ב-67.9%, אחוז גרוע יותר מדירק נוביצקי, קווין לאב, אנס קאנטר וקארל אנטוני טאונס. זו לא רשימה שאתה רוצה להיות חלק ממנה בהקשרים הגנתיים. אלו נתונים שהוא יצטרך לשפר העונה כדי שהנאגטס יגיעו לפוסט-סיזן.

האקס פקטור: ג'מאל מארי. יש למייק מאלון כמה אקס פקטורים. הבריאות של מילסאפ היא אלמנט משמעותי מאוד בשאיפות של הנאגטס, גם המשך ההתפתחות של גארי האריס לאחד מהשחקנים הכי שלמים בעמדה שלו, אבל מארי יותר מעניין בגלל שהוא פחות מוכר והניצוצות שהוא הראה בעונה שעברה שווים התייחסות נפרדת. מארי היה בחמישיון העליון בעמדה שלו באחוזים משלוש והוא קלעי מבריק (היו לו שישה משחקים עם למעלה מ-30 נקודות בעונה שעברה), אולם בכל מה שקשור לאסיסטים וניהול משחק, הוא חלש מאוד ביחס לשאר הרכזים בליגה. יכול להיות שהוא לא צריך לפתח את הכישורים הללו כשהוא משחק לצד יוקיץ', אבל אם מארי יהפוך ליותר מסתם סקורר נפיץ, התקרה של הנאגטס תהיה הרבה יותר גבוהה.

המספר הנוסף: 108.8 נקודות ל-100 פוזשנים. זהו נתון היעילות ההגנתית של הנאגטס, שהעמיד אותם במקום ה-26 בליגה, בין סקרמנטו לברוקלין. הנתון הזה היה מורכב משלל גורמים. הראשון הוא הפציעה הארוכה של מילסאפ, השני הוא המגבלות של יוקיץ' שצוינו למעלה והשלישי הוא העובדה שהנאגטס לא ממש טובים בלעשות הגנה. הנאגטס היו חלשים מאוד בלמנוע שלשות מהפינה בעונה שעברה (8.2% מהזריקות מולם היו שלשות מהפינה, רק שלוש קבוצות אפשרו יותר) ובאופן כללי היריבות קלעו מולם ב-38.1% מהשלוש (מקום 28 בליגה). יכול להיות שנוכחות מוגברת של מילסאפ תעזור, אבל הנאגטס יהיו חייבים להשתפר בגזרה הזו כדי לממש את השאיפות שלהם העונה.

תחזית נועזת: ניקולה יוקיץ' יפלרטט עם ממוצע טריפל דאבל. כאמור, יוקיץ' הוא אחד השחקנים המגוונים בליגה אולם עדיין מבחינת אחוזי שימוש הוא לא נמצא בטופ 50 בליגה. סביר להניח שנראה את אחוזי ה-Usage שלו עולים קצת העונה (כפי שהם עלו בכל עונה מאז שהוא הגיע לליגה) ואיתם גם את מספרי האסיסטים שלו, שזה מה שחסר לו כדי לדפוק ראסל ווסטברוק. ובלי קשר, פשוט תראו משחקים של דנבר, הוא אחד השחקנים הכי כיפיים לצפייה בליגה.

גזר הדין: בקונפרנס הגיוני הנאגטס היו אמורים להיות בפלייאוף העונה. בעונה שעברה הם היו הכי קרובים שיש והעונה הם אמורים להיות טובים יותר ובריאים יותר ולנצל את הדיס-פונקציונליות שיש במינסוטה כרגע כדי לשריין לעצמם מקום בשמינייה. הבעיה היא שהמערב הוא לא קונפרנס הגיוני והלייקרס כנראה יעקפו את הנאגטס בסיבוב בתור הקבוצה שתיכנס לפלייאוף. הנאגטס יצטרכו לקפוץ מעל קבוצה אחרת מתוך רשימה שכוללת את פורטלנד, סן אנטוניו, אוקלהומה סיטי, ניו אורלינס ויוטה. לשאר הקבוצות הללו יש יותר נסיון וסגלים מרשימים יותר מהנאגטס, ולכן, בלב כבד, אני משאיר את הנאגטס מחוץ לפלייאוף עונה נוספת. הלוואי ויוכיחו שאני טועה. 35:47, מקום 9 במערב.